בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש: איש הפומפה 
 
 
איתן בוגנים

כדי להתמודד עם סתימות נפשיות, יצר רועי מרדכי, כדורגלן מתוסכל שהאמנות הכריעה, את האלטר אגו פומפה מן. שיחה על מה שבין אמנות, השגיות ונאיביות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מה יוצא כשמכניסים את רועי מרדכי, סופרמן במדי הפועל תל אביב, חמוש בפומפה כתומה, לתוך חיפושית חולונית? - פומפה מן. אנטי גיבור העל פומפה מן של רועי מרדכי, נולד בשירותים כדי להציל את העולם משגרתו. פומפה מן מטפס על הקירות כדי להושיע את רועי האמן מבדידותו ומרחף בשמיים אפורים כדי להזכיר לכולנו את הילד שבנו. רועי מרדכי, כדורגלן שלא ידע לאמוד בדייקנות מספקת את הפער בין חלום לבין מציאות, מורה שנאבק בעיקרון הניצחון וההישגיות, צייר מוכשר עם נאיביות מופגנת, ואמן שפועל בזמן אמת כדי לנסות ולפתוח את המחסומים והסתימות הפנימיות שלו, ושל העולם.
 
 
מה שלומך?
"הכל סבבה, במיוחד אחרי הדרבי שבו הפועל תל אביב ניצחה. למרות שלימדתי במקביל, קיבלתי עדכונים בזמן אמת והספקתי להגיע למחצית השנייה כדי לראות את שני הגולים שהיו."

ומה שלום האמנות?
"האמנות תמיד סבבה, השאלה היא איך מתמודדים אתה. היא מעין גוף חיצוני שאני מתחבר אליו, גם אם היא מאוד אישית. כלומר, ברגע שהיצירה יוצאת החוצה היא די מתנתקת מזמן האמת של העשייה והופכת לאוטונומית למרות כל המקורות שלה. זה קורה אפילו לי, בתור היוצר, ולא רק לצופה."

אתה יכול לנסות ולנסח עם מה אתה מתעסק?
"אני משתמש במכלול של הרבה מדיומים ובתקופות שונות, אבל אני מגיע מציור, ללא ספק. מה שמעניין אותי, זה למצוא את האיזון הנכון בין שליטה לחוסר שליטה. בחיים, אצל אנשים, מסקרן אותי החיפוש האובססיבי שלהם אחר שליטה שהיא בעצם אשלייתית. אין לנו בעצם שליטה על כלום. באמנות זה קיים באופן טבעי ואני נותן לזה פשוט לקרות."
 
 
אם בו זמנית היה את גמר גביע אירופה לאלופות עם הפועל ופתיחה במוסד האמנותי הנחשק ביותר, לאן היית שם פעמיך?
"הייתי בונה לי כפיל. הייתי שולח את פומפה מן לפתיחה ואני הייתי הולך לראות כדורגל."

פומפה מן?
"זו דמות שיצרתי, שבנויה מהאוטוביוגרפיה שלי, למרות שהיא לקחה כמה צעדים קדימה והתרחקה קצת ממני. היא סוג של אנטי-גיבור, שמתעקש לנסות ולפתוח סתימות, לא בביוב אלא סתימות נפשיות ופסיכולוגיות. היא בנויה מדברים שקרו לי ומדברים שרציתי שיקרו. הסמל שלה הוא מספר 1 הפוך וכמו כל גיבור, גם הוא עבר טרנספורמציה מאדם שרצה להצליח ולהשתלב בחברה לאיזשהו מצב הפוך."

מצב הפוך?
"הוא לא חייב לנצח והוא יכול להתנהג כמו שהוא באופן טבעי. הוא מנסה לפתוח סתימות ולעזור לאנשים באופן מאוד תמים, ובהתעקשות להישאר נאיבי. זה מצב שמזכיר אמנים שעוסקים במקצוע שיש בו משהו שעובד על חלל ריק, שבו כמעט אף אחד לא מגיב אליך. באותה טריטוריה מוגבלת יש לאמנים גם שאיפה שמעשיהם ישפיעו."
 
 
 
מה בין פומפה מן אליך?
"כמו רוב הילדים, גדלתי בחברה הישגית אבל לא הייתי מהסוג שקיבלו את המרדף הזה כמובן מאליו. למרות שרציתי להיות מקובל, להצליח ולקבל תשומת לב, הייתה לי את האוטונומיה שלי, תמיד היה בי את המתח הזה. כל מה שאני עושה, גם באמנות, מושפע מהמתחים בהם אני חי. כמה משפיעה עלי העובדה שאני מושפע מהאופנה שמסביבי וכמה אני נשאר אותנטי ליצירה שלי? זו שאלה שנשארת לא פתורה, המודעות אליה היא החשובה."

גם לפומפה מן יש ספקות?
"בסופו של דבר, הוא חי עם הרעיון שהוא יכול לעזור. האם הוא באמת יכול לעזור, זו שאלה שאין לי תשובה עליה. עם מה הוא יעזור, עם פומפה?"

ואתה חושב שהאמנות שלך יכולה לצאת מעצמה?
"עשיתי כמה פרויקטים חברתיים בתור אמן. אני לא יודע אם עזרתי או לא. הרגע הראשון בו הרגשתי שאמנות משפיעה הייתה בתערוכה שהשתתפתי באום אל פאחם. זה היה פרויקט בבית ספר, נכנסתי כיתה כיתה, עמדתי ליד הלוח וביקשתי מהילדים שיציירו אותי. זה היה תהליך מדהים. הם קיבלו אותי כמו שמקבלים את בית"ר ירושלים בטדי. הייתה מין הרגשה שזה נגע לכולם, מין רגע בו הרגשתי שבאמצעות אמנות אפשר לגעת."
 
 
מהי נקודת המוצא שלך?
"מרגעים מאוד סתמיים, תמיד. מסוג הדברים שקורים ועוברים עליהם מבלי לחשוב פעמיים - אני מחפש אותם בנרות. דווקא מרגעים כאלה אני בונה עולם שלם, שלא מתחיל מנקודה עמוקה ושלמה אלא ממצב ביניים, מרגעים אפורים שאפשר לגלות בהם המון."

לדוגמא?
"העבודות החדשות שלי התחילו בארוחת ערב ביום שישי אצל ההורים. בזמן הארוחה, אמא שלי כינתה את אבי - חשלגלג. עד אותו רגע לא היה לי מושג מה זה אומר. שאלתי אותה, והיא הסבירה לי שזה סלנג לבנוני למין טיפוס שלא בדיוק הולך לו, למרות שהוא נורא רוצה – בין המרושל לנורמלי, לא קיצוני מדי ולא נורמלי מדי. זה ריתק אותי ומאז התחלתי לחפש חשלגלגים. אני הראשון שמצאתי."

כחשלגלג, מה מדאיג אותך?
"קונפורמיזם. מדאיג אותי להיכנע לחיים במובן השגרתי שלהם. זה מזכיר לי את "הדברים" של ז'ורז' פרק שקראתי לפני כמה ימים - איבוד התשוקה לחיים, מהחיים."
 
 
אהבה?
"היחס לאמנות הוא כמו לאהבה - שתיהן גדולות מהחיים ומהתפיסה. זה תמיד מוצא סגור לנסות לפרש אותן, להבין אותן באופן פרקטי או אינטרסנטי, כי הן לא, ואנחנו גם פרקטים וגם אינטרסנטים."

חוץ מאמנות מה עוד אתה עושה?
"אני רוצה לשחק כדורגל, כל הזמן דוחק בעצמי לעשות את זה. האמת היא שרציתי להיות כדורגלן לפני שרציתי להיות אמן."

מה קרה?
"לא הלך, היה לי קשה. לא קיבלתי תמיכה מההורים והיה לי מאוד קשה עם העניין של ההישגיות. שיחקתי כמה שנים וזה משהו שאני מרגיש מחובר אליו. האמנות הייתה שם תמיד ללא תנאי, תמיד ציירתי ולא הבנתי שזה באמת משהו שאני יכול לעשות בחיים. בסביבה שגדלתי בה, בחולון, זה לא היה נראה אפשרי."

ואז מה קרה?
"הרגע הראשון בו גיליתי שאהיה אמן או צייר היה במקרה לגמרי. בגיל 7, היה לי משעמם בחדר, אחותי העריצה אז את מייקל ג'קסון, לקחתי את מחזיק המפתחות שלה ופשוט ציירתי אותו, סתם. זה יצא טוב וגיליתי שאני יודע לצייר. מה שגרם לי להתעסק באמנות באופן רשמי, לרצות את זה, קרה כשגיליתי שמה שאני מצייר מקדים את מה שאני יודע על עצמי, זה קרה בגיל 17."
 
 
דיברת על הישגיות בספורט, גם באמנות יש לא מעט, לא?
"כל העניין עם פומפה מן הוא בדיוק ההתמודדות עם הנושא הזה. אני לא יכול להגיד שאני לא רוצה להצליח, אבל אני מנסה להיות מודע לכמה זה משפיע עלי ואיך. יותר מכל, חשוב לי להיות מחובר לנקודה ממנה אני רוצה ליצור, הנקודה שלי."

ספר מהי הנקודה שלך.
"עבודת אמנות טובה שלי תחבר לי מנה מאוזנת של רגש, שכל ופיסיות. משהו שקורה דווקא כשאני לא מצפה לו."
 
 
המלצות שרועי ממליץ לעצמו:
ללכת לחוג קונג פו
לעשות כל יום דבר אחר שאתה לא מסוגל לעשות
להפסיק לעשן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by