בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שוּכּראן  
 
 צילום: יח``צ    
 
לילך וולך

ללילך וולך יש דבר אחד לומר ליוצרי הסדרה 'גשר על הוואדי', המתארת בדיוק חסר פשרות את חבלי הלידה של בית ספר יהודי-ערבי. תודה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יש הרבה מאוד דברים שאפשר לדבר עליהם אחרי הצפייה בתוכנית התיעודית החדשה של האחים היימן, 'גשר על הוואדי'. חלקם עצובים מאוד, חלקם דווקא נותנים תקווה. צריך להקדים ולומר שלאחים הימן ביחד, ולתומר היימן בנפרד, יש מגע מדויק, עם איכות עשייה לא מתפשרת, שתמיד נוגעת בדברים החשובים ביותר שעליהם בדרך כלל מדברים מעט מדי. ויותר מלחלק סופרלטיבים שיפוטיים וריקים, צריך לומר להם, על ההפקה הזו – תודה.

יש מעט מאוד דברים שאפשר לדעת בבירור אחרי חיים שלמים במדינה הזו. במקום שבו הסתירות והמחלוקות גוברות על תחושת האחדות, שבו הכאוס בדרך כלל גדול מן הדברים היציבים והבטוחים, ובמיקום גיאוגרפי ופוליטי שתמיד היה סלע מחלוקת ושבו האדמה מדממת. יש מעט מדי דברים שאפשר לדעת בביטחון, ובכל זאת, חשוב לדעת אותם.

חשוב לדעת שבפחד אין מקום להתפתחות, שהפחד הוא המקום הקפוא ביותר, הבודד ביותר, ואין בו שום דבר מאחד או חמים. בתוך הפחד אין הרבה מקום לתקווה, ועוד פחות מקום לדו-שיח. לא סתם אנחנו אומרים שאנשים מתים מפחד - פחד הוא אחד מגורמי התמותה הנפוצים ביותר, ולא חשוב מה קובע הרופא בניתוח הפוסט-מורטום.

כדאי לדעת שכשאדם, בכל גיל, בכל מעמד, ומכל מוצא, לא יכול להצביע על ביתו ולומר "זה שלי", הוא תמיד יהיה נידון לחיי נוודות, הוא תמיד יהיה פליט. מעט מאוד עמים יודעים את זה כמו העם שלנו - אנחנו הרי ישבנו על נהרות בבל ובכינו. דמעות לא מקנות חוכמה, כך מסתבר. גם היסטוריה שחוזרת על עצמה לא.

הכי כדאי לדעת שילדים הם חומר הגלם היקר והאינטליגנטי ביותר שיש. ממש לפני שמקלקלים אותם, הם מגיעים למסקנות מבריקות, הם רגישים לאחרים, הם שוכחים צבע, מבטא ודעות קדומות. מעניין שבכל דת ודת, נותנים לילדים את תפקיד ההובלה, ומייחסים להם לב טהור ופתוח. אנחנו, דתיים ככל שנהיה, מעדיפים אנשים מבוגרים, קשים ואטומים שיראו לנו את האור. ואנחנו סומכים הרבה יותר מדי על ספרים ועל סיסמאות, במקום לראות את הדברים בעיניים פקוחות לרווחה.

כל אלו אינם מהגיגיי הפרטיים, כל אלו נמצאים בלב הסדרה התיעודית 'גשר על הוואדי', שהוא גם שמו של בית הספר המשותף הערבי-יהודי שנמצא בכפר קרע. הסדרה מלווה את הקמת בית הספר, ואת כאבי הגדילה שיש לפרויקט, בזמן הלימודים בו בכיתות גן ועד כיתה ג'. כל השאלות הקשות ביותר עולות שם. איך מסבירים יום העצמאות של ילד אחד, כשעבור ילד אחר הוא יום הנאכבה? איך שמחה מתערבבת בעצב? איך לא שוכחים מה שקרה, אבל בכל זאת, ממשיכים הלאה? זה לא קל, אבל זה נותן תקווה.

לראות שעם כל הקושי, לא נותנים לפחד, לעבר ולחשכה לבלוע את כל מה שעוד אפשרי. וכדאי, כדאי מאוד שהממשלה הבאה, ובעיקר מי שיעמוד בראשה, יבוא לראות איך ילדים עושים בפועל, מה שמבוגרים בחליפות ועניבות רק מדברים עליו.

המיני סדרה משודרת החל מאתמול, 13/12, מדי יום שלישי ב-22:00
שידור נוסף מדי שבת, החל מה-17/12 ב-21:15, בערוץ יס דוקו

בקטנה
*יס שלחה הודעה ללקוחותיה, שערוץ הביוגרפיות ממנו נהנו הלקוחות עד כה בחינם, יהפוך להיות ערוץ בתשלום. זה היה נחמד והכל, אבל באמת נדמה לכם שמישהו ישלם אקסטרה כדי לצפות בסיפור האמיתי של זיגפריד ורוי?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by