בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מנאז' א טרואה  
 
 צילום: יח``צ   
 
לילך וולך

לילך וולך היתה יותר משמחה להתייחד עם חיים כהן והילה אלפרט 'משום פלפל ושמן זית'. בינתיים היא נאלצת להסתפק בשלישייה טלוויזיונית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחד הימים השמחים בבועת האסקפיזם שלי, היה היום בו עלה לשידור ערוץ החיים הטובים – 24 שעות של קלולסיות, נטולי חדשות, רק אופנה, עיצוב, ובעיקר – תוכניות שונות ורבות על בישול ואוכל. אחת האהבות הגדולות שלי, הן תוכניות בישול כאלה ואחרות, ועם כל אחת ואחת מהן אני מנהלת חיי רגש סוערים של הערצה ואהבה או סלידה גורפת.

אני מסוגלת לבהות שעות ארוכות בעיניים כלות בשתי הנשים המדהימות של 'ריבר קפה' שמתנהלות בנונשלנטיות סביב חומרים שאני לעולם לא אוכל להניח את ידי הפרולטריוניות עליהם, כמו פסיונים, פטריות כמהין, וניל מדגסקר. ומצד שני, פיתחתי איבה גדולה לטבח הצעיר (היה מת שאני אקרא לו שף), שמבליח לדקות קצרות כפילר בין התוכניות השוות באמת בתוכנית 'ג'יימס מבשל', ומידיו המגושמות לא הייתי אוכלת אפילו ביצה בקן.

אבל, שלא כבדרך כלל, לפעמים הלב נשאר דווקא בבית. ואהבתי הגדולה נתונה לחיים כהן, מ'שום פלפל ושמן זית'. אילו סונטות הייתי חורזת לחיים כהן - קילוסים ושירי הלל לידיו הנדיבות! חיים כהן, הוא אחד האנשים היפים והנעימים ביותר שיש בנמצא על המסך, ובשילוב משבצת השידור שלו - כניסת השבת, הוא הסמן המופלא שמעביר מן החול לקודש.

אני לא מאמינה באוכל טוב שנעשה על ידי מי שהוא חלאה לכשעצמו. טיפוסים אנאליים ולחוצים מייצרים אוכל שהוא הבבואה של עצמם - מקמץ, דקדקני, ומזוייף. אוכל טוב מגיע מידיהם האוהבות של אנשים טובים, ולמרות חוסר ההכרות המעציב שלי עם השף כהן, ברור לי לחלוטין שהוא אדם טוב שמבשל אוכל מצוין. תמיד כשאומרים על מישהו שהוא אותנטי, יש בזה נימה קולוניאליסטית ופטרונית, כזו שמרמזת על אוריינטליזם מהסוג המעצבן ביותר, אז בטלו את כל אלו לאלתר והקשיבו לבין השורות: במובן הטוב ביותר של המילה, כהן הוא אותנטי מפרגן וחם.

אחד המבחנים לסובלנות אמיתית, הוא איך אתה מבשל עם אדם נוסף, וחיים כהן תמיד נותן לכל מי שהוא מבשל איתו, את המרחב, את הכבוד וההערכה למה שהוא מביא איתו. הוא לא דוחף להם ידיים, מודד כמויות ומנקץ להם עד שהם מתייאשים, אלא מפנה להם את הדרך, ובסוף כל תוכנית הם תמיד נראים מתנדנדים להם מיין, מאוכל טוב ומשמחה אמיתית, כזו שאי אפשר לזייף למצלמות.

הסיבה הנוספת, והמשמעותית לא פחות מבחינתי, להערצה הגורפת שלי את 'שום פלפל וכיוב'', היא הילה אלפרט. מדור שלם לא יספיק כדי להעביר את סגידתי לאחת הנשים היפות, המלכותיות והחושניות ביותר שיש לנו בנמצא. הכל נראה טעים יותר כשהיא אוכלת אותו, ולשמוע אותה מדברת על בשר אדום זה מרגש ממש. אחד מהחלומות העקשניים ביותר שלי הוא לאכול איתה מאותה צלחת, אבל אני בטח אסתפק גם בללכת אחריה ולהחזיק לה את התיק. עד אז אני אסתפק בתחליף הקרוב ביותר – המנאז' א טרואה הטלוויזיוני הטעים והנעים ביותר בנמצא, עם הילה וחיים.

בקטנה
*שיר הפתיחה של 'שני גברים וחצי', הוא אחד הדברים המוצלחים והקטצ'יים ביותר שקורה לכם על המסך כל סופשבוע. נראה אתכם לא מהמהמים אותו בשביעות רצון אחרי שמיעה אחת..
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by