בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש: שואו גירל 
 
 אריאלה פלוטקין    
 
איתן בוגנים

קבלו את אריאלה פלוטקין, אמנית וידאו ארט, כוכבת פופ בהתהוות, אקסהביציונסטית וקונטרול פריק, שלא רואה אף אחד ממטר ורואה את כולם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הסופרסטארית, כוכבת הפופ העולה אריאלה פלוטקין, לא באמת איתנו. למרות שנדמה שהנה, היא יושבת מולנו, צוחקת, שופעת חיים, מנערת את שערה כאילו הייתה בברודווי ולא בפלורנטין, היא לא פה. היא לא עזבה, רק נסעה לפזר אבק כוכבים. היא איננה בגלות, אלא בשליחות אל הכיף. השגרה, העיניים הבוחנות והיומיום המשמים הם לא חלק מההצגה וכנראה שמעולם לא היו. מה שכן מסתנוור מאור הזרקורים הוא הרצון להיות והניסיון לחבק אותו בשתי ידיים. אריאלה פלוטקין, מורה בישראל, צלמת, ציירת, זמרת ואמנית וידאו, לא עושה חשבון לאף אחד ולכולם.
 
 
במי את הולכת לבחור הפעם?
"אני לא יודעת, אולי אתפרע ואבחר בעמיר פרץ. בבחירות הקודמות תכננתי לא להצביע אבל ברגע האחרון המצפון שלי התעורר והצבעתי. נראה לי ששווה לתת לפרץ צ'אנס. אני מאמינה בלתת צ'אנסים לאנשים."

גם בעבודות שלך את נותנת הזדמנות נוספת, לעצמך.
"כן, כל הסרטים שלי הם אישיים במובן שהם באים מהעולם הפנימי שלי, מה גם שאני מופיעה בהם. אבל רובם, בסופו של דבר, יוצאים ממני ועוזבים. כלומר, זו הדמות שלי שם שמשחקת תפקיד, שמקבלת צ'אנס מעמדה ביקורתית כלפי עצמי וכלפי החברה שרואה אותי בצורה מסוימת. המקום של לתת הזדמנות שנייה לעצמי הוא אולי לתת לעצמי להיות מה שאני רוצה באמת."

ומה את רוצה להיות באמת?
"סופרסטארית. אני רוצה להיות כוכבת פופ ומאוד משתדלת לעבוד על זה. אני לא רוצה להיות מוצר פופ בחיים האמיתיים ובשגרה היומיומית אלא בתוך עולם האמנות. אני אוהבת תרבות פופ – פט שופ בויז, מדונה, 'כוכב נולד' ואת הרעיון שעומד מאחורי הכוכבים החדשים. אם אני שנייה מנתקת, עד כמה שאפשר, את הקיום של הכוכבים כמוצרי צריכה שנוגעים במקום פורנוגרפי, כמו בריטני ספירס ואחרים, אז אני פשוט אוהבת את כל מה שקשור לזה, את השואו, הכיף. אני גם עושה מוסיקה ואפילו יש לי שם – MISS PLO. הדיסק ייצא מתישהוא. זה קיצור של שם משפחתי וראשי התיבות של אש"ף."
 
 
לא משעמם לרגע אתך.
"יש את חיי היומיום והשגרה ויש רגעים מסוימים שאני יכולה להתפרע. האמנות נותנת את הבמה לאלטר-אגואים שלי, לדמויות אחרות, ושם מותר לי להתפרע, כאילו. אני אומרת כאילו, כי גם בסרטים אני מפעילה צנזורה מבחינת דרך התצוגה של עצמי. הביקורתיות מתבטאת לא רק בביקורת שיש לי מראש או ממה שעולה כשהסרט גמור, אלא תהליך העבודה שלי הוא מראש ביקורתי. אבל עם זאת, אני מאפשרת לעצמי הרבה חופש מול המצלמה."

הרושם שאת מקרינה בחיים "האמיתיים" שונה לחלוטין מזה שבסרטים.
"יש בי דואליות באישיות - צד שמרני וצד אחר, פרוע, וכל הזמן יש התנגשות בין שניהם. הצד הפרוע בעצם מקבל את מלוא תשומת הלב בסרטים, וכשהסרט כבר מוכן, מתחילה המלחמה ביניהם. בסוף טובת הסרט מנצחת. יש מחיר אבל יש רווח והוא שאני מקבלת את עצמי וגורמת לצופים לקבל אותי למרות שאני לא בממדים הרצויים."
 
 
 
בממדים הרצויים של מי?
"יש לי בעיה עם הרעיון של להיות אובייקט, מוצר, בתור אישה, ומצד שני כבר ניכסתי את הראייה החברתית, הגברית שהופכת נשים למוצר. אני חלק מזה וגם רוצה להיות חלק מזה, מהחברה. כל העבודות שלי מדברות על המתח הזה באיזשהו אופן. באותו אופן אני מושפעת מתרבות הפורנו עם כל הביקורת שיש לי עליה. אני אוהבת ושונאת אותה בו זמנית. אני אוהבת פורנו מהמקום של השואו, מסרטים עם כלכלה אחרת בהם הנשים שולטות ומנהלות את העניינים בצורה "אדמיניסטרטיבית". שם הנשים נותנות את השואו ולא רק נתקעות."

מה עם עניין העירום, החשיפה, ההתערטלות בפומבי?
"אני הכי שונאת שאומרים לי שאני אמיצה כי אני לא רואה אומץ במה שאני עושה. אני אמנם מבינה למה אומרים לי את זה אבל מבחינתי זו הדרך שלי, האמנות שלי. אני חושבת שאני מאוד יפה וסקסית למרות שאני לא 90-60-90, במידות המקובלות. בכלל, מודל היופי הנשי הוא קונספירציה של מעצבי אופנה הומואים שמנסים לגרום לנשים להיראות כמו בחורים צעירים."

ובמהלך האקט עצמו איך את מרגישה?
"אני לא זוכרת איך זה קורה. אני אוהבת לעשות פוזות מול המראה ונורא אוהבת לרקוד. בטח יום אחד לפני השינה, לפני ששמתי פיג'מה, היה איזה שיר מגניב והתחלתי לעשות פוזות ואהבתי את מה שראיתי. יש משהו אקסביציוניסטי באופי שלי אבל לא תכננתי לעשות מהאירוע הזה עבודה, פשוט צילמתי, כי אני מצלמת."
 
 
איך זה מרגיש כשאת יודעת שאנשים צופים בך? מה ההורים שלך אמרו?
"רק אמא שלי ואחותי ראו, לא הרשיתי לאחי ואבא שלי לראות - לא נתתי להם להיכנס לחלל במוזיאון. העירום הפיזי הוא לא החשיפה המשמעותית אלא דווקא המקום הנפשי שנחשף. בעבודות אפשר לראות גם את החולשות והפגמים שלי וגם את הרגעים הטובים. אני תמיד מנסה להיות בשליטה ובהתערטלות מתקיים חוסר שליטה, אז היו לי חששות."
.
את בעצם התסריטאית, במאית, צלמת והכוכבת היחידה של הסרטים שלך. איך מתחיל המעגל?
"התפיסה שלי היא שההופעה שלי בסרט היא נדבך נוסף באמנות. בדרך כלל, כשאני חושבת על עבודה חדשה בה אדבר על דברים שמטרידים אותי ויודעת מראש שאני אהיה הכוכבת שלה, הדבר הראשון שעולה הוא בעצם את מי זה מעניין? ומשם מתחילה העבודה. החוכמה היא לא לעמוד מול המצלמה ולעשות שטויות, אלא לייצר משהו שהתוצאה הסופית שלו תזיז למישהו, תרגש, תעורר הזדהות, אפילו עצבים, תגובה כל שהיא."
 
 
אהבה?
"דבר יפה ולא פשוט. אני בן אדם אוהב, אני אוהבת לאהוב אבל גם לשנוא."

מה את שונאת?
"את הכל וכלום. השנאה הכי גדולה שלי היא אנשים מטומטמים, צרי אופקים שלא מסוגלים לראות שום דבר מעבר לפופיק שלהם. אני שונאת נהגי משאיות, אוטובוסים ומוניות, כל רכב גדול."

ובאמנות?
"אני פשוט שונאת לצייר. אני מעריכה אנשים שדבקים בציור למרות שבעיני יהיה קשה מאוד לעשות משהו מרגש בציור. אבל תמיד ציירתי, מאז שאני זוכרת את עצמי. האמת היא שחלום חיי היה להיות מעצבת אופנה. עד היום אני מציירת בגדים. ניסיתי ללמוד תפירה וזה לא כל כך הלך. הייתי אפילו צלמת צבאית. הייתי בטוחה שאהיה צלמת עד שהבנתי שדימוי קפוא לא מספק אותי ואני צריכה תנועה, מרחב וזמן, אז התחלתי לעשות וידאו."
 
 
מה את אוהבת שעושים לך?
"השיחה הזאת מתחילה להיות שובבה.."

למה? אני אוהב שעושים לי ביצה עין בבוקר למשל.
"אז אני אוהבת הפתעות, שקונים לי מתנות. אני אוהבת שעושים לי ניקוי שיניים, זריקות ובדיקות דם."

אותי זה מפחיד. מה מפחיד אותך?
"אני בן אדם חרדתי. אני בעיקר מפחדת ממה שעוד לא היה ומדברים שאני לא מכירה. אני קצת מפחדת מהחושך, מהמוות."
 
 
מה היית רוצה לראות בעתיד הבהיר?
"שכל האנשים שאני אוהבת לא ימותו אף פעם, שיהיה תמיד חורף. אני רוצה לגרום נחת להורים שלי ושיהיו לי שלושה ילדים."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by