בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
וודי אלן: הדיאלוגים לא אמינים  
 
 
מיכל זמרני

הסרט 'הקשת', על תשוקתו של אדם זקן לנערה שטיפח מילדות, צובע את הרעיון האדיפלי בצבעים מרהיבים ונוגעים ללב

 
 
 
 
 
 
 
 
 
את נושא האהבה האסורה בין הורים לילדיהם כיסו כבר היוונים בשעתם, עם הסיפורים על אדיפוס, ששכב עם אמו והרג את אביו, ואלקטרה, שהרגה את אמה כנקמה על מותו של אביה. היה זה פרויד שהכריז על קיומו של קשר התשוקה בין אם לבניה, ובין אב לבנותיו, ואף נתן להם את שמות התסביכים התואמים למיתולוגיה היוונית. כל ילד מייחל בסתר ליבו לסקס עם אמו, סח האוסטרי עם הזקן, וכל בת שואפת לשכב עם אביה, עד שהילדים גדלים, מבינים שאין זה מקובל מבחינה חברתית ומתחילים לחפש לעצמם תחליפים. אבל השאלה המעניינת שצריכה להישאל היא, מה קורה כשזה להפך. והכוונה היא לא לאב שבועל את בנותיו בכוח, חלילה (למרבה הצער, גם כאלה לא חסר), אלא לתשוקה הראשונית, הקמאית, הממלאת את חלל הבטן ולא נותנת לך מנוחה. לאהבה רומנטית וחושנית של ממש. 'הקשת', סרטו היפהפה של הקוראני קים קי-דוק ('אביב, קיץ, סתיו, חורף ואביב', 'להרגיש בבית') מתעסק בשאלה הזאת.

על ספינת דייגים רעועה בלב ים, חיים בבידוד מוחלט איש זקן ונערה צעירה. הוא אסף אותה אל חיקו כשהייתה ילדה, ומגדל אותה מאז. חלפו שנים, הילדה גדלה ויפתה והייתה לנערה, וכעת מחכה הזקן שימלאו לה 17, כדי שיוכל לשאתה לאישה. ובינתיים מגיעים מהחוף דייגים, בוחנים את הנערה היפה, משחילים פה מבט, שם הערה גסה, והיו עושים יותר, אילולא היה הזקן מגן עליה מכל רע, בקשת הקטלנית שלו. אולם לא רק ערסים קוראינים המוניים מגיעים לספינה, אלא גם נער עירוני נאה, שמצליח לחדור לעולמה של הנערה ולערער את מערכת היחסים העדינה שטווה, בעמל כה רב, הזקן.

'הקשת' הוא סרט איטי מאוד, כבד, ולא פחות ממרהיב מבחינה ויזואלית. הוא אמנם מתרחש בלב ים, וגוני הכחול והאפור הם השולטים בו, אך הספינה עצמה היא מעוז צבעוני ועליז, אי של יופי והרמוניה, החל מהדגלים הצבעוניים המקשטים את הספינה, דרך ציורו המתקלף של בודהה וכלה בבגדיה של הנערה וחיוכה הלבן הבוהק. בנוסף, היות ובמהלך הסרט לא מוציאים גיבוריו הראשיים - הנערה והזקן - מילה מפיהם, נסמך הסרט, 88 דקות אורכו, בעיקר על ניואנסים קטנים. הבעות פנים, מבטים, טקסים קטנים ופרטיים של השניים. זר לא יבינם. איקס ועוד איקס שמסמן הזקן, כמו חייל מיואש העומד בפני שחרור על לוח השנה, ממתין לרגע בו יוכל סוף סוף לממש את תשוקתו בבת טיפוחיו. וכך, ללא מילים, מתחלפים בהדרגה האושר וההרמוניה העוטפים בתחילה את יחסיהם של השניים בניכור וריחוק, עד לבוא הזעם הנורא והאלים שתוקף את הזקן, כשהוא מבין שבניגוד לכל תכנוניו, נשמטת הנערה מבין אצבעותיו.

הנערה נטולת השם בסרט (לא בכדי היא נטולת שם) אמנם איננה יוצאת חלציו הביולוגית של הזקן, אבל היא בתו לכל דבר ועניין. שאיפתו הבלתי נסתרת להתחתן איתה והקושי האדיר שלו לוותר עליה, מייצגים את הרצון של כל אב עלי אדמות לעטוף את בתו בצמר גפן ולשמור עליה מכל רע ואת הקושי שלו, אוהב ומפרגן ככל שיהיה, לשחרר את בת טיפוחיו ולתת לה לצאת לבדה אל העולם, לבחור בעצמה את בחירותיה, לעשות את הטעויות שלה וללמוד, לבד, בלי שיוכל להנחות אותה ולהגן עליה. לא צריך להיות פרויד בשביל לדעת שהקושי הזה קיים, עם או בלי מוטיב הסקס. אבל צריך אולי להיות קים קי-דוק כדי להמחיש את הכאב הכרוך בוויתור, בצורה סוריאליסטית במקצת, אבל בכל זאת אמיצה, נפלאה ונוגעת ללב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by