בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בונבונרניה 
 
 מתוך הסרט    
 
מיכל זמרני

עם כל הביקורת, ויש ביקורת, העיבוד הקולנועי ל'סיפורי נרניה - האריה, המכשפה וארון הבגדים', בסופו של דבר, הוא ממתק חורף אמיתי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בואו נתחיל דווקא מהביקורת, כפי שטרח ללחוש אותה, לכל אורך הסרט, הבחור שישב משמאלי באזני חברתו: הו, כמה שנרניה זה סרט דתי. דימויים נוצריים קופצים מכל פינה. אפשר היה למצוא ילדה הרבה יותר חיננית לגלם את לוסי פבנסי. וגם את סוזן פבנסי. וגם את אדמונד. אפילו האריה אסלן, יוצא די מעפן. הספר הרבה יותר טוב מהסרט. הספר הרבה יותר מפורט מהסרט. הספר מסביר הרבה יותר טוב את האלמנטים הרוחניים. הסרט ארוך מדי. ואין מה להשוות בכלל ל'שר הטבעות'.

ועכשיו, אחרי שניקזנו את הרעל, הבה נישען אחורה, ניקח דלי של פופקורן, ונתייחס לעיבוד הקולנועי של ספר הילדים המפורסם של סי.אס.לואיס, 'סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים' מבחינה קולנועית גרידא. עיבוד ליצירה ספרותית או לא - בסרט לילדים עסקינן, ואם בוחנים אותו בפני עצמו - מדובר בממתק חורף של ממש.

הסיפור מוכר וידוע: פיטר, סוזן, אדמונד ולוסי, נשלחים במהלך מלחמת העולם השנייה מלונדון המופגזת אל ביתו של דודם התמהוני, פרופסור קירק. במהלך משחק מחבואים, מגלה לוסי מלתחת מעילים עתיקה, שדרכה ניתן לחדור אל עולם מושלג, שבו לזמן חוקים משלו ועל פני הארץ מסתובבות חיות מדברות ויצורים קסומים, דוגמת מר טומנוס, הפאון הידידותי. כשלוסי חוזרת, נלהבת כולה, אחיה לא מאמינים לה, אבל צירוף מקרים מוביל גם אותם אל הממלכה הקסומה דרך ארון הבגדים, ושם הם לומדים אודות הנבואה העתיקה, הגורסת כי רק שני בני אדם ושתי בנות חווה יצליחו, בסיועו של האריה אסלן, להביס את ג'דיס מכשפת הקרח, ולמגר את החורף הנצחי השורה על נרנריה.

מבחינה ויזואלית, נרניה המושלגת של אנדרו אדמסון היא ממלכה מרהיבת עין. היצורים הקסומים, מהפאונים, דרך הקנטאורים ועד לחיות המדברות, מקסימים כולם, ואני באופן אישי, רציתי לאסוף את מר טומנוס (ג'יימס מק'אבוי) אל חיקי ולהיות לו חברה. טילדה סווינטון ('החוף') מרשימה כמכשפת הקרח המרושעת, והילדים שבתפקידי ארבעת האחים לבית פבנסי, מצליחים להיכנס היטב לתפקידים בעלי האופי המובחן שבנה להם הספר. הסיפור עצמו מעורר מתח ועניין, גם אם לא מכסה במאה אחוז את הניואנסים הקטנים של הספר. האלמנטים החינוכיים, האספקטים הדתיים וערכי המשפחה הכל-אמריקנים צצים כולם - אבל הספר עצמו, בל נשכח, היה נוצרי עד מאוד. ובכל זאת, בשורה התחתונה, מדובר בסרט לילדים, שגם בעידן הציני שבו אנו חיים (ובעצם – בעיקר בו) צריכים להאמין שיש ממלכה קסומה בתוך הארון, שחיות יכולות לדבר, ושאם רק נאמין, בעצמנו ובאל אסלן - הכל אפשרי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by