בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פלאשבק: בעיקר שירי אהבה 
 
 רומנטיקן. יהונתן גפן (צילום: יח``צ)   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי מחזיק את ספר שירי האהבה המקסים של יהונתן גפן קרוב קרוב ללבו. מדור הנוסטלגיה התרבותית

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
"מה שלא אמרתי לעולם לשום אדם
רץ אצלי יחף בתוך מחזור הדם
מה שלא מצאתי מעולם בשום אישה
קמל באישוני כשושנה קמושה
ועוד שנים רבות ואהבות גדולות
כבר לא תספקנה לי לאמר לך מה שלא".

ששת השורות הקסומות האלה, הן הפותחות את הספר 'בעיקר שירי אהבה' של יהונתן גפן, שראה אור בשנת 1983 בהוצאת 'דביר'.

הכשרון האמיתי של יהונתן גפן הוא להביע את עצמו בכתב, כפי שאף דיפלומט לא יכול לעשות בעל פה. עד היום הוא כתב ספרי שירה דוגמת 'כמה מילים', 'מקום לדאגה', 'פחות אבל כואב', '36', התפרדויות' ועוד ; ספרי ילדים כגון 'הכבש השישה העשר', 'שירים שענת אוהבת במיוחד', 'הכוכבים הם ילדים של הירח', 'הדרקון הלא נכון' ועוד; ספרי פרוזה כגון 'שיני חלב', 'כורסת השיש' ו'אשה יקרה'; העלה הצגות יחיד, כתב ותרגם מחזות; והוא חתום על כמות בלתי מבוטלת של שירים שרובנו הגדול מכיר ואוהב (במיוחד).

בחרתי להעלות באוב את 'בעיקר שירי אהבה', מכיוון שמבחינתי, הוא ספר שירי האהבה האולטימטיבי. לפני מספר שנים, ניגשתי למבחני קבלה לקורס הלחנת שירי משוררים, בהם נתבקשתי להקריא שיר של משורר עברי. חטפתי לידי את הספר הנדון, ועמדתי גאה מול הבוחנים. טרם פציתי את פי, ביקשו הם לדעת מיהו המשורר שבחרתי להקריא משיריו, ומייד חשפתי את שם המחבר שעל עטיפת הבורדו של הספר.

גבות הורמו בחלל החדר והבוחנת ציינה בהסתייגות, שגפן איננו משורר, אלא מוגדר יותר כפזמונאי. זה היה הסימן הראשון שלי לעזוב את המקום כשם שבאתי, ואף לא טרחתי לבדוק אם התקבלתי לקורס או לא. יהונתן גפן הוא סופרמן של מילים. ואלה שינסו להגדיר אותו ולחפש לו תוויות, ימצאו את עצמם עסוקים בנבירה סזיפית חסרת כל תוכן, ויותר מכל, לא יהנו מהכתיבה הקולחת שלו, שאף פעם לא נופלת.

מה יותר שירה ממילות השיר 'שיר אהבה':

"ראיתי את פניך
מסתכלות אל השמיים
לחפש מלאך סולח
אלוהים שלא בורח
כמו מדונה מצויירת
על גלויה של תיירים
וידך שלוחה חיוורת
ככנף של פרפרים

אז רציתי להגיד לך
שאני אותך ראיתי
נעלמת וחוזרת
בכל פעם קצת אחרת
משתקפת שם במים
במצולות אהבתי
ועוגנת לה במזח
ברציף של ילדותי

אבל את כבר לא היית שם
וידי אשר הושטו לך
נמלאו בים מלוח
ודמותך הייתה לרוח
חולפת בחלון ביתי
את היית טיפות של חלב
על נרות אהבתי"

יהונתן גפן מביא את עצמו לכל דבר שהוא כותב. בכל שבוע כותב גפן טור בעיתון 'מעריב', שהוא בגדר שירה מדוברת, או דברי שירה, או איך שלא תרצו לקרוא לזה. לפני שלושה שבועות, הוא כתב טור מאלף המוקדש לעיר נתניה לאחר הפיגוע בקניון השרון. היה זה לו נסיון ראשון, על פי דבריו, לכתוב לעיר שיר. הוא פשוט יכל להקדיש לה שיר מהספר 'בעיקר שירי אהבה', שהיה קולע לא פחות.
 
 
'בעיקר שירי אהבה' כולל בתוכו שירים קסומים שכבר הפכו לנחלת הכלל, דוגמת 'הנסיך הקטן', 'היינו לפעמים שרים', 'זה הכל בינתיים', 'דקה דומיה', 'זה היה סיפור של חורף' ושירים נוספים. בתחילת הרשימה ציינתי שתהיה זאת טעות לבוא ולהגדיר את גפן. הספר הזה גם אינו עוסק בהגדרות. שירי האהבה כאן, אינם עוסקים רק ביחסים בינו לבינה, או בינו לבין עצמו, אלא גם בין הבודד מול העולם, הכמיהה מול הנוסטלגיה, האזרח מול המדינה (שעסוק בלהבין מי אוהב את מי יותר).

מתוך 'בלדה על אהבת המולדת':

"כשסבא שלי בא לארץ הזאת
הוא תקע יתדות ושרץ בביצות
זה בכלל לא היה כמו ברוסיה שלו
והיה לו שם חם וקודר ומה לא.
אבל אל תהיו עצובים בגללו,
כי לכל מקום שהוא בא הוא קרא לו בית
וכל מקום היה בית שלו.

כשעזבתי את הכפר והגעתי לעיר,
הרגשתי גלמוד בלי מכר ומכיר.
ולקח לי זמן להיות עירוני,
ולחיות בשלום עם המין השני.
אבל אל תהיו עצובים בגללי,
כי לכל מקום שבאתי קראתי לו בית
וכל מקום היה בית שלי.

כשהיתה מלחמה והייתי חיל
שרץ בגבעות עם רובה מקולקל.
בכל בית נטוש התנחלתי ראשון
ופרשתי שמיכה וניסיתי לישון.
אבל אל תהיו עצובים בגללי,
כי לכל מקום שבאתי קראתי לו בית
וכל מקום היה בית שלי.

ראוי לציין שגם ספרי השירה האחרים של גפן טובים לא פחות, אבל משהו במקבץ השירים הזה מכיל את הערך המוסף של גפן. הספר כולל גם שני מקבצי שירים במסגרת 'יסוריי יונתן הצעיר' ו'משירי הבריאה השקטה': "בכל גג יש לחפש קודם כל פרטים / שיסיחו את דעת הקופץ מן הקפיצה / מי שמחפש נשאר תמיד על הבתים / מי שקופץ סימן שלא מצא" (מתוך: עצה מעשית, ייסורי יונתן הצעיר). אם זאת לא שירה, שירה מהי?

בנעוריי המתרחקים אט אט, ישבתי לא פעם לדבר עם אבי המנוח על מושא רשימתנו יבדל"א. אבא שלי אהב מאוד את השירה הפרסית, והיה מחזיק בקופסאות נעליים, קלטות ישנות של גיסו, שהיה מדקלם שירים פרי עטו, ושירים של משוררים פרסיים (אולי אפילו פזמנואים, השאלה היא כמה אתם רוצים לעסוק בהגדרות). אבא שלי לא נחשף יותר מדי לשירה העברית, ואת יהונתן גפן הוא הכיר דרך הטורים בעיתון והשירים ברדיו. הרגעים שיותר זכורים לי ממנו, הם אותם ערבים שישבנו בפינת האוכל ואבא הקריא לי שירים של גפן שביקשתי להציג לו. הוא התחבר אליהם לא פחות מאשר לשירה הפרסית שהוא כל כך אהב. חבל שיהונתן כבר לא יוכל לשמוע את זה, וחבל שאבא שלי כבר לא יוכל לקרוא.

אחת ההברקות של הספר הוא השיר 'על חתולים ואכזבות', שאיתו אני רוצה לסיים:

"...חתולים לא עושים לעולם את מה שמצפים שהם יעשו,
ואל תעז להגיד לחתול:
זה אני שהוצאתי אותך מהזבל ומצאתי לך בית חם.
זה לא יזיז לו שערה מהשפם.
הוא יודע שהוא חתול.
הוא יודע שזלזול זה חלק מהחן שלו.
את התמימות, הרך והאהבה חפשו אצל חיות אחרות".

אלה שעוסקים בהגדרות יוכלו ליהנות משיר אמיתי וכן על חתולים. אלה שרואים מעבר, יגלו גם משהו חדש על עצמם.

יהונתן גפן 'בעיקר שירי אהבה' (הוצאת דביר, 1983) 68 עמודים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by