בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מקורות  
 
 
מאירה יגיד-חיימוביץ`

בשנות ה- 50 הוקם פרויקט ירקון-נגב שמטרתו היתה לשאוב מים מהירקון והירדן ולהובילם לנגב. שאיבת-היתר ייבשה את הנחל והפכה אותו לגווייה, עד שכיום הירקון מנסה למחול, מתאושש מטראומה של אובדן, מן הקלון, מהבגידה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מקורות הירקון במעיינות ראש-העין. המקור של המקורות במורדות השומרון, בגזרה המערבית של אקוויפר ההר, ולא במקום המיתולוגי, המדומה, "מעיינות ראש-העין". למעלה ממחצית אגן ההיקוות של הירקון נמצא בשטח יהודה ושומרון, כשלאורכו ריכוזי אוכלוסייה צפופים כרמאללה, קלקיליה, הכפרים שלאורך כביש חוצה-שומרון. שני הצדדים עלולים להיפגע אם לא ישתפו פעולה בניהול האקוויפר.

במתחם "מקורות" מתחבר צינור המוביל הארצי למפעל ירקון-נגב - שני פרויקטים ממלכתיים מכוננים משנות ה-50 וה-60. באמצעות תחנת השאיבה של "מקורות" נבלעו מי הירקון במי הירדן הנשאבים מהכינרת ונותבו למרחק 200 ק"מ, אל הנגב היונק אותם. עד לחנוכת פרויקט ירקון-נגב, שנועד להשקות כ-150 אלף דונם, הניבו מעיינות הירקון 220 מלמ"ק בשנה בממוצע. בראשית שנות ה-90, הזרימה השנתית בערוץ הנחל - מים שפירים מהמעיינות יחד עם מי הקולחין ממכון הטיהור - הגיעה ל-10 מלמ"ק בלבד.

בראשית הוגדר המעשה כ"כיבוש השממה", שלא נתפס בתודעה הציונית כניצול חורג של משאבי טבע, אלא כאמצעי להתגבר על "צחיחותו של המרחב", בהמשך ובמקביל לקונספציית "פיזור האוכלוסין" ולביסוס הגבולות באמצעות התיישבות חקלאית. המיתוס מהדהד בדברי הנשיא יצחק בן-צבי בפתיחת תערוכה בינלאומית בשם זה בסתיו 1953:

"כיבוש השממה הוא במובן הרחב תולדות התרבות האנושית. במובן המצומצם, כיבושי האדם בישימון לשם הרחבת היישוב הם תופעה אנושית כללית, בעיה היסטורית יסודית המופיעה בכל עם ועם כמעט בכל דור ודור. כיבוש השממה - בשבילנו אין זו שאלה של ברירה אלא הכרח לגאול את מולדתנו מהמארה שרבצה עליה במשך דורות גלותם של בניה. הכרח הוא לנו לחפש דרך להרחבת שטח המחיה שלנו, ועלינו לחפש דרך זו על-ידי בניין ועל-ידי כיבוש השממה. [...] והנה, משנכבשה הארץ על-ידי שבטי מדבר רועי גמלים ומגדלי צאן, גבר שטח הישימון על שטח היישוב. היישוב הצטמצם והצטמק וגברה השממה. [...] מדינת ישראל אינה מדינה של נוודים ושבטי מדבר. עתידה על החקלאות האינטנסיבית ועל התעשייה. [...] עלינו להציל את שממות העבר ולהרחיב את שטח ההשקיה".

למרות דלדול המקורות הטבעיים הוקצו יותר ויותר מים לחקלאות תוך שאיבת-יתר של מי תהום ומקורות עליים. שאיבת-היתר ייבשה את הנחל והפכה אותו לגווייה.

הזיהום, בהיותו משטח הדחקה רב-שכבתי טורד, הלך והפך לטאבו בעודו ממפה ארכיאולוגיה חברתית אלימה, מערכות אי-סדר שאינן מכבדות גבולות וכללים. תעלות נראות ובלתי נראות פלטו החוצה רפש, תזכורת למה שרוחש מתחת בתת-קרקעיות מעורפלת ומתעתעת. הירקון נחשף כיום בהיחבאו. אין לו ברירה. הוא מנסה למחול, מתאושש מטראומה של אובדן, מן הקלון, מהבגידה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by