בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על היופי המיוחד של אילוצים  
 
 מודל שטח אפוקסי וסיבי זכוכית, אסף רודר, נטלי קרטס וזאב מאור   
 
נטלי קרטס וזאב מאור

נחל הירקון הוא נתיב-מסע החוצה את המטרופולין הישראלית לרוחב. הנחל אינו נושא המסע כי אם הציר המארגן של חוויית התנועה, פעולה שאינה ממפה את המרחב אלא את אופן פגיעתו במבט ובתודעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כל תנועה אחוזה במערך אילוצים המתווה את אפשרויותיה. אילוצים הם שקובעים את טווח הייצוג ומגבילים את מרחב האפשרויות הפרשניות, הם שמאפשרים לומר משהו על המציאות (ולא רק על הצופה), לטעון שיש דברים בני-קיימא יותר מאחרים.

נחל הירקון הוא נתיב-מסע החוצה את המטרופולין הישראלית לרוחב, מאזור השפך בחוף תל-אביב ועד למקורותיו שבצל הגבול המזרחי החדש. הנחל אינו נושא המסע כי אם הציר המארגן של חוויית התנועה, והפעולה אינה ממפה את המרחב אלא את פגיעתו במבט ובתודעה. תוואי הנחל נתפס כקו קפל בטופוגרפיה העירונית, המאלץ את תנועת הגופים והמחשבות ומהווה נתיב לתנועת הגוף המחפש מקום, כשכבר אין לו מקום: תנועה (ריצוד, חיכוך, עצירה) על פי מתודת הגוף המוסיף כל העת לנוע, שלא ליפול; תנועה שלא תמיד ברורה לעצמה, אבל תמיד משתוקקת להתגלות.

הכוחות העתיקים של קימוט ומתיחה, של זרימה והתחפרות, הם שיצרו את תוואי הנחל; כלכלות הכוח, אידיאולוגיות של ניצול וגאולה, יוזמות תכנון וגחמות מוניציפליות, הן שמתוות כיום את התנהלותו. כמכלול שלם, הירקון הוא יצירה דמיונית, אידיאה של נוף בזיכרון, סיפור של אהבה ושל בגידה המושלך על מערכת אקולוגית מותשת ומרוסקת. כמכלול שבור, הירקון הוא קונקרטי: מערך של גופים ופנים הכלואים במרחב שנעשה שקוף בשל מסתוריותו המודחקת; קומפוזיציות של אילוצים, החומקים כשלעצמם מניסוח - אך המציאות מראה דרכם משהו מעצמה.

"אל המעיין" הוא מסע אל מרחב שבו הכל כבר נחקר ממופה, רושת ברשתות תקשורת ותווך על-ידי דימויים; משלחת מסע המגששת את דרכה אל הטריטוריה בטרם היא הופכת לקרטוגרפיה, בעודנה נוף הנאמן לשתיקתו; משלחת אל פני השטח, אל מרחב הביניים שבין הגוף לאידיאות, בין המעמקים לרקיעים. ההשתוקקות (הפרדוקסלית כשלעצמה) אל ממשיותו של המרחב דורשת קפיצת אמונה: אמונה באפשרות להנכיח מציאות ולהפגיש-מחדש התרחשויות, היגדים ויחסים בין סימנים; אמונה באפשרותה של המציאות להתגלות כתביעה להיענות, כהבזק לוכד ומפתה של אסון ושל יופי.

המסע בנחל הירקון מתרחש בעיצומו של תהליך הידחסות המייצר-מחדש את המרכז הישראלי המוסכם. התוצר המתבקש של קביעת גבולות המדינה היא התכנסות אחורה ופנימה. הספר שהפך זה מכבר לפריפריה מביט לאחור אל אסונו, אל המרחב המשותף הגדוש במרירות, תשוקות וחלומות. בנסיבות אלה שב ומופיע הצמצום כאפשרות, כראשיתה של בריאה חדשה.

לאורך נחל הירקון רוטט מרחב הלבה של ישראל, שבו מצטופפת מרבית אוכלוסיית המדינה, בהתפוצצות חזותית של מטרופולין האחוזה במערבולת של התהוות, כרקמה עירונית שאינה רוויה עדיין, לא מוכרעת, לא מהודקת. יש עדיין מקום לנס שייפול ברווחיה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by