בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על קו הזינוק: גיל כהן 
 
 גיל כהן (צילום: יח``צ)   
 
אמיר עמרמי

גיל החל לנגן על פסנתר בגיל 12, ובגיל 18 כבר עמל על בניית אולפן ביתי. היום, בגיל 23, הוא יכול לאחוז בידו באלבום שהוא חתום כמעט על כולו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"מתוך מעגלים של חול שצורב בעיניים / אתה רואה, זה אני שר לך / מאחורי קירות עמוסים / בשירים לא גמורים / אני עומד ושר את חיי / כי מה עוד נותר / מה עוד נשאר / תגיד לי כשאתה נשאר כאן לבד / עם שיר הכמעט"

(מתוך 'שיר הכמעט' – מילים ולחן: גיל כהן)

ארבע השורות הנ"ל הן חלק מהרצועה הרביעית מאלבום הבכורה של גיל כהן. כהן הוציא את אלבומו הראשון שנושא את שמו לפני כמה חודשים בצורה עצמאית, בדיוק כמו הרבה מוסיקאים צעירים בארץ שמבקשים לפרוץ החוצה ומתעקשים לעשות הכול לבד. כהן כתב את המילים ואת הלחנים, הפיק ועיבד מוסיקלית ("כמעט לבד – המתופף שלי, אלכס רוטמן, גם עזר המון בהפקה המוסיקלית"). כהן גם מנגן באלבום על פסנתר, גיטרות, מפוחית, המונד ומחשב, וכמובן שגם את קולו גייס לצורך העניין.

האלבום של כהן מלווה אותי בשבוע האחרון. בשבוע הזה נחשתי לטקסטים מעניינים הכוללים כתיבה אישית וחמה, מדויקת. 'שיר הכמעט', כולל את אחד הטקסטים היותר מעניינים באלבום. להלן שתי שורות נוספות מתוכו: "מאחורי קירות עמוסים בשירים לא גמורים / אני עומד ושר את חיי / כי מה עוד נותר מה עוד נשאר / תגיד לי כשאתה נשאר כאן לבד / עם שיר הכמעט". אלבום הבכורה של כהן מציג אותו לא רק ככותב טקסטים מוצלח, אלא גם כמוסיקאי מסוגנן שעומד מאחורי האמת המוסיקלית שלו.
 

נא להכיר

עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
גיל כהן (23) נולד וגדל בעכו. את המסע המוסיקלי שלו החל בגיל 12, כשהתחיל לנגן על פסנתר. "התחלתי ללמוד אצל מורה שהיה מתחת לבית" מספר כהן, "וזה היה ככה במשך שלוש שנים בערך. יותר מאוחר הגיעה גיטרה הביתה, והיא חשפה אותי לצדדים יותר פופיים. עם השפעת הגיטרה החלטתי להקים את הלהקה הראשונה שלי".

אתה זוכר את שם הלהקה?
"זאת ממש התקלה (מתאמץ, ואף נשמע כי מקמט את מצחו מעבר לקו)..אני ממש לא זוכר".

איזה חומרים ניגנתם?
"רק חומרים מקוריים שאני כתבתי. זה היה חשוב לי מההתחלה. בעצם, ההופעה הראשונה שלנו הייתה כשהייתי בן 17 בתחרות שהייתה בת"א ונקראה 'קולות וצלילים'. לא זכינו בשום מקום, אבל היינו היחידים שלא הופיעו עם פלייבק, אלא ניגנו לייב על הבמה.

אז הלהקה לא צלחה את התחרות, ובשנה החולפת התגייס כהן לשירות צבאי מלא והתחיל לחסוך כסף לאולפן ביתי, כשהחלום שעמד לנגד עיניו, היה לא אחר מאשר להקליט אלבום משל עצמו. "מאז שהתגייסתי, התחלתי לבנות את האולפן מתחת לבית שלי".

ליד המורה לפסנתר מגיל 12?
"הו לא (צוחק), נדמה לי שהוא עזב אחרי שהפסקתי לבוא לשיעורים. התחלתי לעבוד על האלבום, ורציתי לעשות את זה בצורה נכונה ומאורגנת, כדי שזה יחסוך לי בהקלטות".

מה שנקרא בשפה המקצועית Pre-Production.
"בדיוק. בחרתי את כל השירים, וחשבתי אילו יכנסו לאלבום ואילו לא יכנסו לאלבום, ובסוף ישבתי להקליט".
 

חופשי זה לגמרי לבד

 
"איך הייתי רוצה לחזור אלייך / כי נכתבו בי שירים שלא שרתי / ונשרפו בשבילך / איך הייתי רוצה לחזור אלייך / בכל המקומות שנגעת בי / מתו מאז שעזבת / מצטער עשיתי טעויות של ילד / ועכשיו התקופה הזאת הורגת / את מאושרת וזה לא בגללי / מצטער / תביני / טעויות של ילד / ועכשיו הדרך חזרה לא מוכרת / סימנים מוסכמים כבר אינם"

(מתוך 'נכתב בשבילך' - מילים ולחן: גיל כהן)


מעבר לפן המוסיקלי בחייו של כהן, הוא גם משמש כמנהל בשירות הלקוחות של ספקית אינטרנט. "לפני העבודה בשירות הלקוחות, עבדתי כטכנאי באולפן, אבל עזבתי את העבודה שם בשלב מסוים".

סוג של יציאה מהתחום, לא?
"כן, אבל הבעיה הייתה שלא הייתה שם מספיק עבודה לתת לי, ועבדתי רק פעמיים בשבוע, והגעתי למסקנה שזה לא מספיק".

ומה אתה עושה בנוסף בחייך?
"כרגע אני מתכנן להתחיל בקרוב ללמוד מנהל עסקים, כי התחום הזה מאוד מושך אותי".

שוב כיוון אחר מעולם המוסיקה.
"נכון, אבל אני מקווה לשלב את זה ביחד".

בוא נחזור רגע אל הזמן שלפני ההקלטה של האלבום. עם איזו ציפייה הקלטת אותו? מה חשבת שיקרה אחרי שהוא ייצא?
"קודם כל, המטרה שלי הייתה לעשות אותו לבד. קטע של אגו לחלוטין. רציתי לעשות הכול לבד - להיות היחצ"ן של עצמי, להפיק מוסיקלית, לנגן ולשיר. רציתי שזה יהיה רק שלי. מעבר לאגו, זה גם משהו מאוד אישי. מה שכן, ידעתי, בסופו של דבר, שאני אצטרך לפנות לגורמים שיעזרו לי בהפצה והכול, אבל כרגע אני עושה הכול בצורה עצמאית".

שלחת את האלבום לחברות תקליטים?
"שלחתי להליקון, להד ארצי ולאן.אם.סי, ואני עדיין מחכה לתשובה. אני יודע שזה לוקח זמן הדברים האלה, אבל בינתיים אני פועל לבד".

השאלה אם זה צעד חכם? כלומר, כל הרצון הזה של לעשות הכול לבד הוא מובן ומוכר, אבל בצורה כזאת אתה לא מצליח להתפתח בכל הכיוונים שבחרת. משהו אחד חייב לבוא על חשבון משהו אחר.
"אני מסכים איתך, אבל אפשר לומר שזה גם מגיע משיקולים כספיים. עשיתי את הבירורים שלי והכול יקר מדי. דע לך, שאחרי הצבא היו כמה דברים שרציתי לעשות ולא עשיתי, אם זה לטוס לחו"ל או לעשות צניחה חופשית, אבל השקעתי את כל הכסף שהיה לי באולפן שלי. זה היה כמו עסק שלי. כשיצא התקליט, גיליתי שכבר נגמר הכסף, וכבר לא היה לי עם מה לשכור יחצ"ן. אז בינתיים אני עובד לבד, אבל מקווה שבעתיד הכול יסתדר".

מה תעשה במידה והאלבום לא יצליח?
"אני לא מאמין שהוא לא יצליח. ככל שאתה רוצה משהו, ככה הוא גם יתגשם. אני לא אומר שזה יצליח בגלל הזמן והכסף שהשקעתי בזה, אבל אם זה לא יצליח, אז כנראה שלא עשיתי מספיק. אני כל כך אוהב מוסיקה והשקעתי הכול מהלב. תמיד האמנתי שאלבום זה משהו שאני אוציא, והיום אני מחזיק אותו ביד".

ובכל זאת, במה תעסוק במידה והכיוון הזה לא יתפתח כמו שאתה מתכנן?
"אני מאמין שאני תמיד אעסוק במוסיקה. בלי קשר לאלבום, יש לי חלום גדול להקים בי"ס לאומנויות הבמה. בי"ס שיכלול מוסיקה, ריקוד, משחק, ציור והכול. בגלל זה אני גם לומד מנהל עסקים, שיהיה לי את הידע שאני צריך כדי להקים דבר שכזה. אבל הכול בינתיים בגדר מחשבה. כרגע אני רוצה להשקיע את המאמצים שלי בדיסק, ואני מאמין שאני אגשים בסוף את כל המטרות שלי".
 
 

תל אביב – עכו

אתה גר היום בעכו. קשה לך שאתה לא גר בתל אביב, ועושה את היחצנ"ות שלך במרכז?
"בטח, מאוד קשה לי. אבל אני מתכנן לבוא לתל אביב עוד כמה חודשים, גם בגלל העובדה שאני מתחיל ללמוד בקרוב".

איך הפרגון מהבית?
"ההורים שלי תמיד רצו שאני אלמד משהו אחר, וזה כואב להם שאני בוחר במסלול הזה - אני לא אשקר לך. אבל הם יודעים שזאת הבחירה שלי. הם פשוט רואים היום את המצב של האמנים בארץ וקוראים בכל מקום שלאמנים היום אין מה לאכול, והבחירה הזאת קשה בשבילם".

אחת התודות שרשומות באלבום הן לאביך – "תודה מיוחדת לאבא על החדר השקט". ספר לי על זה.
"אבא שלי עשה לי את כל האקוסטיקה באולפן שלי - I Touch. האמת היא שהאולפן בנוי בתוך המחסן שלו, והוא פשוט תרם אותו לטובת האולפן. זה היה מסוג הדברים שאבא ובן עושים ביחד".

זה גם פרגון, לא?
"בטח. אבא שלי תמיד אהב מוסיקה. הוא אמנם לא מאמין כל כך במוסיקה בארץ, והוא מאוד אוהב מוסיקה קלאסית, אבל הוא תמיד אמר לי להשקיע במוסיקה, רק בתור תחביב. תראה, כמו שאמרתי קודם, זאת ההחלטה שלי, והם יודעים את זה. אני מאמין שבמוסיקה, בדיוק כמו בעולם העסקים, צריך להיות כריש, ללכת עד הסוף ולהצליח. אין אופציה אחרת".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by