בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
רגל פה רגל שם 
 
 אריק איינשטיין ופיטר רוט    
 
אמיר עמרמי

קסמו האישי של אריק איינשטיין ויד המפיק הבוטחת של פיטר רוט, שורה על האלבום החדש לכל אורכו. רק לייצר שיא מוסיקלי שכחו

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אריק איינשטיין – רגעים / התו השמיני

עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום    
לשבת ולכתוב ביקורת על אלבומו החדש של אריק איינשטיין זאת בהחלט משימה לא קלה. די לך בטעות אחת קטנה, כלל לא מוסיקלית, אגב, היסטורית למשל, כדי שמישהו יכתוב עליך באיזה טוקבק שאין לך שום מושג, ויחרוץ את דעתו עליך בסגנון 'מי נתן לך רישיון ילדה?'

אני מודה ומתוודה שנחשפתי לקסמו של אריק איינשטיין רק בשנים האחרונות. אני מאמין שהייתי צריך לעבור בגרות מסוימת כדי שהאוזן שלי תדע להבחין ולהעריך איכויות אמיתיות. עם זאת, 'שבלול', לדוגמא, לא היה ולעולם לא יהיה סרט פולחן עבורי, וכשהשם של איינשטיין עולה בשיחות בין חברים, אני לא מזדקר כמו שאר חברי הדיון ועובר להקשב. לא גדלתי על 'שלישיית גשר הירקון', על 'התרנגולים' או על 'החלונות הגבוהים'', ואת ההשפעות המוסיקליות שלי אני חייב למספר רב של אמנים, שגם הרשימה הזאת קצרה מלהכיל.

תרבות המוסיקה בארץ מנפיקה כמות אדירה של סינגלים חדשים בכל שבוע, ואמנים רבים קמים ונופלים פה, לא משנה כמה ננסה להציג אותם במדורי ההיכרויות השונים, וכמה נפרסם את הופעותיהם. האוזן הישראלית חשופה ליוצרים מכל גווני הקשת, ואתה בהחלט צריך לקחת פסק זמן קצר לפני שאתה כותב על אושיית תרבות כמו אריק איינשטיין, מבלי שייכנס לך לריטואל האוטומטי. אני מאמין שכל המשתנים הללו, הם אלה שגרמו לי הנאה מירבית מאלבומם החדש של איינשטיין ופיטר רוט.

הקסם האישי של איינשטיין, יחד עם הצניעות הקיומית שלו, מתבטאים בצורה הטובה ביותר ברשימת התודות הלאקונית של האלבום, המכילה לא יותר משתי שורות תמימות. רבות דובר על האלבום הזה, ועל שיתוף הפעולה עם פיטר רוט, אבל לא משנה מה יהיה גודל הבאזז התקשורתי, איינשטיין נמצא כאן כדי לשיר. הוא לא מרבה להתראיין, דבר שכבר הפך לסמל מסחרי שלו, ואני מאמין שפה גם טמון הקשר האישי שכל אחד ממאזיניו יצר איתו, הווה אומר, בעיקר דרך היצירות שלו.

מעבר לכל דבר אחר, 'רגעים' הוא עוד הוכחה שמעבר לכישרון המוסיקלי של איינשטיין כזמר וכמגיש, כשרונו ניכר גם ביכולת למצוא לו את הפרטנרים הטובים ביותר עבורו, ולהוציא מהם את המקסימום (ע"ע שת"פ ידועים וטובים עם שלום חנוך, יצחק קלפטר, מיקי גבריאלוב, שמוליק קראוס, שם טוב לוי ויוני רכטר, ברי סחרוף, ארקדי דוכין / מיכה שטרית ועוד).

האלבום הזה הוא לא פחות של איינשטיין כפי שהוא של רוט, שעיבד והפיק מוסיקלית. מי שהשכיל לסמן את רוט כמפיק מוסיקלי מבטיח, נהנה כעת מפירות ההפקה שלו. השיר הפותח, 'טיול רגלי', שנשמע כמו שיר שנלקח מפלייליסט של קלאסיקה ישראלית, מכניס לאווירת האלבום, שעטוף כולו בסאונד "ישן".

לאלבום יש נקודה חזקה ונקודה חלשה. הנקודה החזקה היא השתתפותם של דן תורן, מאור כהן, יהלי סובול ורוט ככותבים ומלחינים עיקריים (איינשטיין עצמו נתן הפעם מכוחו בטקסט אחד בודד לאלבום). אותם כותבים מצליחים להוכיח שכל אחד מהם יכול לכתוב שירים שישמעו כמו הדבר הכי טוב שאיינשטיין, הסמל המובהק של המוסיקה הישראלית, יכול להגיש.

הנקודה החלשה באלבום, היא,שהוא אינו נוסק באף שלב לנקודת שיא של ממש, אלא מופק על אותו קונספט כללי שזורם לכל אורכו. סגל חברים מכובד כמו הגברדיה שהצגתי כאן (יחד עם יענקל'ה רוטבליט, מאיר ישראל ושמוליק צ'יזיק), יכלו לתת את הדעת פעם נוספת, ולספק כמה רגעי שיא, שהיו הופכים את האלבום הזה מאלבום ממש טוב, לאלבום מצוין.

הייתי רוצה להתעכב פעם נוספת על פיטר רוט, שכמו בכל הרפתקה מוסיקלית בה הוא נוגע, הוא משכיל לפזר את כשרונו בסביבתה, ומעל לכל, ליצור סאונד מיוחד של מפיק מוסיקלי בזכות עצמו.
הגיטרות של רוט, טאצ' המברשות והסנייר של רן שמעוני, והפסנתר של אלדד גואטה, מגישים לנו אלבום רוק ישראלי משובח, כזה שלא מתיימר להתקדם עם הזמן ולהתעדכן בלופים ובתכנותים האחרונים שיצאו לשוק. הפשטות שלהם מתבטאת בהרכב של גיטרות / בס / תופים, בצורה פשוטה ומקסימה, כשאיינשטיין, מצידו, מוסיף את קסמו האישי לכישוף המוסיקלי הפשוט הזה. פווו, מקווה שיצאתי מזה בסדר.

אריק איינשטיין ופיטר רוט 'רגעים' (התו השמיני) 37:26 דקות

הכי בלונדיני: מזכרת
הכי שחורדיני: אולי את לא יודעת
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by