בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אנטישמיות לייט 
 
 מתוך הבלוג של הסרט    
 
לילך וולך

לילך וולך קיבלה את הרושם שיוצר 'הפרוטוקולים של זקני ציון' שכח שאנטישמיות היא גם הערה אגבית במכולת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אם אנחנו בונים את רוב האמונות המאוחרות שלנו, על פי מה שרואים בטלוויזיה, אפשר להגיע לכל מיני מסקנות משונות למדי, מעבר לעובדה שיש איש נחמד וזקן עם אובססיה לצבע אדום שמחלק מתנות לילדים, וכל האימהות בארצות הברית הן בלונדיניות שיש להן זמן להכין ארוחות ערב בנות שלוש מנות וגם להיות עורכות דין. ברובן של הסדרות האמריקאיות, יש איזו אחווה נעימה ויציבה - לכל פליסיטי יש חברה שחורה ('פליסיטי') לכל רורי יש איזו ליין קוריאנית ('בנות גילמור'), וזאק כהן הוא בכלל מגניב לאללה שחוגג את ה'כריסמכה' – השילוב בין כריסמס לחנוכה (או.סי.). העולם כולו הוא ארגז חול ענקי ונחמד שמסביר פנים לילדים מכל הצבעים והצורות.

הסרט התיעודי של מארק לוין, 'הפרוטוקולים של זקני ציון', הוא סרט שבודק את השרירות והעמידות של הספר הפיקטיבי הזה, אשר יצא לראשונה ברוסיה בסוף המאה ה-19, ולכאורה מאגד בתוכו ציטוטים של פרוטוקלים סודיים של היהודים, שטוו מזימות להשתלט על אוצרות העולם. רוב העולם, לצערנו, מאמין במידע שכתוב על דפי נייר - אין לך אלא לעגן שטות גמורה על ידי ההדפסה שלה, והנה קופצים עוד חמישה חושמים וטוענים שגם להם קרה בדיוק אותו דבר, רק שאצלם זה קרה בנהריה. מכאן לכאן, קל מאוד לסחוף ציבור שלם בספרים שמתחזים לעובדתיים. לוין, שיוצא לבדוק מדוע לאחר ה-9/11 נמכרו שפע של עותקי הפרוטוקולים, מגלה את מה שאנחנו כבר יודעים. יש בארצות הברית, כמו בעולם כולו, הרבה מאוד אנשים שלא אוהבים יהודים, ומשתמשים באסמכתות שונות ודביליות.

עד כאן לא בדיוק נרעשתם, נכון? גם מארק לוין לא ממש. מארק לוין הוא יליד אמריקה, ונראה אמריקאי בכל רמ"ח אבריו. הוא מנומס, סובלני ונאור, מקשיב בסבלנות גם כשמגדפים אותו. לוין נראה אדם מאוד נחמד, עם כוונות מצוינות, אבל לא ככה בדיוק מגיעים לשכנע אנשים. המילכוד הקיים היום, ליהודים חילוניים, משכילים ונאורים, הוא האמונה שאם הם לא יעשו עניין מיהדותם, גם העולם לא יעשה. אני לא פאראנואידית מטבעי, אבל אנחנו שוכחים שאת חוקי המשחק לגבי גזענות לא אנחנו קובעים. ב-1930, כאשר יהודים מתבוללים דור שני, משכילים ומוברגים היטב בחברה הגרמנית, גילו לפתע שהם נחשבים ל"יהודונים", הם היו בשוק. מבחינתם זה לא היה ככה בכלל, אבל מי שאל אותם?

אנחנו נוטים לראות את האנטישמיות בעולם כסוג של התבטאויות שוליים, או כשייכת לעולם הערבי-מוסלמי. וחוץ מהראייה ההיסטורית של האנטישמיות, בהחלט אפשר להיות ישראלי שלא תופס את הבעייה האנטישמית כבעיה שלו. יצא לכם לשמוע כבר את "אז שיעלו לארץ, אם כל כך קשה שם!"?, המחשבה שניתן לחסל את האנטישמיות על ידי התרופה הציונית, היא סוג של ראייה שכפי הנראה לעולם לא תיבדק במישור המציאות. אבל מעבר לזה, היא נושאת בחובה הכחשה של הבעיה הממשית. גזענות כלפי יהודים קיימת, במישורים שונים, ובדרגות סכנה שונות, אבל בהחלט קיימת.

זה ממש לא שהסגנון של מייקל מור, הדוקומנטריסט האגרסיבי, הוא כוס התה שלי. אבל ברור שכדי לעשות עוגה צריך לשבור כמה ביצים. אנחנו כפרטים ישראלים, ממש לא מעוניינים לעשות גלים מחוץ לישראל. היהודים שהתיישבו מחוץ לישראל, מרגישים ברובם ששם הוא ביתם, ולמרות ציוצי כמיהה עונתיים, הם מעדיפים להישאר שם מסיבות שונות. "טפשי לטלטל את הסירה", אני מניחה שחושבים שם, "למה למשוך תשומת לב למה שאינו רלבנטי? הילדים הלא בבית הספר הטוב מכולם, יש לנו ג'וב מצויין, וחוץ מהערה מיותרת אחת או שתיים, מעולם לא נתקלתי באופן אישי ב"אנטישמיות". מילה גדולה, "אנטישמיות", לא? סדר גודל של פוגרומים, ממש לא איזו הערה גזענית קטנה בסופרמרקט.

הסרט שודר אתמול בשעה 22:00 בהוט פריים

בקטנה
*שמתם לב להבלחה הקצרה של יאיר לפיד בסרט?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by