בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פלאשבק: התנ"ך 
 
 צילום: רויטרס   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי מבקש להשיב את הקסם לספר התנ"ך, שהועם על ידי עסקני דת שונים שהוציאו לו שם רע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
יהיה זה אך דביק לבוא ולומר שמושא רשימתי הפעם הוא הדבר הכי קרוב ללבי, הספר הכי טוב שיצא לי לקרוא, הקמע הבלתי נילאה שנמצא אצלי מתחת לכרית, או אפילו הדבר שאני הכי מאמין בו. אם אני חוזר עשרים שנה אחורה לאותו ילד קטן ושמנמן שפקד את ספסל הלימודים ביסודי והחזיק ביד את ספר התנ"ך, אז אותו ילד ידע מראש, בכל חופש גדול, שיש ספר אחד בלבד שאסור לעטוף אותו ולהדביק עליו מדבקות של באגס באני. היום, אני יכול בוודאות לומר שעברתי דבר או שניים בחיים, ובין הדברים שללא ספק השתנו בי, הוא הופעתה של השאלה הגדולה: מהו בעצם התנ"ך, עבורי?

התנ"ך הוא ללא ספק תשתית האמונה היהודית, והבסיס הקיומי של כל בר אמונה. כיום, אם יש משהו אחד שאני מאמין בו בוודאות, זה שאותו ספר שמונח אצלי על השולחן, הוא לא אותו הספר שסחבתי בילקוט לפני שני עשורים. משהו השתנה, ואני מאמין שזה לא רק אני.

פעם התנ"ך מילא עבורי פונקציות רבות. הוא גם היה ספר לימודים, למרות שאף פעם לא סימנתי בתוכו, גם ספר היסטוריה, למרות שלעתים תכופות עסק בנבואות עתידיות, וגם שימש כדבר מה בבית שבכל פעם שהיה נופל על הרצפה היינו דואגים לנשק אותו, ולבקש סליחה ממישהו שהנחנו שבטח שומע אותנו.

ההנחה הייתה כל השנים שמדובר בספר מרתק. הייתי מברר עם חברים שאני יודע בוודאות שלקחו אותו יום אחד ליד ופשוט התחילו לקרוא, אלא שעד היום לא שמעתי מהם מילה (יכול להיות שהם עוד לא סיימו). אבל מעבר להשתעשעות המילולית והתהיות הקומיות, הגישה התמימה והאבסולוטית לספר הספרים עברה ממני. אני לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שנישקתי את הספר, מהסיבה הברורה שהוא כבר הרבה זמן לא נפל לי מהיד, וזאת אך ורק מהסיבה שמזמן לא טרחתי לקרוא אותו.

אם מישהו יבוא וישאל אותי אם אני מאמין בתנ"ך, אצטרך להשיב לו שזאת שאלה גדולה מדיי, ואני יותר מאודה לו אם ישאל שאלות קלות יותר. באותו עניין, גם שאלה כמו "האם אתה יודע מה השעה" נחשבת בעיניי גדולה ומפחידה. אני יודע מה שרשום אצלי בשעון, לא יותר מזה. אני לא מתיימר לדעת שום דבר נוסף.

הספר הזה עוסק בהכל. בגידות, מלחמות, טרגדיות, חוכמת חיים, מוסיקה, אהבה, רומנטיקה, קינאה. אף אחד מאיתנו לא המציא את הגלגל. תיקחו את כל הקסם הזה, ותנסו לשמור עליו, כשמישהו יתקשר אליכם בטלפון ויבקש למכור לכם אות ממנו. תנסו לשמור על הקסם הזה כשתלכו לסדנאות כאלו ואחרות, ש"בסך הכל" רוצות לחשוף אתכם לסודות הכמוסים של ספר הספרים, מבלי רצון להחזיר אתכם בתשובה. זה בדיוק כמו שתירשמו לחוג לבישול רק כדי להעשיר את הידע שלכם בתבלינים, ושתירשמו לחדר כושר כדי לצפות במכשירים.

כל העניין הזה, נחשב בעייני כסוג של זילות. תחשבו על זה - סבא שלכם אף פעם לא שאל שאלות, שיש עליהם היום אינספור תשובות, אבל אף אחד מאותם משיבים לא באמת עונה.

בזמנו, התנ"ך היה בשבילי הדרך לבדוק עד כמה חזקה האמונה של אבי. אני זוכר שיום אחד שאלתי אותו אם הוא מאמין בתנ"ך והוא ענה בחיוב, ללא היסוס. היה בזה משהו קסום. הוא לא חשב לרגע, ולא נתן על כך את הדעת פעם נוספת. "כן" אחד פשוט וקצר. סבורני שהסיבה לכך היא שאבא שלי, בדיוק כמו הדור שלו, וזה שהיה לפניו, לא עסקו ביותר מדי שאלות. הם לא חיפשו אותיות בתנ"ך, לא חיפשו סודות כמוסים, ולא ישבו להם על הראש שיספרו אותיות מפה לשם, כדי שיום אחד יוכיחו להם שגם רצח רבין מופיע שם. מהבחינה הזאת, וגם מעוד הרבה בחינות, הדור של אבא שלי לא ענד יותר מדי שעונים על היד, והסתפק בשעון הביתי שהיה בסלון.

אין לי שום דבר נגד קידמה, אבל אני לא יכול להסתיר את העובדה שאני גם די שמרן בנוגע לדברים מסוימים. אנחנו לא צריכים לשאול כל דבר, ולא כל תשובה שנקבל, תחכים אותנו או תהפוך אותנו לאנשים טובים יותר. הפילוסוף קרל פופר (1902-1994) אמר פעם כי "התשובה היא ארעית - השאלה היא נצחית". עם זאת, הנצחיות הזאת היא משהו שאינני בטוח מהו גודל הכיסוי שלה.

המדע איננו עוסק בהמצאה, אלא בגילוי. אנחנו כחברה שוכחים את זה לא פעם, ומנסים לנצח את המשפט הזה כל פעם מחדש. דרך הגלובליזציה ודרך אינספור משתנים, אנחנו שואלים כל מיני שאלות, שהדביקה מביניהם שאיננה נשאלת עם הכוונה המלאה שלה, שייכת לאנשים תמוהים ככותב שורות אלה, והיא - למה?

אני לא זוכר ששאלתי את אבא שלי למה הוא מאמין בתנ"ך, אבל אני מאמין שגיליתי את הסוד כשישבנו ביחד בבית כנסת כל שנה, כשהוא אמר קדיש על אמו המנוחה. עשר שנים מאוחר יותר, זה אני שנמצא בבית הכנסת ואומר עליו קדיש, ולא מצליח למצוא שום זכר לספר שסחבתי בילקוט לבי"ס יסודי. אני לא מאשים אף אחד בנושא חוץ מאת עצמי. אבל ישנו פער די גדול בין העובדה היבשה שלא יזיק לי לאמץ את הספר הזה ושוב לתהות על קנקנו, לבין העובדה שלאף אחד אין את הזכות לבוא ולמכור לי אות ממנו, או לבוא ולבקש ממני לגלות באיזה סוף שבוע תמים שגם אני וגם אתה וגם כולם רשומים בפנים, תלוי ממתי ומאיפה אתם סופרים.

הספר הזה, בשבילי, הוא לאו דווקא תשתית האמונה היהודית, אלא תשתית הקיום האנושי. זוהי עובדה נוספת שבאה להוכיח לכולנו שאנחנו בני אנוש, שכמו כל דבר טוב שיש לנו ביד, אנחנו נצליח למסחר אותו ולהוציא ממנו את הקסם עד הטיפה האחרונה.

כשאני שומע עסקנים מפוקפקים מדברים מול המצלמות שהנוער שלנו לא יודע מה זה 'שמע ישראל', אני מוכן לבוא ולומר להם שגם סבא שלהם, לפני שהוא ידע, הוא ישב ללמוד את זה בעל פה, ורק אחרי זה הסבירו לו. אז מה, אמרתי להם על זה משהו? תנסו לשאול את האנשים האלה מה השעה, ונראה איך הם יגיבו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by