בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על קו הזינוק: נתן סלור 
 
 לא מרגיש בעלות. נתן סלור (צילום: יח``צ)   
 
אמיר עמרמי

לא פשוט לעמוד בציפיות כשאתה נכדו של נתן אלתרמן ובנה של תרצה אתר. שיחה עם נתן שמוציא אוטוטו אלבום בכורה וגם שיר להשמעה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הציפייה היא ענן שכנראה לעולם ירחף מעל ראשינו. יש כאלה שיראו זאת כיתרון, ויש כאלה שיראו זאת כחיסרון. התחום המקצועי הוא אולי המוביל מבין התחומים שכרוכה בהן הציפייה. קחו כל בן של רופא שהולך ללמוד רפואה, ואולי תלמדו דבר או שניים על התמודדות עם לחצים.

בימים אלה יוצא לרדיו סינגל ראשון בשם 'חי את הרגע' של נתן סלור, מתוך אלבום הבכורה שלו (הפקה מוסיקלית: אלי אברמוב) שייראה אור בקרוב. לסלור יש מערכת ציפיות לא קטנה לעמוד בה, לפחות מבחינת הטקסטים, יען כי הוא בנה של תרצה אתר המנוחה ונכדו של נתן אלתרמן המנוח. עם זאת, כפי שתלמדו בהמשך, הוא מצא מנוחה לציפיות הללו, ומתעסק בעיקר בעצמו.

הקליקו פליי לשמיעת השיר 'חי את הרגע'
 

נא להכיר

 
"הכל היה תמים / לא ראינו סכנות / אולי הסכנות היו שקופות / הכל היה פתוח / עשרים וחמש שעות / הסוף קיים רק בשמועות / הרגשנו כמו בסרט / קומדיית טעויות / רק הצרפתים יודעים לעשות".

(מתוך 'חי את הרגע' מילים ולחן: נתן סלור ויסמין אבן)

נתן סלור (33) גדל ולמד בתל אביב, את לימודי התיכון סיים בתיכון עירוני ה'. בצבא שירת במפקדת קצין חינוך ראשי ("לא הלכתי ללהקה צבאית או משהו כזה"), אחרי השירות הצבאי נרשם ללימודים מלאים בבי"ס רימון, וסיים אחרי 4 שנים כבוגר מגמת הלחנה ועיבוד.

סלור לא הכיר את "סבא נתן", ואמו נפטרה כשהיה בן חמש וחצי. באלבומו הוא שר את 'בלדה על נערי שגדל' שכתבה עליו אמו המנוחה (לחן: סשה ארגוב). את השיר הקליט לפני כמה שנים.

בוא נחזור קצת אחורה. מדוע, בעצם, לא הלכת ללמוד ב'תלמה ילין'?
"בעיקרון, התחלתי ללמוד פסנתר בגיל 8, אבל ההחלטה שלי להיות מוסיקאי באה רק אחרי הצבא, כשהלכתי ללמוד ברימון. אני גם לא כזה ג'אזיסט. למדתי בעיקר מוסיקה קלאסית, והגעתי לביה"ס כפסנתרן. בצבא שירתתי קרוב לבית, ולמדתי פסנתר אצל מורה פרטית. היא לימדה אותי סולמות של ג'אז ובלוז, ואני הבאתי ספרים של מתי כספי, שהייתי חולה עליו, והיינו עושים חצי שיעור ג'אז וחצי שיעור מתי כספי.

"עם הזמן, הבנתי שהכל בעצם מגיע מג'אז ושזה יסוד מאוד חשוב שצריך ללמוד אותו. מעבר לנגינה, גם עודדו אותי בבי"ס, בעיקר יהודה עדר, לכתוב ולשיר את השירים שלי, דבר שלא עשיתי לפני זה - בעיקר ניגנתי פסנתר".

מתי החלטת שאתה רוצה להיות זמר מבצע?
"זה קרה אחרי הלימודים. הייתי במצב של תהייה ושל חיפוש עצמי. התחום הזה מאוד קשה. הפעם הראשונה שהופעתי היה בפסטיבל הפסנתר בשנת 2000. הופעתי עם יסמין אבן. הכרנו דרך רימון ומאז אנחנו עובדים ביחד".
 

כפיים ליעקב

סלור המשיך את הקריירה המוסיקלית שלו מאותו פסטיבל פסנתר, והופיע בקיבוצים, מתנ"סים וכל מקום אפשרי, כולל כל ערב שירי משוררים שעלה, השתתף באלבומים שונים, ובפרוייקטים של גלי צה"ל, שיחק באנסמבל תיאטרון הרצליה, כתב מוסיקה לתיאטרון, הצגות כגון 'הבלונדיניות' ו'החיוך של אלון' והמשיך להופיע עם חומר מקורי משלו.

איך התגבש הרעיון להתחיל לעבוד על חומר מקורי?
"הופעתי בתיאטרון 'תמונע' עם יסמין אבן וקרן הדר, במופע שירי משוררים מאוד לא קומוניקטיבי, מה שנקרא, והזמנתי אליו את יעקב גלעד. ביצעתי במופע את 'בלדה על נערי שגדל', ויעקב אמר שאני חייב להוציא את השיר הזה. הוא בעצם היה זה שכיוון אותי להתחיל לעבוד על האלבום. הוא לא השתתף בעשייה שלו מהבחינה הפיזית, אבל הוא נתן את הכיוון. הוא ארגן תוך יומיים את אולפני המון והשיר הזה יצא כסינגל, והוא מלווה אותי כבר שנים".

איך זה לשיר שיר של אמא?
"מאוד מאוד מרגש. גם הביצוע שנכנס לאלבום הוא מאוד אינטימי. זה רק אני והפסנתר".

אילו עוד חומרים יש באלבום?
"יש חמישה טקסטים של מאיר גולדברג, ושלושה שירים שכתבתי ביחד עם יסמין אבן, שגם הלחינה איתי את האלבום. יש שיר של ביאליק שהלחנו, וגם שיר שכתב לי ארקדי דוכין".

אין שיר שרק אתה חתום עליו?
"לא. דווקא עם יסמין אני מרגיש שזה יותר קל לי".

בוא נדבר קצת על עניין הציפיות, שבוודאי נתקלת בו לא פעם. את סבא שלך לא הכרת, ואמך המנוחה נפטרה שהיית ילד מאוד קטן. האם גדלת לתוך אווירה מסוימת של ציפיות?
"בבית שלי לא היו שום ציפיות בנושא הזה. גדלתי ביחד עם אבא שלי ועם אשתו, עם אחותי, וגם יש לי חצאי אחים, וסבתא הייתה גרה ממול. דווקא הציפיות הגיעו מחוץ לבית. אני יכול לומר לך שזה דבר מאוד קשה לגדול איתו".

אפשר לומר שהשיר החדש שלך פחות נושק לשירה עברית ישנה. לא הרגשת שמרחף מעליך דבר מה שבוחן אותך?
"זה היה כך בעבר וכבר התנתקתי מזה. זה גם מה שהפך את התהליך הזה למאוד ארוך".

מתי יוצא האלבום?
"יש לנו עוד כמה סינגלים להוציא, ואני מניח שזה ייצא עוד חודשיים פחות או יותר".
 
 

סבא נתן

"הכל היה צבוע גוונים חומים / אני הייתי / חי את הרגע / זמן מגומי / מתחתי אין מדרכות / אולי המדרכות שקופות / עיניים עצומות / עשרים וחמש שעות / ואני הייתי / חי את הרגע / שאין לו סוף"

איך אתה מתייחס להערכה העמוקה שהתרבות הישראלית רוכשת לו? האם ישנה הרגשה מסוימת של בעלות, למרות שלא הכרת אותו?
"לא הכרתי אותו בתור סבא, וגם לא הרגשתי ככה. תמיד שמעתי בבית את המילים 'סבא נתן', וידעתי שהוא סמל ושאנשים מעריצים אותו. אני לא מרגיש סוג של בעלות עליו, מכיוון שלא הכרתי אותו. יש לי מין תחושה כזאת של קירבה וריחוק".

מה אתה חושב שסבא ואמא שלך היו אומרים על השיר שלך?
"אוי, אני מאוד מפחד לחשוב על זה. סבא ואמא עשו הפרדה בין השירה שלהם לבין כתיבה שהם היו עושים בהזמנה. אמא שלי, למשל, כשהיא כתבה ליהודית רביץ או לשלמה ארצי ואחרים, זה היה בעיקר בהזמנה והם היו תמיד מפרידים בין הדברים. הם היו מבינים שהשיר שלי הוא בעצם פזמון, ושגם הלחן וההפקה שלו פשוטים".

נשמע שאתה קצת מצטער על משהו?
"ממש לא. אתה פשוט מעמיד אותי מולם. תראה, הם היו משוררים. גם בתוך ההפרדה שלהם, הייתה עוד הפרדה שהייתה מחולקת לפזמונאי, מלחין, מעבד, מפיק וכו'. הייתי מסביר להם שאלה מילים שנכתבו בו זמנית עם המנגינה, כשכבר היה רעיון לעיבוד. משהו שהוא גוף אחד, שאין בו הפרדה בין הפונקציות השונות".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by