בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא נופת צופית 
 
 צופית גרנט (צילום: יוסי צבקר)   
 
לילך וולך

לעולם כנה ולא שגרתית, צופית גרנט ב'שעות אמיתיות' מצליחה היכן שאחרים נכשלים, לייצר רגעים מרגשים, ללא שמץ רגשנות ומתק שפתיים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בסופו של דבר, אנחנו מסתובבים עם דיעות די מוצקות לגבי מי האנשים שאנחנו רוצים לראות בטלוויזיה שלנו. מובן מאליו שכל זה תלוי בתפקיד שמייעדים להם, אבל לא עולה על דעתנו לקבל את אורנה בנאי כמגישת חדשות רצינית, ואנחנו מעדיפים את מיקי ויעקב בדיוק במקום בו הם נמצאים.

בתוך כל זה, ישנם האנשים שהם דווקא עיגול, במקום המרובע שיועד להם. אלו האנשים שלא יתיישבו בדיוק עם הזוויות של התפקיד - יש בהם משהו שונה, פחות קונפורמיסטי. את חלקנו זה ישגע, ולא נוכל לסבול שמשחקים לנו עם ההרגלים, ובשביל השאר, זה יתפס דווקא כמרענן או חתרני.

צופית גרנט היא בדיוק כזו – האישה שמביאה איתה איכויות לא שגרתיות לתוך תפקיד שגרתי. קשה להישאר אדישים לזה, בין אם אתם בעדה או לא. לפני כמה חודשים בכתבה אחרת, ייחלתי לכך שתישאר במגרש שלה ותחזור לשיער הוורוד. מאז צופית גרנט קצת השתנתה. משהו בה התבגר והתעצב, אבל לא איבד את הייחוד שלו. יכול להיות שגם אני השתניתי, ובתוך האספקלריה שהטלוויזיה מספקת היום, צופית היא סוג של ניצוץ יוצא דופן.

צופית גרנט, עם הדוגריות המפורסמת, בלי פרצופי אמפתיה מזוייפים, מתייצבת בפרק הראשון לעונה החדשה של 'שעות אמיתיות', היישר בתוך החרדות שלנו – מחלקה לניתוחי לב בב"יח תל השומר. שם היא נצמדה לאלו שממתינים לתורם לצינתור או לניתוח מעקפים, למי שמחכה כבר שישה חודשים לתרומת לב, וגם נכנסה לניתוח לב פתוח, בסקרנות גדולה ובלי שום פחד.

אפשר לטעון שצופית לא יודעת לייצר דרמה. היא חפה מכל סנטימנטליות, נקייה מגינונים של האישה הרגישה ששואלת בגרון נחנק את השאלות שמכווצות את בלוטות הדמעות. זו כנראה הטעות שלנו. גרנט מייצרת משהו אחר לגמרי, והחיים נענים לה. בזמן שהיא מלטפת את מצחו של המנותח בן ה-74, במהלך הצנתור שלו (בלי שום מניפולציה או סחטנות), הוא נענה מרצונו ומספר שעכשיו הוא נזכר בילדות שלו בשואה - כמה הרביצו שם, ואיך שהיו חוטפים ילדות כדי לאנוס. אי אפשר היה שלא להתכווץ, ובכל זאת, כל זאת נעשה בלי שדחקו אותנו או את המרואיין לפינה.

הרגע היפה ביותר בתוכניתה היה כשהחיים התעלו על כל תכנון, ואמא שלה הובאה לחדר מיון בשל בעיות לב. הנכונות והאינטגריטי של גרנט לחשוף את עצמה ברגע אישי ומורט עצבים שכזה, הוכיח מעבר לכל ספק שאין שום מרחק מלאכותי בין העשייה הטלוויזיונית שלה ובין דמותה כאדם. נאה דרשה ונאה קיימה, וגם כאן, ללא שכשוך במי האפסיים של מלודרמטיות, הצליחה לייצר רגעים אנושיים, לפעמים קורעי לב, ונקיים בכוונתם.

בקטנה
* שימו לב לשיר הפתיחה של 'העשב של השכן' - יצירה קטנה מדוייקת ושנונה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by