בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בשם האב 
 
 אילנה דיין (צילום: יח``צ)   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי יוצא נגד העליהום על האב החרדי שאמר בתוכנית 'עובדה' שהיה מעדיף לו האיברים המושתלים בגוף בתו לא היו מגיעים מנער ערבי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
התחקיר המצוין של יגאל מוסקו ששודר אמש (רביעי) ב'עובדה', פגע לכולנו בבטן הרכה. רק התסריט הראשוני יכול לגרום לצמרמורות: צה"ל יורה בשוגג בילד פלשתיני, ואחרי מותו, משפחתו תורמת את איבריו להצלת שש משפחות יהודיות וישראליות. האם מישהו מהצופים שראה את תחילת התחקיר לא חש ברע ואף נגעל מהאמת המרה שנחתה לו בסלון? אני מתאר לעצמי שלא.

מיד אחרי התוכנית נכנסו מאות גולשים לפורום התוכנית באתר של קשת, והוציאו את חמתם על אותו אב חרדי, שלשאלת מוסקו כיצד הוא מרגיש עם העובדה שאיבריו של נער ערבי מושתלים בגוף בתו החולה, הגיב כי היה מעדיף אם זה היה מגיע מנער יהודי. גם אני, כמו כולם, התביישתי באמירה האומללה הזאת, אך להבדיל ממאות הגולשים בפורום התוכנית, השכלתי להירגע כמה דקות אחרי.

אני חושב שמיהרתם לשפוט את אותו "אבא של מנוחה הזאת" על המשפט האומלל שהוציא בשעת צער. זה נבזי לבוא ולשפוט אותו על דברים שהוא אמר, ובטח שלהכניס לו מצלמה לתוך האף כשהבת שלו שוכבת בחדר הניתוח. עם כל הכבוד לכתב המקצועי של התוכנית - איזו תשובה הוא ציפה לקבל? בשביל מה בכלל לבוא ולשאול שאלה כזאת? למה לא נשאלה אותה השאלה בדיוק את שאר המשפחות? כי הן לא חרדיות?

האמת לפעמים מצמררת. והאמת היא שהעולם הזה הוא רחוק מלהיות מושלם. לא כולנו אוהבים את הערבים, ולא כל הערבים אוהבים אותנו. אני בטוח שכולנו החלפנו פוזיציה בספת הסלון הנינוחה כשראינו את התמונות שנערכו במקביל של אחמד המסכן נישא בלוויה על גבם של בני משפחתו, ושל סמאח הקטנה שהלב שלו מתחיל לפעום בקרבה.

בטח שהרגשנו לא בנוח - הרגשנו חרא עם זה. אבל הטעות הכי גדולה שלנו היתה כשברחנו למכנה המשותף הנמוך ביותר ושפטנו את האבא האומלל הזה. "אני? מה פתאום? אני הרי בסדר - זה החרדי הזבל הזה שחושב שהדם של הערבים הוא לא כמו הדם של היהודים". זה מה שרובכם בטח אמרתם לעצמכם.

הרי כל סטודנט שנה א' לפסיכולוגיה יגיד לכם שמה שאתם עושים זאת השלכה. אתם מעבירים את הכעס שלכם על עצמכם כלפי האבא האומלל הזה. ושוב,למה? כי קשה לכם להתמודד עם האמת המרה שנחתה לכם על הפרצוף. חושבים שאתם יודעים מהי? האם זאת העובדה שאותו אבא אמר שהיה מעדיף שהתרומה היתה מגיעה מילד יהודי? ממש לא. האמת הגדולה יותר והמרה יותר ששכחתם להתמודד איתה, או יותר נכון, בחרתם לא להתמודד איתה, היא העובדה שרק 4% מאיתנו חתומים על כרטיס "אדי".

חבל שפספסתם את הפואנטה האמיתית של התחקיר הזה, ועשיתם משפט שדה לאותו אדם מסכן שהבת שלו שכבה בחדר ניתוח. באיזו עזות מצח אתם באים לשפוט אדם בשעת צערו?

אל תטרחו לענות בטוקבקים שהוא לא אדם מסכן, עם הטענה שיש הרבה משפחות שממתינות לתרומת איברים, לפעמים אפילו לשווא. אם, להבדיל, אתם נמצאים בעבודה ומתקשרים מבית הספר כדי למסור לכם שהילד שלכם מקיא, אתם תעזבו הכל ותרוצו לטפל בו. אף אחד לא יעז לבוא ולומר לכם שאין לכם מה להיות מודאגים כיוון שיש ילדים אחרים שאין להם בכלל הורים שידאגו להם. מבחינתכם זה כלל לא משנה. הילד שלכם חולה, ומבחינתכם שיישרף העולם. אז אל תשפטו אדם בשעה שהבת שלו שוכבת בחדר ניתוח כדי לקבל תרומת איבר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by