בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פוצ' לגבּוֹת  
 
 פוצ` (צילום: עדי אורני)   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי נפעם מהתעוזה והאיכויות שמפגין פוצ' באלבום הבכורה שלו, ופוסק כי מדובר בלא פחות ממופת

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אמנואל שטיינבאום מציג: פוצ' / הליקון

אם יש משהו אחד שכל כך חסר לי בתקופה באחרונה היא נועזות. תעשיית המוסיקה בארץ התייבשה מעט. מספר לא מבוטל של אמנים חדשים אומרים את אותו דבר שאמרו אלה שיצאו כמה שנים לפניהם. מעטים היו אלה שהעיזו ונתנו ביטוי מלא למוסיקליות שלהם, ולכבוש את האוזן עם דבר מה מרענן.

הליקון התחילו עם הקמפיין של פוצ' לפני חודשיים, והחלו לפתח ציפיות מכל כיוון. אינני חסיד של הטיזינג היחצ"ני הזה - אני מעדיף להשאיר את הנועזות למוסיקה ופחות לסלוגנים, שמבקשים לעורר את אהדתך מראש. אחרי שמיעה ראשונה של האלבום של פוצ', הגעתי למסקנה שהיה מספיק פשוט לשלוח את הדיסק בליווי ברכת 'האזנה נעימה', ותו לא. כדי לא להכביר סתם במילים, אבקש לומר לכם שזהו אחד האלבומים היותר טובים, מושקעים ונועזים שיצאו כאן בתקופה האחרונה.

אז מי זה פוצ', בעצם? אמנואל שטיינבאום הוא ירושלמי בן 26, שמוכר מאוד בסצנה הירושלמית. הוא למד בבי"ס רימון ובארבע השנים האחרונות עובד על אלבום הבכורה שלו בחברת הליקון. פוצ' זה שם חיבה שהוא קיבל בגיל שלוש, שנשאר איתו עד היום.

שטיינבאום הוא מוסיקאי עמוס כישרונות, שהשכיל לתת להם ביטוי באלבום הבכורה שלו. האלבום מלא בסגנונות מוסיקליים, כשכל שיר חושף עוד נדבך מהיצירה המופלאה. ההפקה המוסיקלית של אסף דר ושי שזיפי מצליחה לשמור על קונספט אחיד שלא נותן למאזין ללכת לאיבוד. כל זאת, אגב, דרך שימוש מרענן ומבורך בכלים שונים, כמו צ'לו, בוזוקי, עוד, קסילופון, בנג'ו ואחרים, לצד מידה נכונה של סימפולים.

היו רגעים שהאלבום הזכיר לי את האלבום הראשון של אביתר בנאי, לאו דווקא בגלל הסגנון, אלא יותר בגלל החותם האישי, האומץ והתעוזה. למרות שפוצ' חתום בחברת תקליטים גדולה, אין שם אף רצועה שמתחנפת לפלייליסטים השונים. מה שיש שם, זאת אמנות נטו.

"רק להתעורר לוקח חצי יום / ונדמה שהזמנים הבאים / לא סוחבים לשום מקום / פנים דבוקות אל החלון / מנסה למצוא קצת היגיון / קשה למצוא כאן אושר ממקום נכון / ובקרבי הוא לא שוכן / אינו שוכן הניקיון / חצי שנה כבר בלי חלום / מנסה למצוא מקום לנשום" (מתוך 'חצי יום', מילים ולחן: פוצ').

בשיר הנ"ל, כמו בשירים האחרים באלבום, שטיינבאום מדבר על בדידות ועל ניכור, ולא בצורה פופוליסטית שנועדה למצוא חן או לעורר אהדה, אלא גורמת למאזין למצוא את עצמו בשיר, ולהתחבר, מבלי שיאכילו אותו בכפית, לחלקים שהוא מוצא לנכון להתחבר אליהם. המוסיקה פרושה בצורה אמיתית וכנה (תחפשו את עצמכם ב'נמלים', 'הבל הבלים' ו'עוד חורים' - אני בטוח שתמצאו משהו מוכר).

צעד נועז אחר שראוי לציין, הוא שירים שהמשך שלהם עולה על ארבע וחצי דקות, ומצליחים לרגש גם באמצע הדקה החמישית. ותאמינו או לא, משאירים טעם של עוד. מזמן לא שמעתי יוצר וזמר שמגיש אלבום מופת באלבום הראשון שהוא מוציא. כן ירבו.

אמנואל שטיינבאום מציג: פוצ' (הליקון) 52:38

הכי בלונדיני: שקט עכשיו
הכי שחורדיני: עוד עוד עוד

לצפייה בקליפ 'נמלים' לחצו כאן
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by