בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"שימו את זה בבנק ואני האיש שלכם" 
 
 בוב הוסקינס (צילום: ניב קלדרון)   
 
אמיר עמרמי

השחקן הבריטי ('מי הפליל את רוג'ר ראביט') דיבר בשבחם של נשים, עירום, כסף וסרטים עצמאיים במסיבת העיתונאים לרגל צאת סרטו החדש, 'גב' הנדרסון גאה להציג'

 
 
 
 
 
 
 
 
 
היום בצהריים נערכה במלון דיויד אינטרקונטיננטל מסיבת עיתונאים בנוכחות בוב הוסקינס. הוסקינס, המוכר בין השאר בזכות דמות הבלש שחקר את תיק הפללתו של רוג'ר ראביט, התארח בבית המלון בחסות 'סרטי שני' והמועצה הבריטית לתרבות, לרגל הקרנת סרטו 'גברת הנדרסון גאה להציג' (במאי: סטיבן פרירס) בפסטיבל הקולנוע הבריטי בסינמטקים, אותו הפיק בפועל. הוסקינס גם מככב בסרט לצד השחקנית האגדית ג'ודי דנץ ('שייקספיר מאוהב').
 
דנץ והוסקינס ב'גברת אנדרסון גאה להציג' (מתוך הסרט)
 דנץ והוסקינס ב'גברת אנדרסון גאה להציג' (מתוך הסרט)   
בסרט מגלם הוסקינס אמרגן מדשדש שנשכר על ידי אלמנה בעלת הון כדי לנהל את הרכש החדש שלה - תיאטרון הוונדמיל שבסוהו. על מנת להפוך את התיאטרון להצלחה מסחררת, מתחיל המקום להציג בחורות חשופות חזה.כשפורצת מלחמת העולם השנייה, המקום הופך למרענן הרשמי של הממלכה ולנקודת ציון בתרבות של שנות הארבעים.

הראיון שלנו עוכב מעט, מפאת העובדה שהוסקינס קם מאוחר ("נכנסתי למיטה בלילה, ופשוט מתתי"). הוסקינס קידם פנינו בברכה, וענה לשאלותינו, כשהוא מלווה את דבריו במחוות גוף מובחנות, כיאה לשחקן.

בקרדיטים של מופיעה תודה רבה לבוב הוסקינס הראשון (Bob Hoskins Senior). מדוע?
(מצחקק) "מה? אבא שלי שוב פעם רוצה לקחת קרדיט על העבודה שלי...כשהייתי ילד, אבא שלי היה לוקח אותי להמון הופעות. הייתי בהמון הופעות של קומיקאים מגיל מאוד קטן, חמש בערך. אחת מאותן הופעות שהוא לקח אותי אליהן הייתה הווינדמיל. במופע היו נשים יפות וערומות, והילדים היו רצים במסדרונות התיאטרון. בתקופה הזאת, זה היה מופע משפחתי. זה היה נפלא".

לפי הביוגרפיה שלך, כשנולדת, אמא שלך פונתה מהבית שלה בלונדון בזמן ההפצות. האם זה עזר לך להתחבר לסרט?
"כן, כשאמא שלי הייתה איתי בהריון, והתחילו ההפצצות, שלחו את אמא שלי למזרח אנגליה, וכשהייתי בן שבועיים, החזירו אותנו חזרה הביתה. הילדות שלנו הייתה כל הזמן באזור הפצצות, ועד גיל שלוש התחבאתי מתחת לשולחן".

איך היה לעבוד על תפקיד בסרט שדורש תחקיר?
"דווקא אני אוהב את זה מאוד. בגלל זה אני אוהב לגלם תפקידים היסטוריים. אני מרגיש שאני עובד".
 
 
בוב הוסקינס נולד בבריטניה בשנת 1942. הצעד הראשון שלו בעולם הקולנוע קרה לדמרי במקרה. הוסקינס ליווה חבר לאודישנים, ובטעות דחפו לו תסריט ליד והורו לו לעלות. מאז הכול היסטוריה. את הפריצה הגדולה שלו עשה בשנת 1978, כשגילם את ארתור פרקר בסדרת הטלוויזיה 'מטבעות מן השמיים' של דניס פוטר, תפקיד שפתח לו דלת לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע.

בין הסרטים הרבים בהם שיחק ניתן למצוא את 'יום שישי הארור' (1980), 'מונה ליסה' (1986), 'מי הפליל את רוג'ר ראביט' (1988), 'ניקסון' (1995), 'המסע של פלישייה' (1999), וסרטים נוספים.

מעולם לא לקחת שיעורי משחק.
"למדתי לשחק כשהסתכלתי על נשים. כשנכנסתי לעסק, חשבתי: 'מה יש בדרמה שצריך להעביר?'. ראיתי הרבה בולשיט בדרך, אבל גיליתי שדרמה היא אותם רגעים פרטיים שאתה לא רואה. כנות רגשית. גברים הם ממש טיפשים בכל הנוגע להבעת רגשות. קשה להוציא מגברים תגובה קשה וכנה. אנחנו לא בנויים לזה, לא כמו נשים.

"אצל נשים זה מדהים, בלי קשר לפמיניזם. זה משהו טבעי ורגשי. אצל גבר הכל קורה למעלה, ואנחנו די חסרי כל ערך בתחום. האמת היא, שאני לא יודע איך הן בכלל סובלות אותנו".

אז יש לך משהו נגד שיעורי משחק?
"לא. פשוט לא היה לי זמן, כי עשיתי את זה כול הזמן. אם אני הולך לתת לאנשים תמורה לכסף שהם משלמים, אני חייב להגיב כמו שצריך ולדעת איך. לי זה עבד לא רע (נוקש שלוש נקישות על השולחן".

הסרט עוסק באמנות בזמן מלחמה. מה אתה חושב על המקום של אמנות בחיים המודרניים ובזמן משבר, כמו מלחמה?
"אני חושב שהחוויה של המלחמה היא אישית. כולנו איבדנו קרובים במלחמות. האמנות היא כרטיס, היא מפתח לכל דבר ויש לנו אחריות מאוד גדולה. זה משהו מאוד פונקציונאלי. אני חושב שנכון להיום, לאמריקה, להוליווד, נגמרו הסיפורים. הם ממשיכים לספר את אותם הסיפורים, אבל במאה האחרונה התרחשו המון סיפורים. יש עוד הרבה מה לספר ואני מאמין שעוד יספרו אותם".

איך היה להיות עירום בסרט?
"זה היה כתוב בתסריט. היה צריך לעשות את זה. כולם עשו את זה. אני זוכר שהסתכלתי על כל אותן נשים יפהפיות, ואז הסתכלתי על עצמי ואמרתי: 'Oh dear'".

בהתחלה לא תוכנן שאתה תשמש כשחקן הראשי, חוץ מתפקידך כמפיק.
"עשינו תחקיר של שנים על הסרט הזה, וכשישבנו על החומר, אמרתי לכולם שגו'די דנץ צריכה להיות בו. מהר מאוד היא נכנסה לזה ולמדה את התסריט. אני אף פעם לא חשבתי שאני אשחק את התפקיד של ויויאן ואן דאם, ומשום מה, כולם היו משוכנעים שאני אעשה אותו. הוא בכלל לא דומה לי. קודם כל, לויויאן ואן דאם היה שיער מלא, ותראו איך אני נראה. הדבר הראשון שהבמאי אמר, זה שצריך להשיג לי פאה יפה. גם החיבור שלי עם ג'ודי דנץ היה ממש טוב".
 
 
מתוך האתר הרשמי
 מתוך האתר הרשמי   
אתה משחק הרבה תפקידים שונים. האם זה קשור לעובדה שלא למדת משחק.
"זה קשור לזה שכשאני פותח תסריט, קורא אותו ואומר לעצמי 'את זה כבר עשיתי', פותח תסריט אחר ואומר 'את זה כבר עשיתי', ותמיד מחפש משהו חדש. אני משתעמם מאוד בקלות".

אתה נע הרבה בין סרטים עצמאיים לסרטים גדולים והפקות גדולות. זה לאיזון מערכות?
"כשאני מרושש, וסרט הוליוודי גדול יוצא, אני האיש שלך. שימו את זה בבנק ואני האיש שלך. העניין הוא שסרט הוליוודי עובד מאוד לאט. אתה ממתין המון זמן, וזה יכול להימשך לנצח. אני לא יכול לסבול את זה יותר מדי. אני מאוד אוהב סרטים עצמאיים. זו הרגשה הרבה יותר משפחתית. כולם רבים על כל צילום.

"סרט הוליוודי יעשה אותך בדיוק מה שהוא אומר - עשיר ומפורסם. מעולה, אני בא לשם. אבל אם אתה רוצה לעשות אמנות, תוריד את השכר ותעבוד בישראל, לדוגמא, או במקום אחר. יש המון אנשים נאים שמשלמים היום עבור אמנות, אבל לא בשכר הוליוודי".

אתה מאמין שנשים עירומות על הבמה, כמו שהציגו בווינדמיל, היא אמנות או יותר בידור?
"אני חושב שזה יפה. אני זוכר שהיה את העניין הזה עם אשתי, ששאלו אותה אם לא מפריע לה שאני מוקף בכל הנשים היפות הלאה, והיא אמרה שגם ככה, בלי המשקפיים שלי, אני לא רואה שום דבר".

(ותודה רבה למיכל זמרני)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by