בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ערי הזהב הנסתרות 
 
 ואהבת לרעך כמוך. ד`אור (צילום: יח``צ)   
 
אמיר עמרמי

דוד ד'אור בראיון מרגש ופילוסופי לרגל יציאת אלבומו החדש 'כמו הרוח', מדבר על הכאב שבפטירת אביו וחושף כי היה רוצה לעשות מוסיקת רוק. על האירוויזיון הוא מתחרט: "האמת היא שכן עליתי לגמר אבל היה בלבול בקולות"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בדלת הכניסה בביתו של דוד ד'אור קיבלה את פניי כלבה קטנטנה שרצה לי בין הרגליים וביקשה לשחק. בעודי מפזר לעברה קוצ'י מוצ'י, דוד הזמין אותי להצטרף אליו לסלון. שעות הערב ירדו על גבעתיים וישבנו לשיחה על מיץ פטל וכמה פיצוחים, לרגל אלבומו החדש 'כמו הרוח' (הד ארצי) שיצא בשבוע שעבר.

ד'אור (40), נשוי פלוס שניים, נראה שליו ודיבורו עדין ושקט. אם היה רוצה לעבוד בתור קריין חדשות, לבטח היה מסתדר רק עם תחזית מזג האוויר וגם זאת כדי לומר שמחר יהיה יום נעים. את התחושה הזאת הוא מעביר בשירים באלבומו עטוף הכאב והמחשבות הקיומיות, שוודאי הגיעו ממקומות טעונים ומבקשים כעת להתעמת עם העובדות דרך שאלות.
 

נער הזהב

בוא ותהיה אורח. ד'אור
 בוא ותהיה אורח. ד'אור   
עד גיל 17 דוד ד'אור היה ידוע בקרב הבריות כדוד נחייסי, ואז החליפה המשפחה את שמה: "אבי המנוח בא מאיטליה. הסבים הרחוקים שלי עסקו במתכות, בזהב ובנחושת. בדיוק כמו שיש היום את השם 'זהבי', אז לנו היה את השם נחייסי, שמגיע מנחושת. 'אורו' זה זהב באיטלקית, ואבא שלי החליט להפוך את זה לד'אור, שהפירוש שלו הוא 'של זהב'".

הסתדרת עם השם הזה עד גיל 17?
"זה דווקא היה נחמד, ומאוד מדליק. תמיד קראו לי 'נחייסי, נחייסי, בוא הנה', לא סבלתי מזה לרגע. היה בזה משהו של שייכות. בכלל, שמות משפחה זה לאו דווקא מגיע ממשהו שהאבא נותן. זה יכול להגיע מהמקום שבאת, מהמקצוע ומאוד מקומות. אפילו בנומרולוגיה אין לזה חשיבות".

הקריירה המוסיקלית של ד'אור עוברת דרך שירות צבאי בלהקת פיקוד מרכז, חמישה אלבומי סולו, אלבום משותף עם שלמה בר והברירה הטבעית, הופעה ואלבום משותף עם אתי אנקרי, עבודה עם התזמורת הפילהרמונית, הופעות בעולם, ייצוג ישראל באירוויזיון בשנת 2003 עם השיר 'להאמין' ונקודות ציון נוספות.

כמה זמן עבדת על האלבום החדש?
"בנטו זה יצא שנתיים, אבל בברוטו זה יוצא הרבה יותר. פשוט האירוויזיון גייס את כל כולי והיה תובעני מאוד. במקרה שלי זה גם היה יותר מחצי שנה. בדרך כלל יש את הקדם ואחרי חודש וחצי יש אירוויזיון. אצלי זה היה חצי שנה מראש. כל ההתעסקות הייתה סביב הדבר הזה. פה ושם כתבתי דברים ופיניתי כמה ימים, אבל זה לא היה מסודר".

משמיעת האלבום שלך אפשר למצוא זמר ויוצר, שהיצירה המקורית היא חלק בלתי נפרד ממנו. עם כל הכבוד שיש לי לאירוויזיון, זה ממש לא המקום ליצירה מקורית והוא חסר עומק ולחלוטין שטוח.
"אתה שואל אותי אם יש לי חרטה? אז לחלוטין כן".

יכול להיות שאתה אומר את זה בגלל שלא עלית לגמר?
"לא, האמת היא שכן עליתי אבל היה בלבול בקולות ובלגן, לא משנה. תראה, את הבחירות שלי בחיים המקצועיים תמיד ניסיתי לעשות באופן מדויק. האירוויזיון היה בשבילי זיכרון ילדות דרך ערוץ 1 והשירים היפים של ווטרלו, 'שם ראיתי קשר בענן' ואחרים. כבר 12 שנה לא ראיתי את התחרות וזה לא כל כך עניין אותי".

"בשנה שאני נבחרתי לא היה קדם. הרבה אמנים היו מועמדים לייצג אותנו ועשו משאל בערוץ הראשון ובחרו אותי. הייתי בין הפטיש לסדן, כי הצופים בחרו אותי ולא יכולתי לומר שאני לא רוצה. אני בחרתי לעשות את המקסימום שאני יכול. עוד לפני ששמעתי את השירים היה לי בראש שהאירוויזיון זה כמו מדורת השבט שכולם רואים ביחד ושיש בזה משהו מיוחד. בזה לא הייתי מדויק. כשהתחלתי לעבוד על התחרות הבנתי מה נהיה מזה. שלחו לי את השירים במחשב והבנתי שאני ממש מנותק".

קודם כל בחרו את האמן ואחר כך את השיר?
"כן, אבל לא הייתה דרך חזרה. תראה, לא באמת מתחרטים על דברים. בחיים, לכל מה שאתה עושה יש סיבה. הכאב שהיה לי בעקבות התוצאה וכל מה שהיה מסביב לימד אותי שכאמן וכמוסיקאי, כל מה שקשור לתחרות ומשהו המוני - ממש לא מתאים לאופי שלי. אחרי האירוויזיון מיד סגרתי את עצמי באולפן והתחלתי לעבוד על האמת שלי".

אז לא תיגש עוד פעם?
"בהחלט לא. כבר ניגשו אליי, גם כדי לכתוב שירים לאמנים מחו"ל. אבל המקום השאיר לי חותם לא נעים ואני לא רוצה להיות מסביבו".
 

הכנסת אורחים

 
האלבום החדש הוא אמנם לא אלבום אירוחים, אבל אתה כן בוחר לארח בו ארבעה זמרים מובילים. האם זה מגיע ממקום שאתה מפחד שכבר לא תעבור לבד?
"ממש לא. אני מופיע בכל העולם, בדרך כלל לבד, ואין לי שום חשש. יש פה ארבעה חברים טובים והדברים צמחו דרך העבודה. יש לי גם דואט שהקלטתי עם גליקריה שלא היה קשור לאלבום ובגלל זה הוא גם לא נכנס. אם זה היה אלבום אירוחים הייתי מכניס אותה, לא? אבל השיר לא היה קשור לקונספט. ארקדי גר לידי, אהוד בנאי גר מולי, אריק איינשטיין הוא חבר קרוב ושלומי ואני מיודדים כבר שנים".

"כשכתבתי את 'הלב יודע', שמעתי בראש את הסלסול התורכי של שלומי. דיברתי איתו על כך ששנים חשבנו על שיתוף פעולה ושום דבר לא יצא לפועל. עם אהוד, למשל, השיר נולד באולפן. הדבר האחרון שאני חושב עליו כשאני כותב שיר הוא איך הוא ישווק. הכתיבה, במילים ובלחנים, היא סוג של ביטוי למשהו נפשי עמוק. אם תשים לב, אני גם לא מרבה ליצור. אני לוקח המון פאוזות ומשתדל לדייק במילים. אם הייתי רוצה לכתוב מסחרי זה בטח לא היה משהו שמגיע מתוכי. אני גם לא חושב שאני צריך את זה. ברוך השם יש אלבומי זהב ופלטינה. הכל מגיע אצלי ממקום של ביטחון".

"גם אפשר לשמוע את זה באלבום. אני נותן להם המון כבוד. אני פותח את האלבום עם אריק. אני לא משתמש בהם כדי לבלוט ויש כאן אהבה גדולה נטולת כל אגו. אנחנו שרים ביחד שיר של יהודה עמיחי. זה לא ייאמן איך המילים שלו רלוונטיות היום. היה לי חשוב לבטא את זה כשהלחנתי את השיר. רציתי לשיר את זה עם אריק, כדי להציג שני דורות שהגיעו מעולמות שונים. הוא זמר שיש לו ותק של ארבעים שנה ואני עם ותק של 14 שנה בערך. ששנינו שרים את אותו טקסט וזה נשמע כאילו זה נכתב הרגע".

ספר קצת על תהליך היצירה שלך של כתיבת שירים.
"בדרך כלל זה מתחיל במוסיקה. אני מתיישב ליד הפסנתר, מעלה תחושות, מזמזם לי משהו ומנגן כמה אקורדים עד שיוצא משפט. אחר כך אני חושב על מה שיצא ולא מקליט. אני אומר שאם שיר נמצא בדמי אני גם אתעורר איתו בבוקר. אני חוזר אליו, ואם הוא עדיין מתנגן אז אני יושב ומתחיל לעבוד עליו. את 'קול מהשמיים', למשל, כתבתי בשלוש לפנות בוקר ורצתי לישון חזרה. הייתי אז בחור די צעיר, וראיתי שיצא לי טקסט מאוד פילוסופי שממש לא היה בסגנון הדיבור שלי. אז הבנתי שיש לנו מחשבות עמוקות שיוצאות ברגעים שנוח להן".

במעבר זריז על הקריירה שלך, אני לא זוכר אותך עושה מוסיקת רוק. יש משהו בקונטרס של הקול שלך עם הסגנון הזה שעובד מאוד חזק. קח את Queen לדוגמא.
"בינתיים נגעתי בהרבה תחומים ואני מאוד אוהב את קווין וזה גם מאוד יושב עליי. פרדי מרקורי היה זמר ענק בעיניי. אבל אני אוהב שדברים מתבשלים על אש קטנה. בכל מה שעשיתי היה לי חשוב להיות מקורי, לאו דווקא בגלל שאף אחד אחר עוד לא עשה את זה, אלא כי רציתי למצוא את הזהות שלי בתוך היצירה. אם אני עושה משהו שקווין כבר עשו, זה ימותג באופן מאוד ברור. אני בפירוש רוצה לגעת ברוק, ואני מאמין שזה יגיע".
 
 

עם סודות

בוא נדבר רגע על אבא. יש באלבום את השיר 'מעל הגג של העולם' שהקדשת לזכרו וגם ברשימת התודות אתה מדבר על הכאב שעברת. מתי הוא נפטר?
"לפני שבעה חודשים".

התלבטת אם להוציא את האלבום כשעוד לא נגמרה השנה של האבל?
"לא. זה היה החלום שלו, ולצערי הוא לא הספיק לשמוע אותו. אבא שלי היה חולה סוכרת, שהיא מחלה איומה שאוכלת את האיברים ואין היום מודעות גדולה לגביה. ראיתי את אבא שלי, הדמות שכל כך הערצתי, איך התחילו לקטוע לו את היד ואת הרגל, ממש כמו סלמי, בעקבות המחלה הנוראית הזאת. הוא לא היה אדם בריא וקיבל אירוע מוחי. הרופאים אמרו לנו שהמצב לא הולך להשתנות. לא הייתי מסוגל לחזור הביתה עם המחשבות האלו. הלכתי לעבוד קצת במקום שאני מבטא את רגשותיי. נכנסתי לאולפן והקלטתי את 'מעל הגג של העולם'".

הטקסט של השיר מדבר על אדם שכבר נפטר, ואתה אומר שהשיר נכתב כשהוא עוד היה בחיים.
"נכון. הקדשתי לו את השיר, אבל לא כתבתי את זה לזכרו. זה שיר שנכתב לפני שנתיים. הקלטתי את השיר באולפן ובדיוק פטריק סבג, שהפיק את האלבום, הסתכל עליי מבעד לזכוכית והבנתי שמשהו קרה. הקול שלי נשבר. הלכתי לבית החולים ואמרו לנו שאבא נפטר. אומרים שלנפש יש רצון שלא רוצה לראות את כאב האחרים. כל הזמן שהיינו לידו הוא החזיק מעמד כדי שלא נסבול, ובדיוק כשהלכנו הנשמה הרגישה שהיא יכלה להשתחרר".

כתבת באלבום 'כי בנאדם, כמו הרוח, כמו הים, יש בו סוד נעלם'. אתה לא מדבר כאן על סוד שיש בך או בכל אחד אחר, שאפשר לגלות אותו. זה משהו הרבה יותר עמוק.
"אני מאוד אוהב אנשים ואוהב את הפנים שלהם. יש המון תמיהות בהתנהגות שלהם ובהבעות פנים. הים והרוח, שניהם זכר ונקבה, אבל אי אפשר להגדיר אותם ככאלה. יש להם המון תנועה והמון נסתר. יש בהם את סוד החיים כמו לכל אחד מאיתנו, כשלכל אחד יש את סוד הבריאה שטמון בחובו. אתה יכול להביא את המחשב הכי משוכלל שיש ולא יהיה בו שום סוד. את האדם אין לדעת, ולכל אחד יש את הסוד שלו שביחד מרכיב את האלוהות".

אנחנו כולנו מתעסקים בסודות האלו כל היום. אי אפשר לפצח אותם דרך השאלה - 'למה'?
"אם תשאל 'למה' אתה תגיע לכל התשובות, אבל תמיד יהיה 'למה' אחד שלא תבין אותו. כמו חשמל, למשל. ילד בגיל שנה מגלה את המתג. הוא שם לב שהוא לוחץ על הכפתור ומשהו נדלק. אחרי כמה שנים הוא שואל למה דווקא המתג הזה מדליק את הנורה הזאת ואבא שלו מסביר לו, שיש זרם שעובר בין החוטים, מעגלים סגורים ופתוחים וכל הסיפור. אחרי כמה שנים הוא גדל, ושואל איך מגיע הזרם לחוט, אז האבא מסביר לו על עמודי החשמל שברחוב. אחרי כמה שנים נוספות הוא שואל על העמודים ומגיעים משם לתחנות כוח וכו', עד שהוא מגיע לשאלה אחת שאי אפשר לפתור אותה - מאיפה מגיע הכוח האחרון. תמיד נגיע לנקודה שלא תהיה תשובה לשאלה".

"תראה, אני לא יודע את הסודות שלנו, לכן זה סוד. אני מאמין שצריך לחיות במודעות וכן לשאול המון שאלות. בעיקר שאלות שמעירות אותנו. בגלל זה יש לנו שכל. הרי מה מבדיל אותך מן הבהמה?"

היכולת לתת משמעות לדברים.
"ואיך מגיעה המשמעות? מזה ששאלת שאלות ונתת את המשמעות שבחרת. זה דבר סובייקטיבי כי זה מגיע מתוך עולמך, מתוך הסוד שלך. ככה אני רואה את המין האנושי".

הכל נשמע מקסים, אבל האמת היא שיש בעולם אנשים רעים שאני מאמין שהקסם האלוהי והסוד הוא מהם והלאה.
"הסוד הוא לאו דווקא להיות טוב. אני אדם שמאוד סובל מרוע ויכול לבכות פיזית כשאני רואה אנשים רעים. אבל לנו יש ברירות, והזכות הגדולה שלנו היא זכות הבחירה. אם אתה יודע שיש רע וטוב ואתה בוחר בטוב, אתה מעצים את נפשך ואת עצמך. שלא תבין לא נכון - יכול להיות שהרע מאוד יצליח והוא ישפילך ויעליבך, אבל בדבר אחד הוא לא יוכל לגעת - בבחירה שלך. בזה שלא נגררת".

"כמו השם של האלבום - 'כמו הרוח'. את הכל אפשר לשבור חוץ מאת הרוח. אפשר לקנות המון דברים בכוח ובכסף. את הרוח אי אפשר. גם אם תהיה עבד של מישהו, את האהבה שלך הוא לא יוכל לרכוש".

יכול להיות שהאיש הרע פשוט לא שואל שאלות?
"אני לא חושב שיש רע מחולט. אני חושב שיש רע יחסי. אני יכול לומר שאתה משגע ואתה יכול לומר שאני מהמם, ואחד אחר יגיד שאתה דוחה ושאני סנוב. הקשרים וההקשרים הם שמגדירים בין רע וטוב. יש משפט בשיר שלי עם אהוד בנאי שאומר 'אם לא תעשה לחברך מה שלעצמך כואב, אתה תמצא את הנתיב לירושלים שבלב'. כולם מדברים על ירושלים כאבנים וכאדמה, אבל ירושלים היא מהות. ירושלים היא איך שאני מבין את התורה. יש לי כבוד לאבנים ולאדמה, אבל זאת לא הייתה כוונת המשורר. אם תאהב את חברך, אתה תמצא איזושהי זכות ורמה רוחנית גבוהה שנמצאת בליבנו. אותו אחד שעושה לך רע הוא בדרך כלל אחד שהוא ממורמר. רגעי השמחה של האדם שבחר בטוב, יחסית לשלו, הם רבים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by