בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בחורים עירומות זה חולרע 
 
 מתוך ההצגה (צילום: ג`ראר אלון)   
 
אורנה לב טוב

מלבד נפילות לקלישאות פה ושם, ההצגה 'טקסי' מצליחה לעורר עניין, ולא רק בזכות הסקס, הסמים והעירום, אלא גם בגלל תחושת הבדידות שהיא מעבירה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"שישה צעירים וליצן יוצאים לבלות. מסונוורים מפנטזיות ומנותקים מעצמם, הם נוסעים 'פול גז בניוטראל' – לתוך לילה שבו הכול נראה אפשרי, אך ככל שהלילה מתקדם האפשרויות מצטמצמות ומובילות אל הסוף המפוכח יותר והנוצץ פחות" – זוהי, פחות או יותר, תמצית העלילה של ההצגה, כפי שהיא נמסרת בתוכנייה. ואכן, ההצגה שמתמקדת בלילה תל אביב טיפוסי אחד ובשש דמויות נטולות שם שמחפשות עם מי לעשות שורה, מצליחה להעביר את תחושת הבדידות והניכור שצפונים בחיים במסלול המהיר.

מידת ההשקעה במימד החזותי, החל מהתפאורה והתלבושת וכלה בעיצוב המסכות, ניכרת, והחוויה שמוגשת לצופים עטופה בעטיפה הכי זוהרת וחדשנית שאפשר. ברור לחלוטין שהושקעה מחשבה רבה ומקצועית בכל רגע ורגע של התרחשות על הבמה, וכשמוסיפים לתמהיל הזה כמויות של סקס סמים ועירום פרונטאלי של קבוצת צעירי הבימה בכמויות מסחריות, אין פלא שההצגה זוכה לסקירה תקשורתית נרחבת, ולהתעניינות רבה.

חוויית הצפייה בהצגה היא זורמת ומהנה, אך יחד עם זאת, אחת הבעיות שצצות מידי פעם ומפריעות לחווית הצפייה הזורמת, היא הנפילה, ברגעים מסוימים, לקלישאות שכבר מזמן הפסקנו להאמין להם. כך לדוגמה, קורה בסצינה שבמהלכה אחת הדמויות שמכונה בתוכניה 'האקסית הסקסית', נכנסת לשירותים ותך כדי משבר בכי גדול, היא חוזרת לרגע להיות ילדה קטנה שמספרת בקול דק ומתוק על הפנטזיה הילדותית של הנסיך שיתאהב בה ויתחתן איתה.

הדמות המרעננת והמקורית ביותר בהצגה היא ללא ספק נהגת המונית שמרכזת את כל נפילי הערב בזה אחר זה למונית שלה, ועדיין מנסה, למרות הכול, לשמר בתוך עצמה קורטוב של תמימות. רותם זיסמן, שמגלמת את נהגת המונית, משחקת נפלא ומעוררת אמינות בתפקיד שבקלות יכול היה ליפול למלכודת קלישאתית. אחת הסצנות הטובות בהצגה היא סצינת הסקס בינה לבין הליצן, שבה השימוש במסכות הוא מתאים ביותר, והסצינה כולה מבוימת באופן מדויק ומרגש. באופן כללי, השימוש במסכות הוא רעיון יפה שמצליח להעביר את תחושת הניכור והאדישות, אבל יחד עם זאת, היו כמה סצינות מסכות מיותרות שניתן היה להעביר את המסר גם בלעדיהן.

כשהסתיימה ההצגה, הקשבתי לזוג מבוגר שישב מאחורי והאשים את כל הרעות החולות של הנוער והצעירים 'בסמים שמחלקים להם בכל המועדונים האלו'. יש לי הרגשה שהם לא קלטו את הקשר בין האבקה הכסופה שהתעופפה על הבמה ללא הרף לבין אותם סמים, והאמת, זה כנראה לא משנה. סך הכול, תחושת הניכור והבדידות כן עוברת, במיוחד לקראת סוף ההצגה.

כאשר האור עלה והקהל התחיל לנהור החוצה, נשארתי עוד קצת לשבת ושמתי לב שהפעולה הראשונה שכולם עושים היא באופן לא מפתיע - להוציא את הפלאפון ולבדוק כמה שיחות שלא נענו היו או לא היו. הפעולה הפשוטה והכביכול לא חשובה הזו, הובילה אותי לתהיות בנוגע לרצון של כולם, לא רק של הדור הצעיר ש"יוצא למועדונים המזעזעים האלו" (שוב הזוג המבוגר מאחורי), להקיף את עצמנו במסכים ורעש בפול ווליום, מן הסתם כדי שחס וחלילה לא נרגיש לרגע בדידות או שקט מאיים, או אפס שיחות שלא נענו.

טקסי: מאת סיגל אבין בשיתוף השחקנים: יואב ברתל צחי הלוי, רותם זיסמן, שני כהן, אורית נחמיאס, אמיר צבי ויובל רז.
תפאורה ותלבושות: ענת שטרנשוס, מוסיקה: ישראל ברייט, תאורה: קרן גרנק, הדרכה קולית: חדווה מלר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by