בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שואה ופירוטכניקה  
 
 מתוך ההצגה (צילום: יח``צ)   
 
אורנה לב טוב

עומס האפקטים, הדמויות והסיפורים בהצגה 'שולם', הותיר באורנה לב טוב תחושת זילות מובחנת של נושא השואה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אפשר להתווכח על השאלה העקרונית האם בכלל הניסיון לתת צורה למה שאי אפשר לתת לו צורה הוא ניסיון ראוי או לא, במדיומים שונים של אמנות, אבל מעבר לכך, בהצגה 'שולם' של קבוצת התיאטרון הירושלמי, הניסיון הזה נמתח באופן קיצוני ובוטה למקומות מוגזמים.

ההצגה, שעולה בימים אלו במרכז שמשון בבית שמואל בירושלים, לרגל יום השואה, מוגדרת כ "קולאז' קרקסי של קומדיה בלתי אפשרית וטרגדיה עמוקה, המתרחש סביב שולחן הסדר". יוצרת ההצגה, השחקנית והמחזאית גבריאלה לב, מגלמת את דמותו של אביה, שולם, שמספר סיפורים וזיכרונות מסביב לשולחן הסדר ותוך כדי כך, חוזרות לחיים הדמויות המסופרות. צוות השחקנים כולו (הכולל ארבעה שחקנים) מחליף תפקידים ודמויות. כך לדוגמה, גבריאלה לב עצמה, מגלמת את עצמה, את אביה, דמות של צועניה, דמותה של דודתה וכ"ו.

בתוכניה המצורפת להצגה :נכתב "זהו קוורטט מוסיקלי של צלילים, ריקוד ומילים, שביחד מנסים לתת צורה למה שאי אפשר לתת לו צורה ומראה למה שאי אפשר לראות". היריעה קצרה מלפרט את שלל האפקטים החזותיים, והזולים ברובם, שמופיעים בהצגה, ביניהם: הטלת פרחים עם חצים הננעצים בשולחן הסדר; הדלקה של שש צלחות עם חומר בעירה; ארבע בובות ממורטות שיורדות מהתקרה, אשר מייצגות את הנספים בשואה, שצוות השחקנים מסתובב איתן על הבמה כאילו היו ספרי תורה; תיאור סיפורן של נשים יהודיות במחנות שהוכרחו להתפשט בפני הקצינים והתערטלות של אחת השחקניות על הבמה; קבר של יהודי שנפתח וממנו קופצת בכל פעם דמות אחרת, ועוד.

הניסיון להפוך את הנושאים, את הדימויים, ואת הקורבנות לממשות חיה וקיימת, נכשל, לא רק בגלל האתגר העצום שכרוך במשימה מעין זו, אלא בעיקר בגלל ההעמסה המוגזמת של אפקטים סיפורים ודמוית. גם הניסיון לייצר מימד קומי לא עובר - כמעט שלא נשמעו הדים של צחוק באולם, גם כשהיה ברור שזו הייתה הכוונה.

הרעיון להושיב את הקהל על הבמה עצמה, כדי לטעת בו את התחושה שהוא מסב, כמו משתתפי ההצגה, סביב שולחן הסדר, וליצור אינטימיות עם הדמויות, הוא רעיון יפה, אך יחד עם זאת, היה טוב יותר אילו היו לוקחים בחשבון שדווקא בקרבה מסוג זה, חשוב לשמור על רמת ווליום מסוימת המתאימה לחלל כל כך קטן.

בסיום ההצגה, על רקע מחיאות הכפיים, הורו השחקנים בידיהם כלפי מעלה, אל עבר אותן בובות המייצגות את הקורבנות, כמו ניסו לומר שמחיאות הכפיים מוקדשות להם. אותו אקט אחרון, מייצג את הבעייתיות המתקיימת לאורך ההצגה כולה ואת הניסיון הכושל להמחיש את העיסוק בשואה באמצעים פשטניים.

ניתוח ועיסוק ביצירות העוסקות בשואה, ראוי שיהיה גם בימינו, אחרי כל כך הרבה שנים, מעמיק ורגיש. אין ספק שאין דרך אחת נכונה או ראויה לעסוק בשואה ושלאף אחד לא יכול להיות מונופול על הנושא. הבעייתיות בהצגה 'שולם' לא נעוצה בעצם הניסיון לטפל בנושא השואה באופן חדשני ומקורי ("להתמודד עם הכאב דרך האמנות, ההומור והתזזיתיות שבה", כפי שנכתב בתוכניה) אלא בקיצוניות התאטרלית, הן ברמת המשחק והן ברמת התפאורה והאביזרים שיוצרים, בלי מתכוון, פרודיה ולא תאטרון פיזי חדשני או קולאז' קרקסי.

ברור לחלוטין שההתמודדות עם נושא השואה דרך אמנות היא מורכבת ואישית, ושכל יוצר מוצא את הכלים שלו לטיפול בנושא. עבר זמנן של "הפרות הקדושות", מה שפותח פתח לנסיונות אמנותיים חדשניים ובדיקה של כלי ביטוי חדשים, אך יחד עם זאת, נראה לי שעדיין קיים צורך לבדוק בכל פעם מחדש אם העיסוק האמנותי בשואה ובזיכרון, כדי גורם לזילות נושאים רגישים אלה.

'שולם, מאת גבריאלה לב, יצירה משותפת עם אילת סטולר; בימוי וקונספציה חזותית - סרג' אואקנין; מלחין ומנהל מוסיקלי - אבישי פיש; מוסיקאי ושחקן יוצר - גרשון וייספיר; עיצוב תפאורה, אביזרים ותלבושות - יערה דיין; עיצוב תאורה - שחר קדם; משתתפים: גרשון וייספירר, גבריאלה לב, אילת סטולר ואבישי פיש.

מרכז שמשון – בית שמואל
רחוב שמאע 6 ירושלים
טלפון:02-6203455/6
אתר:www.merkazshimshon.com
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by