בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פוצי מוצי  
 
 חופשי זה לגמרי לבד. פוצ` (צילום: עדי אורני)   
 
אמיר עמרמי

'נמלים נמלים' מזמזמות לכם בראש? אמיר עמרמי פגש לשיחה אישית את פוצ', מוסיקאי נועז ששר על יחסים עם עצמו ופנטזיות על שלום. הכירו את הדבר החם הבא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
חופשי זה לגמרי לבד. פוצ` (צילום: עדי אורני)
 חופשי זה לגמרי לבד. פוצ` (צילום: עדי אורני)   
'נמלים, נמלים' צעקה המלצרית לעברו של פוצ' בבית הקפה באלנבי. כמובן שלא היה צורך לקרוא למדביר מזיקים חלילה, יען כי הבחורה החביבה פשוט זיהתה את הכוכב העולה, ואנחנו שמחנו איתה. "אתה לא מבין ת'קטע" מסביר לי פוצ', "הייתי במקום הזה עוד לפני שיצא התקליט, והבאתי לה את הסינגל שתשים רגע שתשמע את השיר. פה הייתה אחת ההשמעות הראשונות שלי".

פוצ', הלוא הוא אמנואל שטיינבאום (את שם החיבה קיבל כשהיה בגיל קטן), הוא מוסיקאי ירושלמי, שמסרב למסור את גילו ואף תומך את העניין בתיאוריה שלמה וארוכה מכדי לפרט. בחודש שעבר הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו 'אמנואל שטיינבאום מציג: פוצ'', שלווה באינסוף טיזינגיים שבועיים מהיחצ"נים המסורים של הליקון.

הבנתי שלפני שיצא האלבום כבר היית כוכב בסצנה הירושלמית.
"הייתי בכמה הופעות חימום של אביתר בנאי וערן צור. אבל בעיקר הייתי במצב של הסתגרות בחדר וכתיבת חומרים. מה זה להיות בסצנה? לא כל כך יודע מה זאת השאלה הזאת?"

הכוונה שכבר גיבשת לך קהל לפני שהגעת להליקון.
"אני לא יודע אם גיבשתי לי קהל. כבר שנתיים לא הופעתי. הייתה תקופה אחת שנכנסתי לחזרות אינטנסיביות, וניגנתי עם הרכב כשעידן רייכל ניגן על קלידים. זה היה ממש בתקופה שהחתימו אותו".

והוא עזר לך להיכנס להליקון?
"ממש לא. הוא לא היה קשור לזה. נכנסתי בזמנו לגדי גידור עם סינגל ביד, והוא אמר לי שאני חוצפן שאני מגיש בלי עטיפה ולא מודיע מראש".

יש כאלה שעושים את זה וחוזרים הביתה?
"לא חלק, כולם. הם מחתימים אמן אחד בשנה".
 

הליקון מציגים: פוצ'

 
אלבום הבכורה של פוצ' הוא בין הדברים הנועזים שיצאו כאן בתקופה האחרונה, בעיקר מבחינת הגוון המוסיקלי הרחב שיש בו, או כפי שפוצ' מכנה אותו - אלבום אקלקטי. הטקסטים באלבום עוסקים בניכור מתמשך ובמסע עצמי אחר עצבות ותהיות קיומיות, לצד נגיעות קטנות של אהבה.

הדיבור ברחוב, אם להתנסח בזהירות, הוא שחברות תקליטים מדשדשות לפני הסוף, הן אט אט מתפוררות לצד ההיצע האינטרנטי והעולם הסלולרי, והכסף כבר לא נשפך. אמנים רבים מקליטים את האלבומים שלהם בעצמם ומחפשים בעיקר חברות הפצה. האלבום של פוצ' הוא אלטרנטיבי לא פחות מרפואה משלימה, ואינו נושק למיינסטרים שממריץ את הקהל הרחב במדינה.

תגיד, מה אתה עושה בהליקון? הרי אומרים שאין היום כסף בחברות תקליטים, וגם את האמן האחרון שהם הוציאו הם לא הצליחו לדחוף יותר מדי חזק.
"מאיפה אתה יודע שאין להם כסף? אל תגיד דברים שאתה לא יודע. דווקא האמנים שלהם מוכרים טוב – עברי לידר, רמי קלינשטיין, ריטה, עידן רייכל. ואני מקווה שגם שאר האמנים שלהם יתרוממו".

כמובן שלא נכנסתי להם לכיס, אבל בוא נודה שהאלבום שלך למשל, הוא לא מיינסטרים במונחים שאפשר להמר עליו. למה לא ללכת בצורה עצמאית יותר?
"קודם כל, אני לא מסכים איתך, כי הסינגל הראשון שהוצאנו התקבל מאד יפה בתחנות הרדיו והוא מושמע. עכשיו, למה זה לא טוב ללכת להליקון? איזה אמנים אתה מכיר שהלכו לבד והצליחו? תראה, אני כיוונתי לשלוש חברות עיקריות – הליקון, אן.אם.סי והד ארצי. הליקון היו אלה שהתחילו במשא ומתן. זה לא כזה מסובך. שלחתי להרבה אנשים וגדי גידור נתן את ההתייחסות הכי רצינית".

"כמו שאמרת, לא נכנסתי לכיס שלהם. אני מאמין שמה שצריך לקרות קורה. הכל קבוע מראש. התמונה הכללית די מותנית. בנאדם לא מתחיל את החיים מאפס. קח את מוצארט לדוגמא – הוא היה יוצא דופן מגיל 5. לא היה לו כל כך הרבה זמן לעבוד על זה להיות גאון".

'נמלים' הוא השיר הכי מיינסטרימי באלבום. חשבת מה יהיה הסינגל הבא שתוציא?
"אני חושב שיש באלבום הזה כמה שירי רדיו, כמו 'חצי יום' ו'מאז שהלכת'. יש פה עוד שירים מלודיים, ולא הכל חייב להיות אותו דבר. אבל אין לדעת. השיר של אביב גפן (עם הזמן – א.ע) הוא שיר קליל? למרות שהוא כבר אייקון. אבל זה עובד".

עד כמה התערבו לך בתהליך היצירה?
"בהתחלה הבאתי סקיצות ערומות. משהו שהפקתי לבד, שישבתי עם פסנתר וצ'לו. חלק מהכתיבה של השירים שלי נוצרה בתחושה שהמוסיקה בארץ הולכת לכיוון של טרקים של האוס. גרתי אז בשינקין בת"א, וכל מה ששמעתי זה אומצה-אומצה. זה היה כש'נמלים' נכתב. זה גם סוג של מנטרה, שיר שבנוי כמו טרק, כמו ההשפעה ששמעתי כל הזמן. (חושב לרגע) אבל לא נגעו יותר מדי. את 'נמלים' הוצאנו בגרסת רדיו, אבל עשיתי גם גרסה לתקליט. חוץ מזה עשיתי מה שרציתי".
 

אדם בתוך עצמו

אתה פחות מדבר בשירים שלך על היחסים בינו לבינה.
"בדיוק, אני מנסה לדבר על היחסים ביני לביני. אם אני אפתור את זה, אז ה'בינו לבינה' יהיה יותר בסדר. בכלל, כל המערב תופסת את האהבה בתור אהבה כאיש לאישה. אהבה זו חוויה. זה מצב חוויתי. בכתיבה שלי אני מושך לשם. אני חושב איך לשפר את החוויה שלי עם עצמי בחיים, ובדרך הזאת גם להתקדם. אחד לא יכול לעזור לאחר כל עוד הוא עצמו נמצא בבעיה. זה בכלל לא משהו שמגיע ממקום אגואיסטי".

"אבל אני גם מתייחס לזה. ב'הבל הבלים' יש קטע שקט שאני שר משהו אחר. אבל די נמאס לי מבינו לבינה. אז יכול להיות שזה מוכר, אז מה?".

לא רק שזה מוכר, זה גם אוניברסאלי.
"בינך לבינך זה עוד יותר אוניברסאלי, זה עוד יותר ראשוני".

'הבל הבלים' הווא השיר הכי ביקורתי באלבום, בינך לבין החברה: "מה זה פה קורה פה הבל הבלים / מאיפה צרכנו כאלה הרגלים / בעיר שבה כולם מאמינים / הרבה אלימות וקצת אלוהים". ספר לי קצת על השיר.
"זה שיר על הדתות. זה נכתב בתקופה מאוד קשה, כשגרתי בירושלים בתקופה שהיו פיגועים בטרוף, לא זוכר את התאריך המדויק, אבל באזור שנת 2001 פחות או יותר. בתור אמן צעיר שמנסה לחיות, הגעתי למצב שאני יוצא לרחוב והכל ריק. ראיתי שיש שומר בכל בית קפה ואין אנשים בפנים. הרגשתי כאילו שאני הולך בבוסניה. זה היה פשוט מטורף".

"דת זה משהו שבא לכוון אותך לרוחניות. יש אנשים שמגיעים לשלב שזה כבר לא נהיה אמונה. זאת הוכחה. עצם קיום הרוח זאת רוחניות, הרי מזה אלוהים? זה שש אותיות. אבל מה זה הדבר הזה? הרי זאת השאלה הגדולה בשיר הזה אני מדבר על זה שיש לי כעס על הבעלות על אלוהים".

מה יש בכעס הזה?
"אני מדבר על התפיסה שאיך שאנשים תופסים את אלוהים. אני נגד רציחות בשם האלוהים, שיהודים וערבים משתמשים באלוהים כדי להשיג דברים שהם רוצים"

אתה לא חושב שהשוואה גסה מדי?
"למה, אנחנו טוענים שאלוהים נתן לנו את המדינה, לא? כל השורש של המלחמות בעולם הזה זה על אלוהים. גם הערבים יגידו את אותו דבר. השאלה אם אתה יכול להסתכל ממקום נטרלי. לצאת מהזהות האישית שלך".

"הם עם כבוש. אני לא אומר שאני שמאלני, אבל אנחנו עם כובש. הם עם במלחמה, והם רוצים להגן על המדינה שלהם. אנחנו מנסים שיהיה שקט, כשהם עצמם במלחמה".
 
 

לא מבדיל בין מויאל לסקעת

מצא אתה ההבדלים (צילומים: יח"צ)
 מצא אתה ההבדלים (צילומים: יח"צ)   
המלצרית הנחמדה הגישה לפוצ' כוס קפה אחרון לשולחן, וכסלב בהתהוות הוא נאות לשאול אותה את שמה. בין דיונים סוערים על קיומו של אלוהים, תובנות קיומיות ושאלות אחרות, הוא הסתכל בשעון ונראה קצת לחוץ. בערב הראיון הוא הוזמן לשידור חי ברדיו ת"א, ודי התרגש מהעובדה שהוא לא מוכן לשידור כמו שהיה רוצה.

בלי לפגוע, אבל קצת משעמם בירושלים, בייחוד לאלה שאוהבים לבלות, לא?
"דווקא בתקופה האחרונה יש איזושהי התעוררות קטנה, ויש גם מקומות להופיע בהם. אבל אם אתה מחפש אקשן ובלגן אז זה משעמם".

עכשיו שהאלבום יצא, אתה מתכנן לעבור לתל אביב, או שאתה נשאר?
"אני מאוד רוצה לעבור לגור כאן, ואני מאמין שאני אתחיל לחפש משהו בקרוב".

יש לך כבר כיוונים לאלבום נוסף?
"הם לא אוהבים שאני אומר את זה, אבל החומרים כבר כתובים. אבל זה קצת מיותר לדבר על האלבום הבא, כי זה יצא לפני חודש".

איך אתה עם הביקורות שציינו שאתה מאוד מזכיר את אביתר בנאי?
"מצוין. אני חושב שאביתר הוא אלוף הארץ ואני מאוד אוהב אותו. אבל האלבום שלי הוא לא אביתר בנאי, כמו שקולדפליי זה לא רדיוהד. אני גם מאוד אוהב את אביב גפן ואת עמיר לב, ואני לא אומר שאני לא מושפע. אבל אני זה אני".

מהזווית הזאת של השולחן אתה דווקא מאוד מזכיר לי את הראל סקעת.
"סקעת? האמת היא שאני לא מבדיל בין מויאל לסקעת. אני לא יודע מי זה מי. מויאל יותר מפורסם, לא? אני באמת שלא זוכר איך שסקעת נראה. מצטער".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by