בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
נוצר בדם  

נוצר בדם

 
 
אורנה לב טוב

'דון ז'ואן ומולייר' שמבצעת להקתו של בוריס אייפמן היא יצירת מחול מרהיבה על המחיר הכבד שמשלם יוצר כדי לסחוף את הקהל התובעני שלו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
להקת הבלט של בוריס אייפמן שהגיעה לארץ לשש הופעות בלבד, מרהיבה ביצירת המחול הססגונית והמהפנטת 'דון ז'ואן ומוליר', שהותירה אותי עם ציפייה אמיתית לביקורה הבא.
עלילת יצירת הבלט מבוססת על שתי דמויות: מולייר - מחזאי צרפתי ומיוסר, ודון ז'ואן - מאהב ספרדי ידוע, שעליו כתב מולייר את אחד ממחזותיו המפורסמים. הבלט חושף לסירוגין סצינות מחיו של מולייר ועבודתו בתיאטרון, ומנגד, סצינות מהמחזה החדש שנכתב סביב דמותו של דון ז'ואן.

למעשה מבחינה רעיונית, הקשר בין היוצר ליצירה שלו, הם שעומדים במרכז המחזה. יחסו האמביוולנטי של מולייר אל הדמות שיצר ממחיש את הקושי במעשה היצירה ואת המחיר שמשלם היוצר. בוריס אייפמן כותב על כך בעצמו בתוכניה: "המופע שלנו הוא על גורל מתעתע של יוצר, שבו סבל מתחלף בשמחה של גילוי יצירתיות, טיפות זיעה משקות פרחים והבמה האכזרית דורשת דם כשכר לכשרון וליכולת לברוא עולות נצחים".

למרות המלודרמטיות שמבטא אייפמן בקטע הנ"ל, חלק גדול מהתחושות האלו אכן עוברות, לאו דווקא באמצעות כובד דרמטי, אלא לעיתים קרובות באמצעות הומור וחן. היצירה נפתחת בסצינה מינורית בה מולייר הבודד יושב בחדרו וכותב, שהופכת בן רגע לסצינת מחולמורכבת וסוחפת, מרובת רקדניות המגלמות חבורת נזירות שדון ז'ואן מפריע את שלוותן. בסצינה הבאה, הופכת הבמה לאולם החזרות של להקתו של מולייר, בהם מפגינים השחקנים של מולייר, או למעשה רקדניו של אייפמן, את כישוריהם המרשימים.

איכותה של ההפקה מתגלמת בראש ובראשונה ביכולת הטכנית המרשימה של הרקדנים, אך מתבטאת בכל הרבדים הנוספים: התלבושות המרשימות שמשחקות תפקיד חשוב בעיצוב האמנותי של גילוי וכיסוי; התפאורה המורכבת שמחלקת את הבמה בסצינות מסוימות לשתי קומות, המוסיקה שמותאמת למהלכים הדרמטיים המתרחשים על הבמה; וכמובן הכוריאוגרפיה המדהימה.

העניין היחיד שהפריע את הזרימה הצרופה של היצירה הוא ההבדל בין המערכה הראשונה, שמשמרת מידה גבוהה של אינטנסיביות, לבין המערכה השניה, שנופלת לפעמים לירידות מתח ארוכות מידי, למרות ההתפתחויות הדרמטיות של העלילה.

בסופה של היצירה, מתברר שכיליונו של הגיבור הבדוי, דון ז'ואן, שנסחף אל אובדנו בעקבותיה של אשה יפה, מקביל לכיליונו של מולייר החולה, שמת בייסורים, אך זוכה לסצינת סיום מקאברית.
בתוכניה מתוארת תמונת הסיום (בנוסח שממשיך את הקו המלודרמטי) כך: "המחזה הנועז נאסר להצגה, מולייר חולה בצורה אנושה, התאטרון במצב קשה. אבל שום דבר אינו מאפיל על התשוקה ליצור, וגיבורים של מחזה חדש דורשים שיברא אותם. צחוק הוא ההצלחה היחידה..." .
קטע מעניין נוסף מתוך התוכנייה שנכתב כאילו על ידי מולייר עצמו: "היו אלה הדמויות במחזות המשעשעים והמעט מלנכוליים שגרמו לכם לצחוק ולבכות, היו אלה הדמויות שהפכו אותי לבלתי נראה אך קיים ביניכם, הצופים בהצגות. והמוות עומד כאן לפניכם, קולני עם צחוק מדבק".

שני הקטעים הנ"ל מייצרים קשר ברור בין הקהל של מולייר לבין הקהל של אייפמן. נראה שהיצירה 'דון ז'ואן ומולייר' עוסקת בין היתר בדרישה הקבועה של הקהל התובעני לפירואטים מרשימים, לרגליים מתוחות מונפות אל על ולרקדניות מתעופפות באוויר. ההצגה חייבת להימשך, ועל כך אין עוררין, אך נראה שאייפמן ביצירתו זו, עוסק במחיר שיש לשלם, בעיקר מצידו של היוצר והאמן. ואכן, לא קשה לדמיין את מידת המאמץ שמושקעת בהפקה מדהימה כגון זו, החל משנים של אימונים מפרכים וכלה בלחץ הנפשי להצלחה, שמלווה את היוצר והרקדנים.

במובן זה, יצירתו זו של אייפמן עוסקת לא בסיפורו הפרטי של מולייר אלא ביצירה באופן כללי -"בבמה האכזרית הדורשת דם, כשכר לכשרון וליכולת לברוא עולמות נצחיים".

'דון ז'ואן ומולייר'
כוריאוגרפיה ורעיון: בוריס אייפמן, מוסיקה: מוצרט, ברליוז, תפאורה ותלבושות: ויאצ'ילב אוקונב
תאורה: בוריס אייפמן

1, 2, 3, 4 בפברואר, תל אביב, המשכן לאמנויות הבמה
יום ראשון 5 בפברואר, חיפה, מרכז הקונגרסים
יום שני 6 בפברואר , ירושלים, בנייני האומה

מחירים: 149-299 שקל
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by