בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גאים להציץ 

גאים להציץ

 
 
מיכל זמרני

'גב' הנדרסון גאה להציג' הוא חגיגיה לעיניים, עם ובלי קשר לעירום, אבל מה שבאמת משובב היא הדינמיקה בין הדמויות הראשיות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט 'גב' הנדרסון גאה להציג'
 מתוך הסרט 'גב' הנדרסון גאה להציג'   
בכל הקשור לקולנוע בריטי, לא קל לאכזב אותי. החל מהפקות היסטוריות, ואחת היא לי אם מדובר בשייקספיר או בג'יין אוסטין, דרך ההומור המטורף של מונטי פייטון ועד הקומדיות הרומנטיות של יו גרנט. לכן עלצתי למדי לרגל יציאתו לאקרנים של סרטו החדש של הבמאי הבריטי סטיבן פרירס, האחראי על תענוגות קולנועיים דוגמת 'דברים יפים מלוכלכים' ו'נאמנות גבוהה'. ב'גברת הנדרסון גאה להציג' חוזר פרירס בזמן, לשנות השלושים, ומספר את סיפורו האמיתי של תיאטרון וינדמיל, מוסד לונדוני שהיה לאגדה, ושל האנשים שעמדו מאחוריו.

ומעשה שהיה, כך היה: גברת לורה הנדרסון (ג'ודי דנץ'), שחיה עם בעלה במשך שנים בהודו, התאלמנה במפתיע. כעת היא לבדה, משועממת ומוצפת בכסף. היות ותחביבים האופייניים לנשים מבוגרות ועשירות, כמו רקמה והתנדבות, לא ממש מדברים אליה, היא שומעת לעצתה של חברתה הטובה ליידי קונווי, שאומרת לה שמעכשיוהיא יכולה להתפרע עם הכסף בלי חשבון - וקונה תיאטרון.

בעקבות כך, היא שוכרת את שירותיו של מר ויויאן ואן-דאם (בוב הוסקינס), מפיק ותיק בעסקי השעשועים, הוא מעלה את הרעיון להעלות נמברים מוזיקליים בלתי נגמרים, ותיאטרון 'וינדמיל' הופך להצלחה מסחררת. במהירה תיאטראות אחרים מתחילים לחקות אותו, התיאטרון שוב בצרות, והפעם דווקא גברת הנדרסון מגיעה עם הרעיון הגואל - להציג על הבמה בחורות ערומות, כמו בתיאטראות בסגנון המולן-רוז'בצרפת. זה אמנם לא בדיוק חוקי, אבל גברת הנדרסון מושכת בקשריה, מוצאת את הפרצה בחוק להשתחל דרכה, ותיאטרון וינדמיל מתחיל להציג מופעים הכוללים עלמות נטולות בגדים, וזוכה להצלחה מסחררת, הנמשכת גם אל תוך המלחמה והתקפות הבליץ על לונדון.

כל הסיפור הארוך הזה נסוב בעיקר סביב העובדה שהתיאטרון היה נועז מספיק כדי להעלות מופע הכולל עירום (דבר חסר תקדים באנגליה של שנות השלושים) וסביב העובדה שהוא התיאטרון היחיד שנותר פתוח גם בתקופת המלחמה וההפגזות, מה שהפך אותו לספק הבידור המרכזי של חיילי צבאות הברית. היות ובעסקי התיאטרון מדובר, מצטיין הסרט באסתטיקה גבוהה, והשילוב של התלבושות הססגוניות של התקופה, הנוצות ושלל העיטורים בהן מתהדרות הרקדניות, הכוריאוגרפיה א-לה-בזבי ברקלי, ובעיקר היופי העירום המפוסל המוצג על הבמה - הסרט פשוט חגיגה לעיניים.

אבל עם כל הכבוד לבחורות הערומות, ויש כבוד, ההנאה האמיתית של הסרט מופקת ממערכת היחסים הנרקמת בין גב' הנדרסון למפיק שלה, ויויאן ואן דאם (שום קשר לקלוד). מערכת יחסים ספק זוגית, ספק הורית (במקרה זה, ואן דאם הוא זה שמנסה להשתלט על התנהגותה המשוחררת/חצופה של גברת הנדרסון, המבוגרת ממנו בשנים רבות), ספק חברית, המתובלת בשפע של אהבה, הערכה הדדית וקללות בריטיות מנומסות ומענגות, בסגנון "את אישה בלתי נסבלת ואין לי מושג מה אני עושה איתך". ג'ודי דנץ' ובוב הוסקינס עושים עבודה נפלאה כליידי האנגלייה שוברת המוסכמות, והמפיק היהודי המנסה להתמודד עם שגיונותיה, והדינמיקה הנהדרת ביניהם היא עילה מספיקה ללכת ולראות את 'גברת הנדרסון גאה להציג'.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by