בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא אותה הגברת  

לא אותה הגברת

 
 
אמיר עמרמי

יזהר אשדות השכיל לא לנסות לשחזר את קסם המופע האקוסטי של לפני 11 שנה, ולהגיש את אותם השירים בשינוי אדרת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מצא את ההבדלים. אשדות אז ועכשיו (צילום: יח"צ / האתר הרשמי)
 מצא את ההבדלים. אשדות אז ועכשיו (צילום: יח"צ / האתר הרשמי)   
יזהר אשדות התיישב על כיסא בר על במת מועדון הזאפה, כשהוא לבוש מכנסיים שחורים וחולצה שחורה, שכרס קטנה, שמעידה על חיים טובים, מבצבצת תחתה. לצדו ישב צוף פילוסוף, האדם שאחראי לכך שהרבה נגנים רוצים להיות בסיסטים, ועל כך שהרבה נשים רוצות מוסיקאים.

אשדות העלה את המופע לציון 11 שנים להופעה החד-פעמית שלו ב'הארד רוק קפה', שגם הפכה לאלבום קאלט. הקהל היה מגוון - לצד פרצופים צעירים, נצפו גם פרצופים מבוגרים יותר. היה נדמה כי הקהל מורכב מעדת מעריצים אדוקים. שתי הנשים שבשולחן לידי גרמו לי לפקפק בהנחה זאת.

"אשדוד, מה זה השם זה?" שאלה אחת מהן, "לא אשדוד", ענתה לה חברתה והעמידה אותה על טעותה: "אשדות, עם ת'". מעבר לאספקט המשעשע של הסצינה, דומה כי היא מעידה על יתרונו הברור של מועדון הזאפה, שהצליח להפוך למקום שאנשים יוצאים אליו קודם כל כדי ליהנות מהמקום. אם על הדרך מתקיימת הופעה טובה, מה טוב.

וההופעה שהייתה על הבמה, לא רק שהייתה טובה, היא הייתה מצוינת. אך לפני הכל, נסו אתם לשים את עצמכם במקום אשדות. הנה הוא מעלה מופע מחווה לאלבום הכי טוב שלו, שהוא הופעה חיה. לא אלבום אולפן, ולא אסופת שירים. הופעה חיה. כל ניסיון לנצח את מי שהיית לפני 11 שנה ולשחזר את הקסם שהיה על הבמה אז, מועד לכישלון. אז מה תעשה? דבר ראשון, טוב תעשה אם תהיה יזהר אשדות.

המופע היה יריית הפתיחה של פסטיבל האנפלאגד הראשון. הקשר בין אנפלאגד למופע אמש, הוא מקרי בהחלט. הדבר היחיד שהיה אקוסטי במופע, היתה גיטרת הבס של צוף פילוסוף ("צוף?!" – גם את זה שאלה הבחורה בבעתה), וגם השימוש בה לא היה לאורך כל המופע.

אבל מהי תפקידה של המוסיקה, אם לא להיות פורצת גבולות? מבלי להתעסק יותר מדי בהגדרות, מבלי לנסות להחזיר עטרה ליושנה, או לחזור ולהתגלח על זיפים ישנים, הייתה על הבמה כוונה מלאה ליצור משהו חדש.

אשדות והלהקה הגישו ביצועים חדשים לשירים מההופעה החיה בהארד רוק, כמו ל'כל פעם שאני מתאהב', 'מלך שלך', 'התחלות', 'איש השוקולד', 'יש לך אותי', 'זריחה על המדבר' 'צילו של יום קיץ' ושירים אחרים. באמצע המופע הצטרפה קורין אלאל שהתקבלה בתשואות חמות, וביצעה יחד עם אשדות, שוב, כמו לפני 11 שנה, את 'תן לי קצת ממך'. לאחר מכן, שרו השניים את 'שיר לשירה' ואת 'כשזה עמוק'. לא יכלתי להתיק את עיני, מתוסכל, מיזהר מנגן. למי שלא יודע, אשדות מנגן על הגיטרה כשהיא הפוכה. לנגנים קונבנציונאליים העניין משול לקינוח האף עם כפות הרגליים.

ככל שהתקדם המופע, כך גדל המרחק מהמופע האקוסטי של אז. מדי פעם, כשהקהל הצטרף בפזמונים, זקף את ראשו יזהר המפיק והורה לו "לא כל כך מהר, זה צריך להיות לאט יותר".

בשלב האחרון של המופע נפרדו יזהר וצוף מכיסאות הבר שלהם והקהל הישוב התרומם אף הוא על רגליו והחל לרקוד. ראוי לציין שראיתי מספר לא מועט של הופעות במועדון, ובאף אחת מהן לא הייתי עד לדבר כזה.

אחרי שירד מהבמה, הקהל המשיך לעמוד וחיכה בעמידה עד שאשדות חזר להדרן. הוא הגיש ביצוע מרגש וסוחף ל 'נועה של הים'. אחריו חזרה הלהקה אל הבמה וביחד ביצעו עוד שני שירים. ב'הירושימה שלי' אשדות נתן סולו צוקים מרהיב, כזה שהזכיר לכולם את הימים הנפלאים של תיסלם.

11 שנים אחרי, יזהר אשדות עשה בחכמה שלא ניסה להתחרות בעצמו, אלא השכיל לחדש ולהגיש לקהל רובד נוסף של המוסיקאי שהוא. את תוכן המופע שיעלה עוד 11 שנה ניתן רק לנחש.

יזהר אשדות בהופעה 'הלילות שלנו' – יזהר אשדות – שירה, גיטרה ; צוף פילוסוף – בס, קולות ; רן עפרוני – קלידים, אקורדיון, גיטרה, קולות ; שי ברוך – תופים
 

הופעותיו החודש:

 
מוצ"ש 18.02.06 שעה 21:30 – הצוללת הצהובה, ירושלים
יום חמישי 23.02.06 בשעה 21:30 – חוף בננה ביץ', אכזיב
מוצ"ש 25.02.06 שעה 22:00 - בר תיאטרון ברלה, קיבוץ להבות חביבה
יום שלישי 28.02.06 בשעה 22:00 - מועדון ברקה, באר שבע
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by