בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אכזבה ודיעה קדומה  

אכזבה ודיעה קדומה

 
 
מיכל זמרני

'גאווה ודיעה קדומה' הוא סרט רומנטי מהנה ועשוי היטב, אלא שאינספור העיבודים לספר רק יצרו מודלים להשוואה שעובדים לרעתו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קיירה נייטלי (מתוך הסרט)
 קיירה נייטלי (מתוך הסרט)   
הסופרת בת המאה ה-18 ג'יין אוסטין עומדת כבר שנים בחזית סופרות הרומנים הרומנטיים. וחייה שלה נראו גם הם כאילו נלקחו מאחד הספרים שכתבה. היא נולדה באחוזה כפרית, בתו של רקטור מקומי שירד מנכסיו, חונכה בעיקר בבית, העדיפה את חיי הכפר על העיר, אהבה נשפים ומסיבות ריקודים, הרבתה לטייל וניהלה רומן סוער אחד עם עלם צעיר, שהסתיים באופן טרגי כשהבחור מת באופן פתאומי. היא מעולם לא נישאה, ומתה ממחלת אדיסון בגיל 41. היא נחשבה לסופרת מצליחה, אם כי ספריה פורסמו בעילום שם, כמקובל באותה תקופה, ובין יצירותיה ניתן למצוא את 'על תבונה ורגישות', 'אמה' ו'אחוזת מנספילד', שעובדו כולם גם לסרטי קולנוע מצליחים. אבל פריט מעניין ביותר קשור לספרה 'רושם ראשוני'. היא כתבה אותו בגיל צעיר, והיה הספר הראשון שהגישה להוצאה לאור, בגיל 24. הוא נדחה ע"י ההוצאה. 14 שנים מאוחר יותר, לאחר שספרה 'על תבונה ורגישות' זכה להצלחה מסחררת, ראה הספר אור בשם שונה, 'גאווה ודעה קדומה'.

הספר 'גאווה ודעה קדומה', אולי המפורסם והידוע ביותר מבית מדרשה של אוסטין, זכה ללא פחות מחמישה עיבודים טלוויזיוניים, ועובד בעבר לקולנוע פעם אחת, ב-1940, בגרסה בה השחקנית גריר גארסון הייתה ליזי בנט, ואת מר דארסי השרמנטי גילם לורנס אוליביה. בהתחשב בביוגרפיה המכובדת הזאת, מדובר בנעליים גדולות מאוד להיכנס אליהן, כשבאים להפיק גרסה חדשה. בעיקר כשמדובר בבמאי חסר ניסיון קולנועי כג'ון רייט, שעבד עד עתה בעיקר בטלוויזיה.

האם הגרסה החדשה מצליחה להיכנס לנעליים הגדולות הללו? כן ולא. אי אפשר לקחת את הקסם הרומנטי מהקלאסיקה המופלאה של ג'יין אוסטין. משחקי כוח בין המינים הוא משהו שמתדלק את הרומנים הרומנטיים משחר בריאתם, בין אם הם מוצגים בספרות, בקולנוע או בטלוויזיה. 'גאווה ודעה קדומה', המבוסס ברובו על משחקי הכוח בין ליזי בנט ומר דארסי, ומלווה במשחקי כוח קטנים בין ג'יין בנט למר בינגלי ובין מר וגברת בנט, הרוצים דברים שונים עבור בנותיהם, ירתק מעצם מהותו את הקהל המזדהה. קיירה נייטלי מקסימה כליזי בנט, וכל המועמדויות לפרסי המשחק שקיבלה, ובהם לאוסקר ולגלובוס הזהב, שלה בצדק. גם מת'יו מקפיידן הלא מוכר, עושה עבודה מצוינת כמר דארסי הגאה, הגמלוני והלא תמיד מובן. העובדה שמדובר בבחור נאה ביותר תורמת גם היא, ללא ספק.

הצילום, התלבושות והעיצוב הכפרי מסייעים כולם בעיצוב הרקע של סוף המאה ה-18, ומעצימים את עומקו של הקונפליקט בו מצויה הגיבורה ליזי בנט, המוצאת את עצמה נמשכת לגבר שאין היא מסוגלת לסבול, בתקופה בה נישואים היו השקעה כלכלית מוצלחת ותו לא. כל אלו יוצרים סרט רומנטי מהנה מאוד.

אז איפה ההסתייגות? קשה לומר. אולי היא טמונה בכך שקצת בעייתי לדחוס רומן מוכר ורחב יריעה כל כך ל-127 דקות מסך, ופרטים רבים הושמטו. אולי אני רואה בעיני רוחי את המיני-סדרה הידועה משנת 1995, ואין בעיני מר דארסי מלבד קולין פירת'. אולי פשוט הציפיות שלי היו גבוהות מדי. לא רק אני יצאתי מהסרט עם התחושה שאפשר היה לעשות פה יותר, מבלי שתהיה לי שום אפשרות להצביע על הבעיות ולהגיד 'כאן'. מהבחינה הזו, העובדה ש'גאווה ודעה קדומה' מבוסס על רומן שתוסרט ועובד למדיה הוויזואלית כל כך הרבה פעמים, הייתה, כפי הנראה, בעוכריו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by