בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ג'אז למתקדמים  

ג'אז למתקדמים

 
 
ברק ויס

אלברט בגר ורוברטו דאני היפנטו ופיל וודס היה צפוי אך נהדר, אמש בפסטיבל הג'אז

 
 
 
 
 
 
 
 
 

פיל וודס ושלישיית טוני פאנצ'לה

זה ציפור? זה טופול? לא, זה וודס (צילום: דניאל אנדרסן)
 זה ציפור? זה טופול? לא, זה וודס (צילום: דניאל אנדרסן)   
אמש נפתח בסינמטק תל אביבי פסטיבל ג'אז תל אביב מס' 17. במהלך השנים הפך פסטיבל תל אביב למֶכּה של חובבי הג'אז בישראל והשאיר את פסטיבל אילת, המוכר והגדול יותר, לקהל הנופשים המחפשים בילוי נעים ובלתי מחייב להעביר את לילות אילת החמים, בין אם הבילוי יהיה בתימניאדה ובין אם בהאזנה לג'אז.

את הפסטיבל פתח פיל וודס, אגדת ג'אז בת 75, אשר פרש לאחרונה לגמלאות. וודס, אחד מנגני סקסופון האלט החשובים ביותר בכל הזמנים, החל לנגן בשנות ה-40 ומאז לא הפסיק לנגן באינספור הקלטות עם ענקי ג'אז כמותו. וודס הוכתר על ידי רבים כממשיך דרכו של "הציפור" (Bird), צ'ארלי פארקר.

הקהל שהגיע לשמוע את וודס, דמה לקהל מבקרי האופרה מבחינת חתך הגילאים ומילא את האולם הגדול בסינמטק מפה לפה. לאחר ברכות ותודות, כנהוג באירועים מעין אלה, עלתה לבמה שלישיית טוני פאנצ'לה, הרית'ם סקשן של המופע. הטריו התחיל את המופע בביצוע נחמד אך סטנדרטי של הסטנדרט It’s Alright With Me.

הפסנתרן טוני פאנצ'לה הזמין את פיל וודס לבמה, ולבמה עלה... מי זה? ליפה העגלון או אולי טופול ב"כנר על הגג"? לא. היה זה וודס, כמובן. איש מבוגר, עגלגל, ורוד לחיים, שפם מברשת מודבק לו מעל פיו וקסקט עור שחור על ראשו. בדיוק הדמות המוכרת כל כך, עם סימני הזיהוי המובהקים שחובבי הג'אז ציפו לראות.

היתה זו הפעם הראשונה שוודס פגש בחבריו הנגנים, לאחר שסבר כנראה שאין טעם להתאמן עימם או אפילו להכירם פנים אל פנים קודם לכן. פרימדונות, כידוע, יש לא רק באופרה. אולי וודס סבר כי העובדה שהוא מנגן כבר עשרות שנים בופ טוב אבל צפוי, מבטלת את הצורך להתאמן עם הנגנים. בכל מקרה, זה עבד. בקרב ההרכב כמו גם בקרב הקהל באולם, לא נרשמו הפתעות.

לאחר התשואות החל וודס לנגן. ברגע שחיבר את הסקסופון לפיו, החל האולם להתמלא בצלילים נפלאים. הצליל העגול, המוכר והנפלא של וודס הגיע לתל אביב. החל מאותו הרגע, כאילו כלום לא השתנה בעולם הג'אז, לקח אותנו פיל וודס במסע נפלא בזמן, לעולם בו הביבופ עדיין שולט בכיפה. וודס הטעים את המאזינים במרקחת המוכרת, הצפויה אך הטעימה, של קטעי בופ פרי עטו על בירד, סטנדרטים מוכרים, בלדה אחת צובטת לב ומעט בוסה נובה לתבלון. יאמי!

אחרי שני קטעים נדמה היה שההרכב מתחיל להתחבר. טוני פאנצ'לה הרכיב משקפיים ובתיאום מדהים, הסיר וודס את כובע העגלון שלו. נדמה היה כי עכשיו, יעביר ההרכב הילוך וינסוק לגבהים, אבל פיל וודס התחיל להתעייף. הפראזות שלו נהיו יותר ויותר קצרות, וההפסקות ביניהן, ארוכות יותר.

וודס יצא לאתנחתא קצרה, בה הטריו ניגן קטע נוסף, והפעם מפרי עטו של הפסנתרן פאנצ'לה. לאחר מכן שב וודס לבמה והזמין שני סקסופוניסטים ישראלים לנגן עימו – את נגן האלטו אנצ'יפולובסקי, אתו עתיד וודס לחלוק את קדמת הבמה בהופעתו השנייה בפסטיבל ביום שישי, ואת נגן הטנור אלי דג'יברי.

מאותו הרגע, הפכה ההופעה לג'אם מבולגן, תוסס ושמח. הרית'ם סקשן, שהיה מקצועי לאורך כל ההופעה, דחף את שלישיית הנשפנים עוד ועוד קדימה. פיל וודס מיעט לנגן ופינה את הבמה לשני הנשפנים הצעירים: רוברט אנצ'יפולובסקי הפליא בשליטתו בכל רזי הבופ. הוא נשמע כמו פיל וודס של לפני 20 שנה, כשכוחו היה במותניו. אלי דג'יברי, שאינו בופר קלאסי, הכניס רוח קצת אחרת, פרועה יותר וכיפית לג'אם. זו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים רבות ששמעתי את דג'יברי מנגן בופ ישן וטוב ונדמה לי שהוא נהנה מאוד. אני, בכל מקרה, מאוד נהנתי.

פיל וודס (ארה"ב) – סקסופון אלט ; טוני פאנצ'לה(איטליה) – פסנתר ; דימא גרודסקי(ישראל) – קונטרבס ; פייטרו יודיצ'ה (איטליה) – תופים ; רוברט אנצ'יפולובסקי – סקסופון אלט ; אלי דג'יברי – סקסופון טנור
 

אלברט בגר ורוברטו דאני - Two as One

בין סקסופון לצלילי הציפורים. בגר (צילום: דניאל אנדרסן)
 בין סקסופון לצלילי הציפורים. בגר (צילום: דניאל אנדרסן)   
כשעה אחרי תום הופעתו של פיל וודס, התכנסנו שוב באותו אולם, הפעם להופעה Two as One, הפקה מיוחדת של הפסטיבל של אלברט בגר בכלי נשיפה ורוברטו דאני בתופים. אבל הכל היה שונה: האולם היה רק חצי מלא, ממוצע הגיל ירד בשעה החולפת באופן משמעותי, ועל הבמה מסביב לשני המוסיקאים נערמו כלים רבים. ליד אלברט נחו חלילים וסקסופונים, וליד רוברטו דאני - מערכת תופים מינימליסטית ומצבור מתכות כמחבתות, סירים ושאר קלחות.

בעצם, דבר אחד היה משותף לשתי ההופעות – מוטיב הציפורים. אם בהופעתו של פיל וודס הרבו לנגן מוסיקה משל Bird, ופיל וודס עצמו הוא ממשיך דרכו המוסיקלי של Bird, הרי שב- Two as One, שמות הקטעים אותם הלחין בגר היו לקוחים מעולם הציפורים, כמו למשל Bird no.2 או Bird no. 3, שלא לדבר על ציוצי הציפורים, המהווים חלק מארסנל הצלילים שבגר מפיק בכלי הנשיפה שלו.

אלברט בגר הוא אחד מטובי המוסיקאים בישראל. רוברטו דאני הוא אחד מטובי המתופפים באיטליה. שניהם שולטים בצורה טוטאלית בכלי הנגינה שלהם. השיתוף ביניהם נולד במקרה בפסטיבל באיטליה בו שניהם השתתפו, כל אחד לחוד. בין הופעה אחת לשנייה, הצליחו השניים לנגן מעט יחד מחוץ לאור הזרקורים והחיבור היה מיידי.

לעומת ההופעה של פיל וודס, בהופעה הזו כלום לא היה צפוי. בגר-דאני הגישו לצופים הלא רבים חוויה חד פעמית, רב-חושית ומהפנטת, החורגת בהרבה מגבולות המוסיקה הקונבנציונאלית. המסר שהועבר מהבמה הוא שהכל כשר ביצירה – החל מהקשה על אלפסים או על רצפת הבמה וכלה בזמזום, ציוץ ציפורים והפרחת נשיקות דרך כלי הנשיפה. שניהם טוו ביד אומן יצירה אינטימית ורב-גונית בהשתמשם בכל מה שאצל אחרים היה אולי הופך גימיק כפלטת צבעים ענקית. אנחנו המאזינים היינו בני מזל שהתאפשרה לנו הצצה זו לעולמם המוזר אך שובה הלב והעשיר של שני אומנים נפלאים אלה, הצצה שהייתה מאוד מתגמלת ומהנה.

לקראת סוף ההופעה עלו לבמה הקלרניתן הארולד רובין, אגדת אוונגרד ישראלית ואחריו הפסנתרן המוכשר ירון הרמן. למרות ששני המוסיקאים הללו הם נגנים מצוינים ומעניינים, נדמה היה כאילו פלשו לעולמם האינטימי של בגר ודאני. הקטעים שנגן ההרכב המורחב, טובים ככל שיהיו, לא היה בהם את הקסם החמקני אותו חווינו כשעל הבמה היו רק בגר ודאני והם היו לטעמי תוספת מיותרת.

אלברט בגר – סקסופון טנור וחלילי צד ; רוברטו דאני – תופים ; הארולד רובין – קלרינט ; ירון הרמן – פסנתר
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by