בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אריאל אולטרה לייט  

אריאל אולטרה לייט

 
 
אמיר עמרמי

האחים אריאל לא מצליחים להעלות את מפלס האופטימיות באלבומם "מי יעיר את הילדים", כמובטח. גם בשורה מוסיקלית אין באמתחתם

 
 
 
 
 
 
 
 
 

האחים אריאל – מי יעיר את הילדים / אן.אם.סי

מי באמת יעיר את הילדים? האחים אריאל (צילום: יח"צ)
 מי באמת יעיר את הילדים? האחים אריאל (צילום: יח"צ)   
לפני חודשיים קיבלתי לידיי את 'הייתי עף', הסינגל הראשון שיצא מבית האחים אריאל, העונים לשמות שחר ואהוד. הוקסמתי מכל רגע. השיר היה אופטימי כמו חיוך של ילד בכיתה א'. נמלאתי ציפיות עד בלי די וחיכיתי דרוך כרובה לאלבום שייצא.

חלף לו הזמן והאלבום הגיע. מהר מאוד הסתבר לי שהסינגל שיצא היה לגמרי לא מייצג. אלבום הבכורה של שחר ואהוד אריאל הוא ניסיון לקחת חלק בעוגת השאנטי, בתוספת ערך מועט בהיבט הטקסטואלי, שגם הוא לא תמיד עושה את העבודה.

האלבום פותח ברצועה 'לא גומרים את החודש' (מילים ולחן: אהוד אריאל): "לא גומרים את החודש, סוף החודש ביובש, לא משנה כמה שארוויח, לעולם הזה תמיד יש מה עוד להציע". הדבר הראשון שעולה משמיעת האלבום, הוא ששחר ואוהד הם צמד יוצרים, אבל זמרים הם לא. הלחנים באלבום (אהוד אריאל, יובל סלע) אינם פאר היצירה. ברובם משעממים וסתמיים, למעט שתי הרצועות 'הייתי עף', כאמור, ו'מי יעיר את הילדים'. האמת שמעבר לשתי שמיעות לא מצאתי בי את הכוח לשמיעה נוספת.

עוד בצאת הסינגל הראשון נמסר מגורמי הצמד כי הם אינם מתכוונים לשקוט עד שמפלס האופטימיות בארץ יעלה בצורה מוחשית. קצת קשה לעשות את זה, כשרוב הרצועות חסרות כריזמה ותעוזה, או לפחות משהו בסיסי שיתפוס את האוזן.
 
עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
מיקי שביב הפיק מוסיקלית ואת רוב הטקסטים באלבום כתב שחר, כשאהוד אחראי על רוב הלחנים, ועל שלושה טקסטים. טקסט אחד שייך לאבי המשפחה, מאיר אריאל המנוח. יצוין שזה גם השיר הכי טוב באלבום: "שוב שומע בקולך, רק שומע קם הולך, את יודעת, את רואה, נכונה את לא טועה, את עושה לי חשק, את עושה לי טוב, את היא הלוחשת מה לכתוב" (מתוך 'שוב שומע' מילים: מאיר אריאל, לחן: אהוד אריאל). למעט הטקסט ב'הייתי עף' ובשיר 'רחמים', שאר שירי האלבום הם פחות קומוניקטיביים, ואינם מספקים את סחורת האופטימיות אותה ביקשו לספק.

האלבום הזה חסר את הבשר הדרוש לנגיסות שנפשנו מבקשת. המקומות בהם האלבום מתרומם, הם אלה שעוסקים פחות בשאנטי ובתובנות קיומית שמבקשות להוות עבורנו מנטרה לקיום בסיסי. 'רחמים' (מילים ולחן: אהוד) שהוזכר מקודם, הוא שיר פרידה מרגש ממאיר אריאל האב, והשיר 'כבר הרגשתי את המים' (מילים: שחר, לחן: אהוד) שאמנם מהלכיו ההרמוניים כבר נטחנו עד דק באינספור שירים, אך הטקסט שלו הכי משכנע: "היום אני כבר לא שוכח, לאן אדם יכול ליפול, ומה קורה כשבן אדם מבין, שהים לא כחול, כבר הרגשתי את המים, קצת פחות חמצן בלב, ואת עצמי נפרד, ועוזב עם גברת כאב".

האחים אריאל לא נושאים את בשורת האופטימיות, והאמת היא שלא גם בשורה מוסיקלית כזאת או אחרת. גם אני חושש לגורלו של הדור הזה, דור שהולך לאיבוד, דור של אינסטנט, דור של יצרים ותו לא. גם אני לא יודע מי יעיר את הילדים. האלבום הזה לא רק שהוא לא מעיר, הוא אפילו די מרדים.

האחים אריאל – מי יעיר את הילדים (אן.אם.סי) 53:16 דקות

הכי בלונדיני: שוב שומע
הכי שחורדיני: יצמחו שם פרחים
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by