בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 
 
אורי ברייטמן

אחד מהאירועים הקולנועיים הבולטים של השנה, שר הטבעות - אחוות הטבעת, זוכה לטיפול מדוקדק השבוע במדור 'שווה צפייה'. למה הספר יותר טוב? ומהם העיוותים והסטיות שעשה הבמאי? הכל על הסרט המדובר, וגם ביקורות נוספות על סרטי סוף השבוע בקולנוע

 
 
 
 
 
 
 
 
 
קברו של טולקין. לא התלהב מקולנוע
 קברו של טולקין. לא התלהב מקולנוע   
"קראת את התנ"ך?"
"לא, אבל ראיתי את הסרט `עשרת הדיברות`. מה, זה לא אותו הדבר?"

`שר הטבעות - אחוות הטבעת`, הוא לא הרבה יותר מאשר סרטון-פרומו קופצני לדבר האמיתי, הלא הוא הספר עב-הכרס מאת טולקין. המשפחה הממוצעת תחשוב שהוא כיפי, בדיוק כפי שהצפייה ב`שרק` היא כיפית, אבל טולקין, מן הסתם, שובר מקטרת בקברו.

עבור מעריציו של טולקין, הספר `שר הטבעות` שיצא לאור בשנת 1954 באנגליה, איננו פחות חשוב ומעמיק מן התנ"ך או הברית החדשה. אחרי הכל, הפרופסור הבריטי השקדן עמל והמציא עולם דימויים עצום בגודלו, מיתולוגיה פנטסטית שהקיפה מאות דמויות ואלפי שנים, ונדחסה בתוך 1069 עמודים בגרסה האנגלית המלאה. לא סתם הפך הספר (עוד לפני הסרטתו) לאחר מרבי-המכר הגדולים ביותר בתולדות האנושות.

טולקין, אקדמאי פטריוט וסגפן, שנפצע במלחמת העולם הראשונה, העריך את המילה הכתובה וידע שלקולנוע יש נטייה להשטיח כל דבר. לכן גם התנגד בתוקף למכירת זכויות ההסרטה, וזאת למרות שהיה מצוי בקשיים כלכליים מרבית חייו. בסופו של דבר, חמש שנים לפני מותו הוא נכנע, תמורת 14 אלף דולר, אולי שמינית מתקציב הקייטרינג היומי של ההפקה הנוכחית. אל דאגה, הוליווד עושה עליו היום כסף טוב.
 
הספר בעברית. בהחלט עדיף, לקטנים ולגדולים
 הספר בעברית. בהחלט עדיף, לקטנים ולגדולים   
נקדים ונאמר בפשטות ובקיצור - `שר הטבעות` הוא אחלה סרט, אם רוצים להתבדר. בהקרנה הישראלית שנערכה בתשעה בדצמבר נהניתי מכל רגע. קודם כל בגלל שסוף-סוף, אחרי כמעט חמישים שנה, זוכה היצירה לעיבוד מושקע בקנה-מידה בינלאומי. ושנית, בגלל שאי אפשר שלא לאהוב קרבות חרבות, קסמים ואגדות.

אם תקחו את הילדים (גיל שמונה ומעלה), סביר להניח שתעבירו כמעט שלוש שעות בנעימים. סוסים מתרוצצים, אפקטים דיגיטליים, נופים מרהיבים (ניו-זילנד בעיקר), חתיכים וחתיכות, אימה ואדרנלין. הכל שם. יש גם אנשים נלהבים (אפשר לומר גם ילדותיים) שטוענים שזהו הסרט הטוב ביותר בעולם.

ועכשיו לבשורות הרעות: `שר הטבעות` הקולנועי מעוות, משטיח ומסרס את המקור הספרותי. אם טולקין היה צופה בו, הוא היה שולף חנית וקורע את הבמאי לגזרים קטנטנים. והנה למה.

קודם וכל ולפני הכל, חלק נכבד מן הקסם של הספר טמון בפרטים הקטנים. כדי לבנות עולם בדיוני מלא וגדוש, השתמש טולקין בתיאורים פרטניים של נוף, היסטוריה ורגש. היקום שברא היה מדויק ומציאותי עד פיסת האבק האחרונה. לכל פעולה היתה סיבה, לכל דמות היה רקע ומורשת, כל אירוע הדהד מאירוע אחר שקדם לו.

הסרט, לעומת זאת, איננו מסוגל להכיל את העושר הזה, ונאלץ להשמיט, לקצץ, לרפרף, לחתוך ולחסוך בנתונים. זה טולקין-דיאט, עם אפס אחוז שומן, ללא סוכר, ויטמינים וערכים תזונתיים. וזו רק הבעיה הראשונה.
 
ליב טיילר. זו ארוון זו? ממש לא
 ליב טיילר. זו ארוון זו? ממש לא   
הבעיה השנייה טמונה, כמובן, בעובדה שהסרט מחולק לשלושה פרקים, עם 12 חודשים ארוכים של ציפייה מכעיסה בין פרק לפרק. תחשבו על זה רגע: האם הייתם קוראים רק שליש מתוך `החטא ועונשו`, מניחים אותו בצד למשך 365 יום, קוראים שליש נוסף, ממתינים 8,760 שעות נוספות ואז ניגשים לשליש האחרון? התשובה היא לא. ההתעללות בצופי הקולנוע המתוחים, המעונינים לדעת מי ניצח וכמה-כמה - בלתי נסלחת. הוליווד תרוויח פעמיים: פעם אחת על כל מי שילך כמו כלבלב לשלושת הפרקים הנפרדים, ופעם שנייה על כל מי שירכוש את הטרילוגיה בדי-וי-די, כדי להנות ממנה כמו בן-אדם שפוי.

הבעיה השלישית מסתתרת בשפה האנגלית - טולקין, מומחה גדול לבלשנות, היה פוריטן בכל מה שנוגע לשפות ותולדותיהן. הדיאלוגים שלו כתובים באנגלית קדומה, גבוהה, אנטי-מודרנית. התסריט, לעומת זאת, משתמש בסלנג נמוך ועכשווי, מצמצם את אוצר המילים והופך את הדמויות לבנות-זמננו. זה אולי נחמד בשביל למכור את הסרט לזאטוטים ובני-נוער עילגים, אבל זה עומד בסתירה מוחלטת לעולמו הסגנוני והאידיאולוגי של טולקין. הוא פשוט לא היה מסכים לזה.

הבעיה הרביעית מעצבנת במיוחד, ועליה נתעכב כאן: הבמאי פיטר ג`קסון מציג לכם תמונה לא-נכונה של העובדות הבסיסיות ביותר. ראו הוזהרתם, יש כאן ספויילרים זעירים למכביר. הנה רשימת העיוותים הבולטים לפי סדר כרונולוגי:

1) דמותו של תום בומבדיל נעלמה בדרך מן הספר אל הסרט. הבחור פשוט איננו, הפרק כולו איננו

2) סאורון, מלך האופל, מעולם לא לקח חרב ביד וממש נלחם כמו חייל - הוא היה נוהג לעמוד ממרחק והשתמש בכשפים והטלת-אימה כללית

3) איזילדור מעולם לא נלקח על ידי אלרונד אל Mount Doom כדי להשליך את הטבעת אל האש. הוא גם לא הושחת באופן מיידי על ידי כוחה של הטבעת

4) פרודו לא פגש את גנדלף מיד עם הגיעו אל הפלך, אלא הרבה יותר מאוחר

5) מרי ופיפין לא נתקלו בפרודו וסם סתם כך במקרה; החבורה יצאה לדרך באופן מתוכנן ומגובש

6) חבורת ההוביטים מעולם לא קפצה מן הרציף אל המעבורת כדי להתחמק מן הנזגול על הסוסים

7) בעיירה ברי, פיפין מעולם לא גילה את שמו של פרודו ליושבי הפאב `הפוני המקפץ`

8) ארגורן לא הרים את פרודו ולקח אותו לחדרו באלימות; הוא עלה לבדו למעלה וחיכה לכל החבורה בחדרם

9) ארגורן השתמש בחרב `נארסיל`, שהיא חצי-שבורה, ולא כפי שהוצגה, שלמה ותקינה

10) לאחר שפרודו נדקר על ידי הנזגול בכתפו, ארגורן לא שרף את הנזגול אלא רק הבריח אותם

11) בתו של אלרונד, ארוון (Arwen) מעולם לא לקחה את פרודו על הסוס שלה, ולא נלחמה בנזגול בסמוך לריוונדל. למעשה פרודו התמודד מול הנזגול שם לבדו. הסוס בכלל היה שייך לדמות ושמה גלורפינדל, שפשוט הושמט מן הסרט והוחלף בשחקנית ליב טיילר. הדבר צורם במיוחד לאור העובדה שאלרונד לא היה מעז לסכן כך את בתו היקרה, במיוחד אחרי שאשתו נהרגה
 
 
 
12) סארומן וגנדלף מעולם לא ניהלו קרב גופני כלשהו אחד מול השני. בסרט הם מוצגים כמו שני לוחמי WWF עם מטות-קסם

13) סארומן לא היה עבד נרצע של סאורון בחלק הראשון של הספר

14) כאשר הנשר גוויהיר בא לקחת את גנדלף מטירת אייזנגרד, סארומן בכלל לא היה נוכח באירוע

15) סופת-השלג הנוראית והמפולת שנפלה על החבורה בהר קרדראס לא תוכננה על ידי סארומן

16) סצינת המועצה בריבנדל מעוותת לגמרי: בילבו היה אמור להשתתף בה. ויכוח קולני מעולם לא התנהל ממש בין המשתתפים. מרי ופיפין לא
נכחו בישיבת המועצה. הרכב החבורה (התשעה) נקבע מאוחר יותר. גימלי מעולם לא ניסה לנפץ את הטבעת

17) אורקים אינם עכבישים, ולכן אינם מסוגלים לטפס על עמודים או קירות

18) הקרב הארוך והמסוכן עם טרול-המערות במעמקי מוריה מעולם לא התנהל - הטרול לא הצליח להיכנס לחדר, וברח במהירות לאחר שכף רגלו נדקרה

19) גרם המדרגות הגדול, העשוי מאבן, מעולם לא קרס במוריה (ולכן גימלי מעולם לא אמר את המשפט `אף אחד לא ישליך גמד!`)

20) גלדריאל מעולם לא הזהירה את פרודו, אפילו לא במרומז, אודות בגידתו של בורומיר בעתיד

21) פרודו לא נפגש לבדו עם גלדריאל בסצינת המראה והמים - סם גם הוא השתתף בה באופן פעיל, ואפילו הביט במים בעצמו

22) מרי ופיפין לא עזרו לפרודו להימלט ביערות

23) בורומיר מעולם לא הכיר בארגורן כמלך שלו

24) סם מעולם לא היה בסכנת טביעה, ולכן פרודו לא נדרש להצילו

25) ארגורן מעולם לא ראה את סם ופרודו שטים אל עבר הגדה השנייה של הנהר

כן, נמצאו 25 טעויות, השמטות, הטעיות ועיוותים בוטים, וזה בלי להתאמץ במיוחד. מדוע הרגיש עצמו הבמאי מחוייב לעוות את הספר? ג`קסון אמר בראיון ש"קודם כל רציתי לעשות סרט טוב, ורק אחר כך, בעדיפות שניה, רציתי להיות פרשן של טולקין. המשימה שלי היתה לגרום השראה ללכת ולקרוא את הספר".

יגידו אנשים: "עזוב שטויות, העיקר שזה יצא בסרט ועכשיו כולם מתענינים שוב בספר". זו טענה מגוחכת - בשביל שאנשים יתעניינו בספר, אפשר היה לתכנן קמפיין פרסומי פשוט. וגם אליו היה אפשר להביא את ליב טיילר, ג`ניפר לופז או בריטני ספירס.

יאמרו אנשים אחרים: "ההגיון הקולנועי שונה מההגיון הספרותי". וזה אולי נכון. בשביל שהסרט יצליח בקופות, חייבים לעשות אותו קליט. לא ככה? העם נקעה רגלו מספרים ארוכים. זה מה יש, המדיום דורש. בשביל שאולפני הוליווד יגזרו קופון, חייבים לדאוג שהמוצר יוכל לפנות לכל המשפחה. לא לכולם יש את הזמן לשבת ולקרוא כל מילה. צריכים לתת את השורה התחתונה.

אלא שטולקין בכלל לא חשב על הצלחה מסחרית כשהדפיס את הספר הארוך על מכונת כתיבה ישנה בשתי אצבעות. הוא גם לא האמין, מן הסתם, ש`שר הטבעות` יהפוך לצעצוע נלווה לארוחת מזון מהיר בבורגר-קינג. הוא התעסק באמנות ושמה ספרות. הוליווד מתעסקת באמנות השיווק והמכירה. תזכרו את זה כשאתם עומדים בקופה בסוף השבוע.
 

סרטים נוספים שעולים השבוע

האחרים

קידמן. באנו חושך לגרש, או ההיפך
 קידמן. באנו חושך לגרש, או ההיפך   
The Others
ניקול קידמן היא אמא לשני ילדים הסובלים ממחלה נדירה, שבגללה אסור להם להיחשף לאור יום. השלושה מתגוררים בטירה מפחידה, לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה, ממנה בעלה לא חזר. יום אחד נחשפת האם ובניה לשלושה אנשים מוזרים ומפתיעים. ההמשך לא יסופר כאן.
במאי: אלחנדרו אמנדבאר (`לשון הפרפר`)
ארה"ב/צרפת/ספרד (101 דקות)
הקרנות: לב חדרה, לב אלרם רמת-גן, לב אבן-יהודה, בית ציונה אמריקה תל-אביב, פארק רעננה, פנורמה חיפה
 
שיקגו טריביון: שלושה כוכבים. המתח עובד, והסיום בהחלט שווה את הציפייה הממושכת.

אי-אונליין: ציון שמונה וחצי. קידמן הבלונדינית עושה עבודה טובה, והסוף שווה את הפחד.

הוליווד ריפורטר: מצוין. מותח מאוד, והסוף מחזיר את ההשקעה בגדול

* * *



 

ספירת זרע

הכי פורה, הכי חזק, הכי גבר. ספירת זרע
 הכי פורה, הכי חזק, הכי גבר. ספירת זרע   
The Most Fertile Man in Ireland
קומדיה אירית אודות שדכן בתול המכניס זונה להריון ומגלה שיש לו את ספירת הזרע הגבוהה ביותר באירלנד. יכולתו הנדירה הופכת אותו לאדם מבוקש ביותר, למרות שלא ממש רצה בכך.
במאי: דודי אפלטון
אירלנד 2000 (97 דקות)
הקרנות: הרצליה - סטאר, תל-אביב - לונדון
 
Rotten Tomatoes: בלתי-מזיק וגם לא מלהיב במיוחד.

Ivenus: הרעיון לא ממש מבריק, וקשה לבסס עליו סרט כל כך ארוך. רוב הבדיחות לא מצחיקות, השחקנים מאוד משתדלים אבל זה לא הולך. אפשר לוותר.

ניו-זילנד הראלד: שלושה כוכבים. מתחיל בסדר אבל מפסיק לעניין אחרי זמן-מה. לא ממש מספק.

* * *
 

בשבועות הקודמים

 
ואם כבר צפיתם באחד מן הסרטים הללו - פורום הקולנוע של נענע מחכה למוצא-פיכם (או המקלדת) במהירות האפשרית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by