בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הבן האובד 

הבן האובד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

1. הבן האובד בורח ממשפט

 


הוא מרחף מאחורי דלת הרשת, עומד ומרגל כמו חרק, ואז שואל אם יש, אולי, מקום בשבילו ליד השולחן. הוא יודע את התשובה, אבל אוהב לשמוע אותם אומרים את זה. הריאות שלהם ובתי החזה שלהם ולבסוף פיותיהם, מתמלאים בדברים שהם רוצים לספר לו. היתה מלחמה, הם מודים, למרות שלא זה מה שרצו לומר. היה רעב בארץ. הבית נפל ונבנה מחדש לפחות שלוש פעמים, כל פעם במקום אחר. מי הברז ראויים לשתיה בפעם הראשונה מזה שנים. בעקבות הסקנדל האחרון, הם אומרים לו, הממשלה החדשה הצליחה לשמור על תדמית נקיה, בהאשימה את החוקה, את האינטלקטואלים ש"עיוותו לחלוטין את החוקים שלנו." הם מעדכנים אותו בכל המיתות במשפחה, הנישואין, הלידות. מישהו מתחיל לדבר על אנשים שלכאורה נעלמו, אך עד מהרה מישהו אחר חותך אותו, והנושא נסגר. יש רק תשובה אחת ואפילו פירורי הלחם עומדים דום כאשר היא באה.
 

2. הבן האובד ושני הסינטרה

 


בפעם הראשונה שהוא נחשף למה שנקרא הקול, היו שאמרו שהמוזיקה הפופולארית נמצאת בנקודת השפל הנמוכה ביותר שלה. לתקופות מעבר יש השפעה כזו על אנשים. נלסון רידל כבר לא כותב את העיבודים. אם יש קהל חדש, הוא לא מסוגל להבין את המורכבות של הביג בנד, הטרומבונים השופעים, הדרך שבה נגן סולו יכול להמריא מהתווים מבלי לעזוב אותם אף פעם. הקול המוקדם, זה שזורם מעצמו ונשפך ללא מאמץ, בחזית החבורה של דורסי - אל הקול הזה הוא מתוודע רק הרבה יותר מאוחר. הקול הזה הוא הטרומבון, הסולו שמתייצב פנים אל פנים מול הלילה, ויוצא ללא שריטה. כמו הידיים של מונק על הקלידים, הוא עוצר במקומות בהם היית מצפה ממנו ליפול קורבן להמצאות שלו. אבל הוא משוטט חזרה בנונשלנטיות, ואתה שוכח את העצירות שבזכותן זה קורה. הוא אינו יודע כיצד שני הקולות האלה יכולים לחיות ביחד לפני שיתנגשו זה בזה, שניהם מאבדים בדרך את הטיימינג, שניהם מנסים לתפוס את ההווה. אבל הם לא יכולים לחיות בעולם שבו דברים אובדים לנצח; שבו הלבבות כה דוממים, שמוזיקה לא משפיעה עליהם יותר. קול אחד אינו שומע כיצד השני נאבק כמו ענן ביום בהיר. אף אחד מהקולות אינו חושד שיפגוש את השני דווקא כאן, והזמנים הללו אינם משופעים ברחמים.
 

3. הבן האובד שוקל קריירה דיפלומטית

(דיוניסיו ד. מרטינז)
 (דיוניסיו ד. מרטינז)   


מתוך כבוד לזקני הכפר בו הוא מוצא את עצמו פיכח מאלכוהול בפעם הראשונה מזה שנים, הוא מראה כבוד לאמונותיהם, ואינו צוחק למראה האלילים שלהם. הם מאמינים לו, ומכריזים עליו כעל אדם קדוש. הוא חושש שאנשי הכפר יכולים להיות מדבקים, ובחושבו על עצמו בלבד הוא חותם את פצעיהם, ורוקח סמים להקל על כאביהם. הם בוטחים בו והופכים אותו למרפא השבט. כדי להראות להם שהוא פגיע, הוא טובל באגם קטן עם הגברים, אוכל מצלחותיהם שלא נשטפו, שוכב עם נשותיהם. בעודו שוכב חולה, אנשי הכפר עוברים בזה אחר זה אצל מיטתו, מנגבים את הזיעה הקרה ממצחו וקוראים לו קדוש מעונה. הוא אומר להם שמצבו זמני. כשכוחותיו חוזרים אליו והוא קם על רגליו, הם קוראים לו נביא. הוא מנבא שמפעם לפעם, בשנתן, הנשים ישמעו את קולות האלים. הזקנים אומרים לו שהנשים תמיד שמעו את קולות האלים. הם קוראים לו רמאי וממנים אותו לראש השבט.

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by