בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
המפקח כלומזו  

המפקח כלומזו

 
 
מיכל זמרני

שחקנים מצויינים ובסיס גאוני לא מצליחים להציל את הסרט "הפנתר הוורוד" מלהיות אסופת בדיחות לא מצחיקות בכלל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
התקופה האחרונה של טרום האוסקר מביאה איתה מהוליווד ניחוח מרענן של סרטים מצוינים. ערימה של מועמדים ראויים ביותר לפרסי האקדמיה, כמו 'הר ברוקבק' ו'טרומן קפוטה' שעלה השבוע, מרצדת אצלנו מדי יום על האקרנים. וודי אלן חזר בקאמבק מזהיר עם 'נקודת מפגש'. חובבי הסרטים התקופתיים יזילו ריר על 'גברת הנדרסון גאה להציג' ו'גאווה ודעה קדומה', ומי שביוגרפיות זה הקיק שלו יקבל אורגזמה מ'הולך בדרכי'. גם מחו"ל מגיעות בשורות מעודדות. מצרפת יצאו 'חג שמח' ו'שלושים פלוס' הנהדרים, והשבוע עלה בארץ הסרט הקובני השווה ביותר 'הוואנה בלוז'. מסיבה זאת, בכלל לא ברור לי איזה מניע יש לחבורה של שחקנית מצויינים כמו סטיב מרטין, ז'אן רנו, קווין קליין ואמילי מורטימר להתאסף יחדיו, ולבזבז את הזמן של כולנו על שורה ארוכה ולא מצחיקה של בדיחות קרש.

אל סטיב מרטין יש לי הרבה כבוד בתור קומיקאי. התאהבתי בו לראשונה כשנכנס לדמותו של רופא השיניים המטורף אורין סקריוולו, DDS, ב'חנות קטנה ומטריפה', שם הוכיח מרטין שהוא מסוגל לבעוט חזק ולפגוע. אולם לרוב יש בהומור שלו משהו נינוח ולא מזיק, שמגרד בבטן של בחורים בני 20 פלוס, וגם של האמא שלהם, הומור טוב מספיק על מנת להנחות את טקס האוסקר. לכן היו לי ציפיות שמרטין יצליח לתמרן את עצמו גם בתוך נעליו העצומות של פיטר סלרס, וליצוק איזשהו נפח בעל משמעות לתוך דמותו האלמותית של אינספקטור ז'אק קלוזו, הלב והנשמה של סדרת סרטי 'הפנתר הוורוד'.

אולם סרטו החדש של מרטין, הלוקח את הבלש הקלולס אל פריז של ימינו, חסר את כל הקסם הספק דבילי, ספק גאוני שהצליח סלרס לנסוך לדמות הזאת. הוא חסר אפילו את הקסם של הסדרה המצוירת. מצויד בתסריט מנוקב ככברה, שפם מודבק, עוזר נאמן (ז'אן רנו), פקידה תומכת (אמילי מורטימר) ושפע של גגים שנס ליחם עוד בימי הקומדיה האילמת, יוצא אינספקטור קלוזו המחודש לפתור את תעלומת הרצח של מאמן הכדורגל של נבחרת צרפת (ג'ייסון סטאטהאם), וגניבת טבעת היהלום המפורסמת שלו, 'הפנתר הוורוד'. רשימת החשודים כוללת את חברתו של הנרצח, זמרת הפופ קסניה (ביונסה נולס), כדורגלן בנבחרת שלו, בעל קזינו שאיתו עשה עסקים, ועוד ועוד.

המניעים שמודבקים לכל אחד מהחשודים קלושים כמעט כמו הטמטום העיוור של קלוזו עצמו, והיכולת שלו להגיד ולעשות את כל הדברים הלא נכונים בזמן הכי פחות מתאים ובמקום הכי פחות נוח. כדי להעצים את הקונפליקט והלחץ בו נתון קלוזו, הביאו לו את המפקד מהגיהנום, מפקח דרייפוס הזכור לשמצה (קווין קליין), והאינטרקציה ביניהם ברורה עוד פחות מנטייתו של מרטין, בדמותו של קלוזו, להתנפל על וילונות תמימים או לזנק מהתקרה על העוזר שלו פונטן בצרחות "סכנה! סכנה!".

עושה רושם שמרטין היה כל כך מבסוט מעצמו על המבטא הצרפתי, שהוא לא טרח להשקיע בתסריט של ממש, ושותפו לכתיבה לן בלום לא העיר לו על כך כי בטח בחזרות זה היה קורע מצחוק. בשורה התחתונה, 'הפנתר הוורוד' המחודש הוא למעשה אוסף של בדיחות פיזיות הכוללים מכות, נפילות, חיקויים והעוויות פנים, המאוגדים יחדיו בסרט צבעוני ורופף. לפעמים זה מצחיק, ברוב המקרים לא.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by