בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זה לא יהיה השיר שלנו  

זה לא יהיה השיר שלנו

 
 
לילך וולך

ב"ילדות רעות", מי שיודע לשחק, לא יודע לשיר, ולהיפך, הילדות הן הכל חוץ מרעות, ולשירי, מה לעשות, אין את החן של נינט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
משתתפי "ילדות רעות" (צילום: יח"צ)
 משתתפי "ילדות רעות" (צילום: יח"צ)   
אולי תנאי הקבלה הקשים וציוני הפסיכומטרי המרתיעים, הם העובדה שלא מספיק אנשים הולכים ללמוד מה שהם טוענים שהם יודעים לעשות. נדמה לי שלא היה עולה בדעתו של קונדיטור לעשות הסבה פראית לגינקולוגיה בלי לסמן וי על איזה קורס הכשרה קטן, כך לפחות אני מקווה. אבל במקומות של האיזורים האפורים, בו כל אחד כוכב נולד וכל בחורה שנייה שיש לה את כל השיניים היא דוגמגישה, החוקים עובדים אחרת. מה אני מדברת? - המילה חוקים בכלל לא נמצאת באבן-שושן הפרטי של השואוביז.

המחשבה הרומנטית שמגבה את החלום הידוע להיות שחקן/ זמר, הולכת בדרך כלל ככה - אני אחצה את הכביש בשלווה, אבל עם אטיטיוד של כוכבת, אוחזת בכוס קפה משובח בעוד אני מהרהרת בסארטר להנאתי, השיער לא ידבק לי לליפגלוס ופתאום, משום מקום, יקפוץ עלי בהתרגשות ספילברג וירצה שאני אשחק בסרט האסונות היהודיים הבא שלו.

במקצועות שחובת ההוכחה המוטלת עליהם היא כבדה יותר, בדרך כלל, אין מקום לפנטזיות שכאלו. ולמען האמת, גם אנשי התעשייה הוותיקים והרציניים יותר לא בדיוק קונים את סיפור ניצוץ הכישרון שלא בא מגובה בשום עבודה קשה ולימוד מעשי.

בדרמה המוסיקלית היומית החדשה של ערוץ 24 (מאיפה הרעיון הזה מצלצל לי מוכר??), "ילדות רעות", יש מפגן מרשים של "הופה, תראו מה קרה, ההצלחה נפלה לי על הראש כמו קקי של יונה!". מי שיודע לשחק, לא יודע לשיר, מי ששר לא מסוגל לבצע משפט מתסריט גם אם זה יעלה לו בחייו, ורובם לא יודעים לעשות לא את זה ולא את השני. אפילו שחקנית בסדר הגודל של יונה אליאן, נראית חסרת אוריינטציה על הסט, ונדמה שמהדהדת בה המנטרה הפנימית "חייבים לשלם חשבונות, חייבים לשלם חשבונות".

התוכנית אמורה לעקוב אחרי ארבע צעירות שהגיעו מדימונה אל העיר הגדולה כדי להקליט סינגל, ואחר כך, אלוהים גדול. ה"ילדות הרעות" הן כל מיני דברים, רק לא ילדות רעות. הן בעיקר כנראה לא היו מימיהן בדימונה, כי אם להסתמך על ה"הלו! אנחנו פאקינג בתל אביב" - מניירות של אליענה בקייר - אפילו לקניון רמת אביב לא היו מכניסים אותה על סעיף אובר צפוניות. שירי מיימון מוכיחה שהיא אולי הוציאה דיסק ראשונה, אבל אין לה את החן הטבעי שיש לנינט מול המצלמות. עומר ברנע אמנם מפתיע בשירה סבירה מאוד, אבל לא מסוגל להתחמק מקללת הטייפ-קאסטינג. והיחידה שבולטת לטובה, היא קרן ברגר, שמביאה משהו שהוא טבעי יותר ולא כופה על המצלמה צעקות או מניירות בסדר גודל של תיאטרון יווני, שלא כמו רוב המשתתפים.

ברמת העיקרון, אני דוגלת נלהבת בכך שכל הפקת מקור ישראלית היא עניין משמח וחשוב. אבל עצם העובדה שנעשה דבר חיובי, עדיין לא מספק תירוץ לפשרה על חומרים נחותים ומהלכים דרמטיים שנלקחו קופי-פייסט מתוכניות דומות בז'אנר. סביר להניח שיהיו מי שיצפו בזה - יש מספיק פקטורים בטוחים כדי למשוך את קהל בני ה-15 ולהדביק אותם אל המסך עם הקומבו המוגדל שירי מיימון-עומר ברנע,אבל ברגע שתחרות אמיתית תאיים עליה, כנראה שהיא תתאדה.

התוכנית משודרת מדי יום בערוץ 24 בשעה 18:30

בקטנה
* אז ככלות כל האקסטאזה המוגזמת, האוסקר היחידי שהיה צריך לקבל מישהו, הולך כנראה לג'ון סטיוארט המנחה, לא?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by