בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שלושים מינוס  

שלושים מינוס

 
 
אמיר עמרמי

לא יכלו למצוא מקום פחות ראוי להופעה של "שלושים". אמיר עמרמי עבר ערב מסויט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שגיא צורף (צילום: ורד אדיר)
 שגיא צורף (צילום: ורד אדיר)   
אמש (שני) התקיים אירוע השקה לאלבום 'שלושים' (אן.אם.סי), הפרויקט המשותף של שגיא צורף ואלעד כהן בסטודיו 46 ברח' סלמה בת"א. בפרויקט המשותף שלהם, מארחים צורף וכהן יוצרים מהשורה הראשונה כמו יהלי סובול, אביתר בנאי, סיוון שביט, אסף אמדורסקי, מוטי ביקובסקי, ואת הדוגמנית מלאני פרס.

בתחילת השנה האזרחית, שיחררו השניים סינגל ראשון מתוכו, הנושא את שם האלבום, שהוא גם הרצועה היחידה באלבום בה הם שרים. לא נפלתי לשמע הסינגל, ואפילו הרמתי גבה בתמיהה. דווקא הסינגל השני שיצא לרדיו, 'לרוץ מהר', שנשא את קולם של פרס וסובול, היה זה שהביא עימו בשורה מעניינת, וגירה את הנשמה עם רצון לגלות עוד מרזי הפרויקט.

יצאתי מהבית כשאני אוחז ביד חביבתי ואחוז סקרנות כחתול. חשבתי לעצמי, אפוא, שזה חייב להיות מעניין לשמוע זמרים יוצרים כמו סובול, בנאי ואמדורסקי, יוצרים מאוד מוערכים בעיניי, יושבים לבצע חומרים של יוצרים אחרים. כל שוחר מוסיקה היה מתעניין בשילוב הזה, ובצדק.

דריכת הרגל הראשונה על רצפת הסטודיו הייתה אות לערב בלתי נסבל. מרגע לרגע, התחזקה בי התחושה שהגענו לאירוע שכולו על טהרת הפאפאראצי. שום דבר לא רמז על פן אמנותי-מוסיקלי שעתיד לכבוש את אזנינו. המקום היה אפוף עשן, וריח של חתיכות דשא שנויות במחלוקת התגנבו אל הנחיריים.

רחש ההמון שהגיע אל המקום לא פסק לרגע, גם כאשר מארגני הערב ביקשו להקרין לא פחות משישה קליפים של צמד האמנים הנמרץ. הסטודיו החביב שאירח אותנו אמש, היה בחירה גרועה, כמעט כמו זאת של שליחת להקת 'פינג פונג' לאירוויזיון. חוויית השמע (הסאונד, למתעקשים) בערב הייתה פשוט איומה.

בנוגע לקליפים - בגלל הרחש הבלתי פוסק, לא הצלחתי ליהנות אפילו משוט אחד של צילום, ולא מהאנקדוטות המקוריות שבוודאי הוכנסו על ידי הבימאים. אני לא אומר שאקוסטיקה צריכה להיות מושלמת, אבל אם לפחות הקהל היה מכבד את המעמד, ופוסק מלדבר, אולי היה אפשר להבין משהו. ואם היה איפה לשבת, העניין היה יכול להיות הרבה יותר נינוח. די מהר הבנתי שדרישותיי מוגזמות ונאלצתי להבליג על העניין.

אחרי השידור הארוך והמייגע, עלו 'שלושים' לבמה. לצערי, לא הצלחתי להבין מילה אחת. פטפטת, ההמון בוודאי לא תרמה לניסיונות הריכוז שלי. מצאתי את עצמי משוטט לאורך הסטודיו במטרה לתפוס עמדה טובה להאזנה. ניסיונותיי העלו חרס. עברתי ממקום למקום כתייר, ומיותר לציין שלא באתי על סיפוקי.

לבי החמיץ. הנה, עומדים על הבמה יהלי סובול ואסף אמדורסקי ומנגנים ביחד, עוד רגע עולה אביתר בנאי לשיר, ואני עומד מולם במרחק נגיעה, ומרגיש שאני שומע אותם מתוך טרנזיסטור שנעול בכספת ונמצא בחדר השני. סיוון שביט, אגב, לא נראתה על הבמה.

בנוסף לכל אלה, יש לציין שמלאני פרס, שעוררה עניין, כזכור, עם השיר 'לרוץ מהר', חייבת לעבור סדנת שפשוף להגשת שירים על הבמה. כשמלאני עמדה מול המיקרופון, היה נדמה שהיא לא מרגישה שייכת, ואם היו נותנים לה את האופציה, היא הייתה פוסעת מטה ברצון. במחשבה שנייה, היה בזה גם חן מסוים. גילוי האנושיות היחיד שיצא לי חזות בו בערב.

על ערכו האמנותי של ההרכב לא יכולתי לעמוד אמש. בדרכי הביתה, חשבתי על הבחירה התמוהה של מקום האירוע, ולא הצלחתי להבין. בהחלט יכול להיות כי החומרים של שגיא צורף ואלעד כהן מעולים, אולי אפילו מרגשים. נכון לעכשיו, מי יודע?

שלושים – שגיא צורף – , שירה, בס, קלידים ; אלעד כהן – תופים ; אמיר צורף – גיטרה ; יהלי סובול – שירה, גיטרות ; אסף אמדורסקי – שירה, בס, קלידים ; אביתר בנאי – שירה ; מוטי ביקובסקי – שירה ; מלאני פרס – שירה ; סיוון שביט - שירה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by