בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מצוין בטרם עת  

מצוין בטרם עת

 
 
אמיר עמרמי

האלבום המעולה של פורטיסחרוף, לא מצדיק את השבחים המוקדמים

 
 
 
 
 
 
 
 
 

פורטיסחרוף – על המשמרת / נענע דיסק

לא רק מוסיקה למוסיקאים. פורטיסחרוף (צילום: רן גולני)
 לא רק מוסיקה למוסיקאים. פורטיסחרוף (צילום: רן גולני)   
יש האומרים השכם וערב שהתקשורת אינה מפרגנת. ולראיה, הטוקבקים שמלאים מונחים עסיסיים שמוטחים לעבר מבקרים כאלה או אחרים שאינם מוצאים לנכון לרשום מילה טובה על מושא רשימתם. מי כמוני יודע. מהצד השני, יש את אלה הטוענים כי התקשורת אינטרסנטית ושכבר אין כזה דבר עיתונות אובייקטיבית.

מכל מקום, שני הצדדים כבר יצאו מכלל שליטה - התקשורת לא מפרגנת ואינטרסנטית בעת ובעונה אחת. הטענה הזאת פרושה בפניכם עקב מספר לא מבוטל של כתבות ופרסומים שנתקלתי בהם החל מסוף השבוע האחרון. עוד בטרם יצא האלבום החדש של הצמד, דיברו כולם בשבחי האלבום החדש, כאילו מדובר בקונצנזוס שאין לערער עליו.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
כל העניין עורר בי סלידה. אולם, זאת הנקודה לומר ש'על המשמרת' הוא אלבום מצוין, שכמעט לא נופל באף רצועה שלו. השירים הראשונים של האלבום הכניסו אותי למוד חיובי שמזמן לא הרגשתי. הטקסטים באלבום מעניינים ופורטיס נשמע מצוין, למרות שנדמה לי שהיה עדיף אילו היה מוותר על הצגת הסעיף הנפשי מדי פעם. זכור לי לטובה ראיון שלו עם קובי מידן לפני כמה שנים. פורטיס ישב אז באולפן ושר שיר עירום, רק הוא והגיטרה, בלי הצעקות ובלי שום דבר מעבר. זה היה מקסים, אפילו מרגש.

כמו כן, נמלאתי הערכה עמוקה לנגינה המעולה של ברי, ללחנים ולהפקה המוסיקלית המשותפת. שתי האיכויות של שני ההרים הללו, פורטיס וסחרוף, יוצרות רכס נהדר. עם זאת, הפנינה של האלבום, לטעמי, היא העבודה המצוינת של הטרומבוניסט אבי ליבוביץ' שמתארח בו וחתום, בשיתוף עם הצמד, על כמה מהלחנים, וכן על תזמורים מעוררי הערצה שכתב. החיבור הזה בין פורטיסחרוף לליבוביץ' מספק לאלבום הזה ערך מוסף, שאולי גם מעיד על הרצון הסמוי של השניים ליישר קו עם הנעשה בחוץ, ועדיין לשמור על האיכות שלהם כצמד. מוקי מתארח בשיר "מעצבי דעת הקהל"', מחוות צמצום פערים נוספת, שמציגה אף היא חיבור מעניין ומוצלח.

"ישעיהו ליבוביץ'" הוא קטע אינסטרומנטאלי נפלא, "לך לך", "פנתר שחור" ו"תחת אש" גם הם בולטים לטובה, וכאמור, כמעט כל יתר השירים, מספקים תמורה מלאה לציפיות של אותם משבחים בטרם עת.

ל"העולם האמיתי", הרצועה הסוגרת את האלבום, חיכיתי מתחילת ההאזנה. הנה פורטיס וסחרוף, בסוף המסע המשותף, יורדים מההפקה הגדושה והגיטרות הצועקות ומגישים שיר שקט שהקסם שלו נשמר לאורך כל חמש הדקות שלו. שלומי שבן, פסנתרן וירטואוז בחסד, מנגן מאחור בפסנתר, כמעט בלי שיורגש. פשוט מקסים. הגיטרה האקוסטית והשריקה בתחילת השיר זורקות ישר לרפרנס מקלאסיקות רוק ישנות, כמו של פינק פלויד האגדית.

גם אם בסופו של דבר, האלבום המצוין אישש את הדיבורים הפופוליסטיים עליו טרם יציאתו, מקומם הראוי היה על לוח מודעות. תקשיבו לאלבום ותשפטו בעצמכם.

פורטיסחרוף – על המשמרת (נענע דיסק) 43:30 דקות

הכי בלונדיני: לך לך
הכי שחורדיני: בסוף של יום
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by