בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שלומיש מש  

שלומיש מש

 
 
אמיר עמרמי

מגוון האורחים והז'אנרים באלבום החדש של שלומי שבת, בעוכריו

 
 
 
 
 
 
 
 
 

שלומי שבת – חברים 2 / מירו את עדן הפקות

תפסת מרובה - לא תפסת. שבת (צילום: יח"צ)
 תפסת מרובה - לא תפסת. שבת (צילום: יח"צ)   
לא צריך להיות מוסיקולוג כדי לקבוע שהסגנון המוסיקלי של שלומי שבת מתפזר בין ז'אנרים (ים-תיכוני, רוק, סלסה, יוונית ועוד). שבת עצמו אף מעיד על כך. הבעיה העיקרית בפיזור אמנותי שכזה, הוא שאם אתה לא מספיק מעניין את האוזן או חודר אל הנשמה, אתה לעולם לא תתרומם מעל ההגדרה של זמר מחוות, שאינו מצליח ליצור זהות משלו.

לומר דבר כגון זה על שלומי שבת, יחטא לאמת. שבת הוא לא זמר של מחוות, אלא אמן שאוהב לגעת בכמה ז'אנרים, ולא רק לדגדג אותם, אלא לתת את כל כולו. כשהוא שר סלסה, יוונית או כל דבר אחר, קשה שלא להאמין לו, בייחוד בזכות הגשתו הקולחת.

הכנסת האורחים הראשונה של שלומי שבת מלפני חמש שנים הניבה מוצר מתוקתק למשעי שגם הוביל למופע מוצלח, די.וי.די וכו', בעיקר בזכות האורחים והשירים הטובים שהיו בו: הדואט שלו עם ירון כהן, האירוח של אחותו, לאה בשיר "חתיכת שמיים", השיר "מקום בלב" שהלחין ארקדי דוכין למלים של אהוד מנור, "מה הוא עושה לה" האולטימטיבי וכמובן הלהיט הרשמי "לכל אחד יש" שכתב שבת ביחד עם עוזי חיטמן.

הכנסת האורחים של שבת באלבום החדש אינה מוצדקת מבחינה אמנותית. יש כאן ניסיון לתפוס מרובה, ולמעשה לא לתפוס דבר של ממש. נכניס יוונית, קצת סלסה, נביא ראפר ממשפחת תאקט, נשיר בספרדית וביוונית באותו השיר, נארח יוצרים וכותבים חדשים, נשתף את מה קשור בעסק, וגם את שירי מימון – ובסוף מה? סלט יווני שסובל מבעיות זהות.

הפנינה היחידה באלבום הוא השיר הראשון "צל עץ הצמר" שכתב שלמה פיינטוך אפרת (לחן: עממי). השיר שכבר בוצע בעבר על ידי זהר ארגוב וזמרים נוספים, מקבל זריקת מרץ חדשה על ידי שבת וגליקריה, בביצוע מצוין ומרגש. משם העסק מתחיל ליפול, בייחוד בגלל בחירה לקויה של שירים, שהם לא יותר מחמודים.

שיר נוסף שאפשר לסמן אותו כרגע מרגש הוא זה שחותם את האלבום, בשיר עם מלים מאוד פשוטות אך עם כוונה עמוקה וכנה: "כל בקשתי זה ילד, לא רוצה ארמון זהב, מתפלל לזה הפלא, אנא אלי אל נא תחדל" (מתוך: 'תפילה לילד' מלים:משולם שמואלי, לחן: אבי סינואני).

יכול להיות שחיפוש אחר חדשנות באלבום אירוחים משול ללחימה בתחנות רוח. מכל מקום, שדרוג הקונספט של האלבום הקודם, מתבטא בכך ששבת לא רק מארח זמרים, אלא גם מכניס יצירות שלהם ומשתתף איתם בכתיבה. עם זאת, לא נמצא הפעם בארסנל ולו שיר אחד שמייחד כותב כזה או אחר.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
יכול להיות ששיתוף אמנים אחרים בכתיבה לאלבום הייתה בעוכריו. יתכן שהניסיון שלהם ליצור עבור שבת גרם להם לזנוח את התעוזה, האמירה החדה וכו'.

"אני מודה לך", לדוגמא, שכתב איציק שמלי, זועק רחבת חתונות ושירי חופה: "אני מודה לך אישה שלי, שאת לי לצדי, הכנסת לי כוח לחיי, שלא היה קיים אצלי, את נותנת לעצמך ואוהבת ללא תנאי". זה מקורי כמו רחיצת פנים בבוקר. השיר שבו מתארחת שירי מימון, שיר פרי עטה, אמנם מבוצע לעילא על ידי מימון ושבת, אך לא מחדש דבר:"לא יודעת מי אשם, ואיך השמש לא זורחת, לא יודעת מי צודק, איך הירח שוב קרוב, ומי יודע את הנפש של אדם בבדידותו, שמשמיים לא נכתב לו שהאהבה היא ייעודו". סימפטי ותו לו. הביצוע, כרגיל, יוצר פער עצום מבחינה אמנותית.

זאת לא תהיה נקודת מוצא נכונה, לנסות לנצח את עצמך וזה לא נכון להשוות בין הדואט עם ליאור נרקיס "שדה קטנה" לבין ל"לכל אחד יש". עם זאת, צריך לתת את הדעת על יצירת שיאים אמנותיים ובחירה של דואטים. האירוחים באלבום, כגון אלה של פבלו רוזנברג ושיר לוי שיצא לא מזמן בקריירת סולו, הם בעלי פוטנציאל טוב, אך מה שמוגש לנו הוא כיבוד קל ולא ארוחה של ממש.

שלומי שבת הוא אחד הזמירים האמיתיים ואני מוכן לשמוע אותו בכל יום בשבוע, ופעמיים ביום שלישי. למזלי יש לי על המדף בבית את אלבום האירוחים הקודם.

שלומי שבת – חברים 2 (מירו את עדן הפקות) 54:37 דקות

הכי בלונדיני: צל עץ התמר
הכי שחורדיני: אני נשבע
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by