בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרון הענקים  

אחרון הענקים

 
 
ברק וייס

"פתאום רואים צבעים יפים יותר, עזים יותר והכל נהיה משמעותי יותר", ענק הג'אז יוסף לטיף על נגינה בגיל מתקדם, התאסלמות וג'מים עם מינגוס וקולטריין

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסף לאטיף (צילום: יח"צ)
 יוסף לאטיף (צילום: יח"צ)   
כמה פעמים יצא לכם לפגוש אגדה? מה הייתם שואלים אגדה, לו נקראה בדרככם? איך הייתם מתנהגים בנוכחותה?

יוסף לטיף הוא אגדת ג'אז, מאחרוני ענקי הג'אז שעדיין מהלכים בינינו. במשך עשורים רבים הוא הטביע את חותמו על עולם הג'אז בנגינתו בכלי נשיפה רבים, ובראשם סקסופון טנור, חליל ואבוב. שני האחרונים הפכו במידה רבה בזכותו לכלי נגינה מקובלים בג'אז. יוסף לטיף היה מהראשונים ששילב מוסיקת עולם לתוך נגינת הג'אז שלו ובכך סלל את הדרך לאמני ג'אז רבים.

יוסף לטיף אינו אדם צעיר. 85 שנות חייו ניכרות בהליכתו האיטית ובאופן דיבורו השקט והאטי. אבל חשיבתו צלולה ומסריו, הן במוסיקה שלו והן בראיון, הם ברורים ומדוייקים ובעלי עומק ומשמעות גדולים.

בוא נתחיל מההתחלה.
"גדלתי בדטרויט. התחלתי לנגן בתיכון. בהתחלה בסקסופון אלט ואח"כ עברתי לנגן בסקסופון טנור. דטרויט של אותם הימים היתה עמוסה בנגני ג'אז צעירים: בארי האריס, קני בארל, רוי ברוקס, פול צ'יימברס, דונלד בירד, ועוד ועוד. המוסיקה של אותם הימים, שנות ה-30 וה-40, היתה מוסיקת הסווינג של הביג בנדס – קאונט בייסי, ארל היינס ואחרים. עוד כשהייתי בתיכון התחלתי לנגן ניגנתי בביג בנד מקומי. אח"כ הצטרפתי לתזמורות והסתובבתי איתם ברחבי ארה"ב".

בשנות התבגרותו של לטיף-הדלסטון, דטרויט שקקה חיי ג`ז שהנער הצעיר היה שותף פעיל להם כנגן סקסופון טנור. יחד עם החברים מהשכונה, ענקי ג`ז לעתיד, כמילט ג`קסון, בארי האריס, טומי פלנגן, קני בורל ועוד, הוא החל להופיע באופן מקצועי בלהקות באזור דטרויט תחת השם ביל אבנס, וב-1949 הגשים חלום כאשר הוזמן להופיע בביג-בנד המפורסם של דיזי גילספי. כלי הנשיפה המרכזיים שלו הם הסקסופון טנור, החליל והאבוב. הוא אחד מהמשפיעים ביותר בנגינת החליל - החליל הרגיל וחלילים אתניים מעץ ובמבוק, ונחשב למי שהכניס את האבוב ככלי לגיטימי בג'אז.


מתי התחלת לנגן גם בחליל?
"בשנת 1951, הגיטריסט קני בארל עימו ניגנתי, הציע לי ללמוד לנגן גם בחליל, וכך עשיתי. החליל הפך לכלי השני שלי. אפילו את התואר הראשון שלי במוסיקה עשיתי בחליל. למעשה, התחביב שלי הוא עשיית חלילים מעץ ומבמבוק. אני עושה אותם בכל הגדלים והצורות. נהייתי מומחה לייצור חלילים. אני מסיים להכין חליל תוך שעתיים, לא יותר".

בנוסף, התחלת לנגן גם בבסון ובאבוב – כלים מאוד לא שגרתיים בג'אז.
"בתיכון, המורה שלי שכנע אותי לנגן גם באבוב. באלבומים שלי הכללתי את האבוב ומאוחר יותר את הבסון כדי להרחיב את קשת הצבעים של המוסיקה שלי.

ההתעניינות הרבה של לטיף בשורשיו הביאה אותו להיות חבר בתנועת ה"אחמדיה" האיסלמית. "כאשר הופעתי בשיקגו בסוף שנות הארבעים התחלתי כבר להתעניין באיסלם", הוא מספר. "היה מסגד באזור המלון שבו שהינו, ואני נכנסתי על מנת לקרוא קצת ספרות על הנושא. נאמר שם כי באמצעות תפילות ומעשים טובים, תכונותיו הטובות של כל אדם יכוונו לערוצי החיים המתאימים לו. מידותיו הטובות של אדם תלויות במעשיו, זה מה שהאיסלם מלמד. עוד קראתי כיצד מטיף האיסלם לכיבוד אב ואם, דברים שהאמנתי בהם כבר מהדת הנוצרית עימה גדלתי".

מה גרם לך להתאסלם?
|בשנת 1948 חבר חצוצרן שהתאסלם, נתן לי לקרוא את כתביו של מיזרא גולם אחמד, שהקים זרם חדש באיסלם שנקרא על שמו "האחמדיה". האיסלם האחמדי מטיף לאחוות עמים והתנגדות לכפייה דתית. האהבה לזולת ודרך השכנוע, היא הדרך היחידה להביא את תורתו של מוחמד לכלל העמים, ולא מלחמות, דם וכפייה. המסרים הללו היו בדיוק המסרים שחיפשתי - הפכתי להיות מוסלמי אחמדי ושיניתי את שמי ליוסף לטיף".

האם השינוי הדתי והרוחני שעברת שינו את המוסיקה שלך?
"קשה לי לענות על שאלה זו. אני מוסלמי כל כך הרבה שנים שקשה לי לזכור את עצמי לפני כן".

מהי תגובתך למהומות המוסלמיות ששטפו את האיסלם בעקבות פרסום הקריקטורות של מוחמד?
"זה מעציב אותי מאוד. אני מאמין כי אסור להשתמש באלימות, למרות שהקריקטורות הללו פגעו מאוד בכל המוסלמים. אני מאמין בדרך השכנוע - להראות לאנשים במה הם טעו. בסופו של דבר, הם יבינו ויצטערו על דרכם זו. זו גם אמונתי לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אסור לאף אחד מהצדדים להשתמש באלימות. צריך לזכור כי כולנו בני אדם וכולנו נבראנו בצלם. ביהדות אומרים 'ואהבת לרעך כמוך'. זו הדרך הנכונה. דרך השכנוע ואהבת הזולת. רק כך יוכלו כל המחלוקות להפטר ולא בדרך של טרור ואלימות".
 
לטיף והאחים בלמונדו (צילום: יח"צ)
 לטיף והאחים בלמונדו (צילום: יח"צ)   
באמצע שנות החמישים חזר לדטרויט מסיוריו ברחבי ארה"ב, למד חליל צד ואבוב והחל לנגן על כל כלי נשיפה שיכול היה להשמיע את הצלילים בהם חפץ ולהם שאף ונשף (וזה כלל גם בקבוקי סבן-אפ). כבר באמצע שנות החמישים החל לטיף להקליט תחת שמו, והוציא מאז כמאה הקלטות בלייבלים מובילים כ"סבוי", "פרסטיג`" ו"אימפולס". בשנות השישים, הוא הקליט את אלבומי המופת: Eastern Sounds ו- Live at Pep`s.

ב-1960 הוא הגיע לניו-יורק, בירת הג'אז העולמית, וניגן בהרכב של צ'ארלס מינגוס - מאושיות הג'אז החשובות אי פעם, ובהרכב של קנונבול אדרלי. יחד עימו, אצל מינגוס, ניגנו באותה העת שניים מהחשובים והגדולים של נשפני הג'אז אי פעם: "ראסאן" רולנד קירק ואריק דולפי.

אתה היית חבר טוב של ג'ון קולטריין. איך תוכל לאפיין אותו כמוסיקאי?
"ג'ון קולטריין היה במסע חיפוש מתמיד. הוא מעולם לא הפסיק ללמוד, לחקור ולחפש. זה בדיוק מה שהופך מוסיקאי למוסיקאי נפלא - החיפוש המתמיד. וג'ון קולטריין היה מוסיקאי נפלא".

בתחילת שנות ה-60 ניגנת עם כמה מענקי הג'אז, כמו צ'ארלס מינגוס, רולאנד קירק ואריק דולפי. ספר לנו עליהם.
"שלושתם היו אכן ענקים. מינגוס היה מורה נפלא. גאון אמיתי. הוא לימד אותנו בדרכו השונה מאוד כיצד לנגן. היתה לו תפיסה ייחודית לאלתור. פעם אחת הייתי צריך לנגן קטע שלו בשם Ecclusiastics. שאלתי את מינגוס באיזה סולם לנגן את הקטע, ומינגוס, במקום לומר לי באיזה סולם, הראה לי ציור של ארון מתים ואמר לי: 'נגן את הקטע ככה'. וכך אכן ניגנתי בסולם ארון מתים".

"רולאנד קירק היה מוסיקאי מבריק אשר כל הזמן חיפש כיצד להרחיב את מגוון הצלילים שלו כדי שיתאים לעולמו המוסיקלי העשיר. יום אחד באתי אליו לבית. קירק ניגן על הפסנתר בשתי ידיים. 'יוסף' הוא היה אומר לי 'אני לא מצליח להפיק את הצליל שאני מחפש בשתי ידיי. מה אתה מציע שאעשה?'. לקחתי עפרון שמתי אותו בין שפתיו ואמרתי לו להקיש על המנענעים החסרים עם העפרון בנוסף לשתי הידיים. זה עבד. כזה היה רולאנד קירק".

"אריק דולפי היה נגן סקסופון אלט, חליל וקלרנית באס נפלא וחדשני. הוא היה אחד מהמוסיקאים הכי מוכשרים שהכרתי וחידושיו השפיעו על רבים. לרוע מזלו, הוא הגיע לניו יורק בערך באותו הזמן כמו אורנט קולמן, שגם הוא, כמו דולפי הגיע עם גישה חדשנית ומיוחדת לג'אז. לרוע מזלו של אריק דולפי, הזרקורים הופנו רק לאורנט קולמן ואריק דולפי נותר בצל. זו דרך העולם - אור הזרקורים מאיר רק אדם אחד. אבל בעיני המוסיקה של דולפי משמעותית בדיוק כמו זו של אורנט.
לאריק דולפי היתה תפישת עולם מיוחדת - בחיים ובמוסיקה. יום אחד אריק דולפי ואני הלכנו ברחוב. פתאום דולפי נעצר. הוא הצביע על בית אחד ואמר לי: 'רואה את הבית זה? קורים שם דברים'. אח"כ הוא הצביע על בית אחר ואמר לי: 'רואה את הבית הזה? קורים שם דברים - אבל אחרים'. לקח לי זמן להבין מה דולפי רצה לומר בזה, אבל אני חושב שלבסוף הבנתי. יש באמירה הזו של דולפי אמת מאוד עמוקה של תפישת עולם ושל הדרך לנגן מוסיקה. מאוחר יותר, דולפי ניגן עם קולטריין, ולדעתי תפישת עולמו של דולפי, השפיעה על קולטריין, כי כשקולטריין הקליט את A Love Supreme הוא ניגן כאילו קורים כמה דברים בו-זמנית. כזה היה אריק דולפי".

ב-1992 הקים לטיף את הלייבל הפרטי שלו,"יאל", על מנת להקליט את המוסיקה השאפתנית וחוצת הגבולות שלו ולא להיות תלוי בגחמות המסחריות של חברות התקליטים הגדולות.
בשנת 2005, יצא דיסק כפול בשם "Influence", שהקליט לטיף עם המוסיקאים הצרפתים, האחים ליונל וסטפן בלמונדו. האחים בלמונדו, שניים ממוסיקאי הג`ז היצירתיים והכשרוניים ביותר בצרפת בשנות התשעים, קרובים מאוד ללטיף באוריינטציה הקלאסית שלהם, ומושפעים מאוד ממלחינים דוגמת סטרוינסקי, ראוול ואריק סאטי.

בימים אלה אתה ממעט לנגן בציבור ובוודאי לא מחוץ לגבולות ארה"ב. כיצד השתכנת להופיע דווקא בישראל?
"זה נכון. אני פרשתי מהופעות ומהוראה לפני שנתיים ומאז התרכזתי בכתיבת האוטוביוגרפיה שלי (Gentle Giant ניתן להשיגה באמזון. ב.ו.), ובכתיבת הסימפוניה הראשונה שלי. אבל האחים בלמונדו פנו אלי וביקשו ממני שאקליט לאלבום שלהם. ואחרי שהקלטתי, הסכמתי לצאת עימם למסע הופעות. אני שמח להיות פה בישראל, שהיא ארץ החשובה לשלוש הדתות וארצם של הנביאים".

לא רבים מנגנים בגיל מתקדם כשלך. האם יש בנגינה בגיל כזה חווייה מיוחדת?
"בהחלט. אני נמצא כעת בסוף חיי. סוף החיים זה כמו השקיעה בסוף היום. פתאום רואים צבעים יפים יותר, עזים יותר והכל נהיה משמעותי יותר".

לסיום, רציתי לשאול אותך שאלה המטרידה אותי. בביוגרפיה שלך נכתב שאתה ניגנת גם על שופר. איך מאלתרים על שופר?
"זו טעות. אני מעולם לא ניגנתי על שופר. זה היה המתופף רוי ברוקס שניגן על שופר באחת מההקלטות המשותפות שלנו. חשוב לי לציין שלא היתה בכך שום כוונה לפגוע ברגשות הדת היהודיים".

תודה רבה על הראיון מר לטיף ובהצלחה בהופעה. אני אשמח אם תוכל לראות לי כיצד עושים חליל בשתי דקות? זה נראה לי מקור מצויין להכנסה צדדית...

יוסף לטיף והאחים בלמונדו מגיעים השבוע לארץ ל-8 הופעות ב-4 ימים במרכז עינב ובמועדון זאפה בתל אביב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by