בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על קו הזינוק  

על קו הזינוק

 
 
אמיר עמרמי

תמיר חיטמן, אחיין ואח של, עם קבלות מרשימות, לא מתכוון להיות עוד חיטמן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לא מה שציפיתם. חיטמן הצעיר (צילום: אסנת רום)
 לא מה שציפיתם. חיטמן הצעיר (צילום: אסנת רום)   
הייתכן שמשפחת חיטמן רוצה להיות משפחת בנאי החדשה? לפני שנה יצא אלבום הבכורה של אוהד חיטמן שהביא עמו שירים כמו "תגידי לו" ו"נהר האהבה", ועכשיו תורו של אחיו הצעיר, תמיר, שמוציא בימים אלה סינגל שני בשם "זאת את היית" מתוך אלבום בכורה שייצא לקראת פסח הקרוב וייקרא "מקסימום בסוף ניפול" (עננה).

"זה לא שהיא רוצה, היא תהיה" קובע תמיר חיטמן בקריצת מה, בנסיון לעשות סדר בשאלה שהוצגה קודם לכן בנוגע להתהוותה של משפחת בנאי חדשה בישראל, ומוסיף: "אין פה שום הכרזת מלחמה, חס וחלילה. זה פשוט המצב. חוץ מאוהד וממני יש גם את אחותי, שהיא גם מוסיקאית בת 20, שמתעסקת המון בגראנג', וגם היא תצא החוצה".

הסינגל הראשון שהוציא, "את אני (ועלי השלכת)" היה נגזרת ישירה של המוסיקה לבית חיטמן - שיר מתוק ועגול שמוגש בצורה חמה ואישית. הסינגל השני, אפוא, היה שונה לגמרי מקודמו, שפזל לקולדפליי ולקו המוסיקלי של האלבום. לחלוטין לא משהו שציפיתם לו.
 

נא להכיר

 
תמיר חיטמן (25) טבל בפעם הראשונה בביצה המוסיקלית כשהיה בגיל מצווה, פחות או יותר, עת ביקש להשתתף במחזה "יוסף וכותנת הפסים" בכיכובה של חווה אלברשטיין. "רציתי לראות איך זה להופיע" הוא מספר, "גם ניסיתי לנגן אבל לא כל כך הצלחתי בהתחלה". חיטמן, אפוא, לרגע לא אמר נואש ואת לימודי התיכון שלו בילה בתלמה ילין במגמת ג'אז. "זה לא שהג'אז משך אותי, כמו שזה פשוט לא היה מוסיקה קלאסית. זה היה בשבילי לעסוק במוסיקה קלה".

זאת הייתה בחירה שבאה מתוך רצון לטעום משהו שונה מהסביבה המוסיקלית שהכרת?
"זה לא היה משהו מכוון. זה גם לא שלא נגעתי במוסיקה קלאסית. למדתי את זה והתעסקתי בזה, ואני משתמש בזה עד היום. זה מן כלי עזר שכזה".

חרף העובדה שהדוד עוזי המנוח היה החותם המוסיקלי של המשפחה, הדחיפה לחיי האמנות הגיעה מכיוון הוריו המסורים. אמו הייתה שחקנית, והחדרת ערך האמנות הייתה חלק אינטגראלי מהחינוך בבית. "לא היה להורים שלי יותר מדי כסף אז, אבל תמיד היינו מנויים לתיאטרון ילדים, ולסימפונט רעננה ודברים כאלה. כמו שמרי אנטואנט אמרה 'אם אין לחם שיאכלו עוגות', אז אצלנו זה היה 'אם אין לחם, אז תלכו לתיאטרון'".

לפני שהתגייס לשורות צבא ההגנה כחייל סדיר בלהקה צבאית, נסע חיטמן לארה"ב מטעם ביה"ס לביקור בניו יורק ובבוסטון. באותו ביקור הוא קיבל מלגת לימודים בקולג' ברקלי שבבוסטון והאמת שרצה ללכת ללמוד. "אמא שלי אמרה לי שאם אני נוסע, אז אני יכול לקחת את המזוודות ולא לחזור. היה לה חשוב שאני אעשה צבא, ואם זה אני נוסע, זה אומר שאני לא עושה. הייתי רק בן 17 וגם לא היה לי כסף, אז חזרתי לארץ".

השירות הצבאי, כאמור, היה בלהקה צבאית, ולמרות זאת חיטמן לא שש אל שירות כמו רבים אחרים שהיו תורמים כלייה רק כדי לחבור לשורות הלהקות הצבאיות. "להקה צבאית", הוא מספר "כמה כבר מגניב זה יכול להיות. זה לא היה כזה כיף. שמרתי על קשר עם האנשים משם, ואני גם עושה דואט באלבום עם זמרת שהכרתי בלהקה בשם מעיין הירשביין. האמת היא שבהתחלה בכלל לא סבלתי אותה, אבל אחרי הצבא נהינו חברים ממש טובים".

במהלך תקופת הסבל המשני של חיטמן במדים צה"ליים, הוא שוב מצא את עצמו עומד לבחינות לבקשת מלגה מול החבר'ה מברקלי, שמדי שנה מגיעים לארץ כדי לבחון את מוכשרי ארצנו. שוב פעם הוא זכה במלגה גדולה והחליט לנסוע אחרי הצבא לחו"ל כדי להגשים את ייעודו.

מה זה עושה לילד בן 18-20 שמקבל שתי מלגות, מוותר על אחת מהן ומקבל עוד פעם?
"זה יכול לעשות לך אגו מטורף, ללא ספק".

אז למה לא הוצאת אלבום לפני חמש שנים?
"השירים שלי בגיל 18 היו מגעילים ברמה קשה. זה היה חיקוי של טורי איימוס".

אז איך קיבלת מלגה?
"הייתי כותב טקסטים רק באנגלית וזה היה חדש בשבילם. שילוב של סיפורי תנ"ך עם סטיות. אחרי שסיימתי את הצבא ולפני שנסעתי לחו"ל, קיבלתי חוזה מ"עננה". זה הכי החמיא לי בעולם, אבל לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי נוסע לראות מה קורה בחוץ".
 

תל אביב, בוסטון ופריז

רוצה להיות בפרונט (צילום: אסנת רום)
 רוצה להיות בפרונט (צילום: אסנת רום)   
חיטמן הצעיר שם פעמיו אל עבר היבשת המובטחת, אך סירב להמשיך את לימודיו בחו"ל, והחליט אחרי זמן מה לחזור ללמוד בארץ. הוא נרשם ללימודים בבי"ס רימון, ולאחר שסיים, נסע ללמוד ב"סורבון" שבצרפת. הוא יצא לדרך עם חבר טוב, אך דרכיהם התפצלו לאחר זמן מועט. חיטמן נותר לבדו בארץ הנוכרית והחליט שהוא לא מוותר. בזמן שהותו בצרפת, הוא נרשם לפרויקט שנקרא 'מיוזיק פרודקשן' מטעם אחת מחברות התקליטים הגדולה בעולם ("יש לומר"). הפרויקט כלל 14 אנשים מכל העולם, שנבחנו כל אחד על פי הכישורים שלו. סוג של 'השגריר', אם תרצו, אבל עם כוונות אחרות.

"הציעו לי עבודה" מספר חיטמן, "אבל הייתי כבר חתום בארץ. חוץ מזה, אני רוצה להיות בפרונט כרגע ולא עניין אותי לקדם אחרים".

סלח לי על השאלה המתבקשת – הצרפתים הם באמת חרא של עם כמו שמספרים?
"ממש לא, הם אנשים מעולים. זה לא שלא יצאתי מהבית ולא ראיתי אנשים שיוצאים בקריאות נגד ישראל, כי זה כן היה. אבל אין מה לעשות עם זה".

אתה אומר, למשל, שהאנשים שם במכולת הם כמוך וכמוני.
"אם אתה יודע צרפתית, אז כן".

וידעת?
"בהתחלה לא ידעתי, אבל היום אני מדבר את השפה כמעט כמו עברית".

חיטמן לא רק שמדבר, הוא גם כותב בצרפתית. בימים אלה הוא כותב את שיר הנושא לסרט צרפתי חדש של הבמאי הצרפתי גבריאל אגיאון, שייצא בשנה הקרובה.
 
 

"לא רוצה להיות עוד חיטמן"

בנאדם טוטאלי (צילום: אסנת רום)
 בנאדם טוטאלי (צילום: אסנת רום)   
על אלבום הבכורה של חיטמן חתום המפיק המוסיקלי אורי זך, בעלה של מירי מסיקה, לה כתב חיטמן את השיר 'מפלס מצב הרוח' מאלבום הבכורה שלה. עם זאת, לפחות על פי הסינגל השני (שהקומוניקט שצורף אליו ציין כי הוא מעיד על הקו המוסיקלי של האלבום), ניכר כי תמיר מביא איתו משהו אחר, לאו דווקא נאמן לקו המוסיקלי של משפחתו, כל שכן להפקות מוסיקליות שיצאו תחת ידו של אורי זך. "הבסיס הוא אותו בסיס" מבהיר תמיר בקול "והוא בסיס מלודי. בדיוק כמו שיש אצל אוהד וגם כמו הדברים שעוזי עשה. השיר הראשון שהוצאתי היה משהו רגוע כזה, אבל יש גם את הצד ההיסטרי שלי. אני סוג של מרקו פולו, בדיוק כמו שכתבתי בשיר השני. אני אוהב את החיפושים ואני אדם מאוד סקרן".

כשיצא אוהד חיטמן עם אלבום הבכורה שלו, המוות הפתאומי של עוזי, דודו, עדיין ריחף באוויר. אוהד היה מאוד מזוהה עם עוזי, הן בפנים והן בניואנסים בשירה שלו.

אתה עוד לא יצאת אז בתור זמר. מפריע לך שלא קיבלת את הייחוס לו זכה אוהד?
"אני דווקא מאוד בעד ההפרדה. זה טוב. אני לא רוצה להיות עוד חיטמן. אני תמיר חיטמן. זה אני. אני הכי מעריך גם את הדברים שאוהד עושה וגם את הדברים שעוזי עשה. אבל אני זה אני. אני טוטאלי. אני אוהב להפריד וגם לא להתבייש בזה שאני חלק מתוך כלל שנקרא חיטמן".

שיתפת את אוהד בתהליך היצירה שלך? היה לו חלק בייעוץ אמנותי כזה או אחר?
"ממש לא. הוא שומע את החומרים וגם מגיע לכל הופעה. אני תמיד רואה אותו מהבמה, ואני יודע שזה לא הקו המוסיקלי שהוא היה שומע ככה סתם פתאום. אני יודע שהוא מאוד מתרגש מכל מה שקורה סביבי, אבל אני שמח שיש את ההפרדה הזאת".

איפה אתה בעוד שנה מהיום – בעיצומה של קריירה בארץ או כותב מוסיקה לסרטים בחו"ל?
"אני מקווה שגם וגם. קריירה בארץ זה משהו שלוקח זמן, לא עשיתי 'כוכב נולד', הרי. אני משער שזה ייקח יותר זמן. אבל ברור לי שעוד שנה לא יהיה בנאדם שלא יזמזם שיר שלי. לא יהיה כזה דבר. אני לא רוצה להישמע יהיר, אבל יש היום חסך במוסיקאים ובאנשים יוצרים שלא אומרים להם מה להגיד ולא אומרים להם איך להיראות. אנשים שמגיבים ויוצרים רק מהמקום שלהם. הקהל גם מחפש את זה. הוא מחפש גם את הדבר הברור וגם את הדבר הלא ברור. הדרך תהיה ארוכה וקשה יותר, ואני לא רוצה להיות אמן של להיט אחד שיזכרו אותו למשך שנתיים וזהו".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by