בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קרוב ללב  

קרוב ללב

 
 
מיכל זמרני

הסרט "קרוב לבית", סיפורן של חיילות חיב"ה, לוקה במשחק לא מלוטש ודיאלוגים מעט צורמים, אך מעורר הזדהות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט "קרוב לבית"
 מתוך הסרט "קרוב לבית"   
באחד הקטעים היותר מוצלחים בסרט "קרוב לבית", המספר את סיפורן של שתי שוטרות-חיילות מיחידת חיב"ה, דורשת המפקדת של סמדר (סמדר סייר) ומירית (נעמה שנדר) לדעת מדוע לא מילאו את הטפסים, אותם הן אמורות למלא מדי יום בפרטים של עוברי אורח ערבים. סמדר, החצופה יותר, מנסה להתגונן עם המשפט "אולי אני לא יודעת איך נראה ערבי". המפקדת מסרבת לקבל את ההסבר, ולמחרת יוצאת עם צמד הבנות למשמרת אוטובוסים, כדי להראות להן איך נראה ערבי טוב, כזה שצריך לקחת ממנו את תעודת הזהות ולרשום את פרטיה.

הסיטואציה המטורפת הזאת, היא רק אחת מרבות, איתן נאלצות להתמודד ילדות בנות 18, שגויסו לצבא והופנו למשטרה, במטרה לסייע בהרתעה ומניעת פיגועים. האמצעי בהשגת המטרה הזאת הוא פיטרולים חסרי תכלית ברחוב, נסיעה הלוך ושוב באוטובוסים, עצירת אנשים שיש להם "לוק של ערבים" ורשימת פרטיהם. כבונוס, מוצבות הבנות מדי פעם בגשר מעבר לרשות הפלשתינית, וזוכות לעשות חיפוש גופני על גופן של פלשתינאיות, לחטט להן בתיקים ולזרוק להן את דברי המזון.

כל ישראלי המודע למצב הביטחוני הבעייתי שבו אנו חיים, מבין את ההיגיון מאחורי המשימות האלו, ואת מידת חשיבותן. אבל נגיד שאת בת 18, לפני דקה וחצי גוייסת לצבא, מתוך האמונה שאת הולכת לתרום למדינה, וגילית שמה שאת צריכה לעשות, יום אחר יום אחר יום, זה להיטפל לאנשים שלא בדיוק ששים לשתף איתך פעולה. נגיד גם, שיש לך חיים משלך. מערכות יחסים בעייתיות יותר או פחות עם הורים, חברות, חבר, אהוב לא מושג, והדבר האחרון שבא לך לעשות עכשיו זה להציק לערבים, בשם המדינה. נגיד גם, שבנוסף לכל זה, ציוותו איתך עם מישהי שלחלוטין לא בראש שלך, ואתן לא רואות עין בעין את מידת הרצינות שיש לייחס לתפקיד. במקרה כזה, יקירתי, הולך להיות לך שירות שרחוק מלהיות גן של שושנים.

"קרוב לבית" מטפל ברגישות ראויה לציון בסיטואציה הטעונה בה מוצאות את עצמן מירית, המופנמת והמרובעת, המעוניינת לבצע את המשימות כי ככה אמרו לה, וסמדר, הפרועה והחצופה, שרק מחפשת איך להשתמט. כל מי שעשה שירות צבאי במדינה הזאת, נתקל בגרסאות כאלה או אחרות של מירית או סמדר, ויודע שלעבוד איתן ביחד יכול להיות סיוט (בעיקר, למה להכחיש, עם סמדר).

הדיאלוגים בסרט לא תמיד מהוקצעים כמו שצריך, ולוקים לפעמים בבעיה של אמינות, וגם המשחק של הבנות לא משוייף עד הסוף. אבל הטיפול בסיטואציה צבאית, יומיומית, אמיתית, ושומו שמיים -נשית, מקנה לבמאיות וידי בילו ודליה הגר הרבה כבוד, התעניינות בינלאומית ופרס בפסטיבל ברלין 2006. בשורה התחתונה, "קרוב לבית", הוא סרט קטן ופשוט, המעורר הזדהות עצומה בקרב כל מי שנאלץ אי פעם לבצע משימות דביליות בשם העם, כי זה מה שצריך. בעצם, אולי גם במי שלא.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by