בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
א'מחייע 

א'מחייע

 
 
אמיר עמרמי

אלבום היידיש של חווה אלברשטיין, הצליח לחדור תחת עורו של אמיר עמרמי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

חוה אלברשטיין – למעמע / אן.אם.סי

אלברשטיין וברזינה בהקלטות האלבום (צילום: יח"צ)
 אלברשטיין וברזינה בהקלטות האלבום (צילום: יח"צ)   
אין דבר יותר חביב מאשר לשבת בבית ולחלק תארים לידועי ישראל. אנחנו כל כך אוהבים להמליך, ובכלל זה אמנים וזמרים, בין אם הם ותיקים בין אם הם הפציעו אך לפני שנה, וכבר הספיקו לכבוש את מצעדי הרדיו ו/או הרינגטונים.

כולם גאונים מוסיקליים, כולם מלכים, כולם שולטים ולאדם הקטן אין את הזכות לערער על כך. אחד הסימפטומים של התופעה, הוא הכתרתם של אותם אנשי תרבות שנאספו אל אבותיהם כ"מלך הזמר העברי", ושלל סופרלטיבים מוגזמים, שתמיד מפספסים את פועלו האמיתי של האיש.

כך גם המקרה של חווה אלברשטיין, תבדל"א, שזוכה לסופרלטיבים כגון אלה בכל פרסום שנוגע לה. העובדה שנשללה ממני הזכות לבחור את מלכי הזמר העברי שלי, צורמת לי, לאור כך שאלברשטיין, זמרת עברית שכבודה במקומה מונח, מעולם לא הצליחה לחדור אל מתחת לעורי.

שיריה של אלברשטיין, כמו "לו יהי", "משירי ארץ אהבתי", "אליעזר בן יהודה", "את חרות", "ימי בינימינה", "אדבר איתך" ושירים נוספים, לעולם יהיו נכס צאן ברזל של השירה העברית. עם זאת, אין ביכולתי לתאר את החשש שליווה אותי טרם שמיעת האלבום החדש שלה. הנה מתיישבת אלברשטיין שש שנים אחר המילניום, ויושבת להקליט אלבום שלם ביידיש - לחנים שלה למיטב השירה היידית המודרנית (כן, מסתבר שיש דבר כזה).

לא מספיק שאינני מתחבר אליה, גם הדבר היחיד שאני מכיר ביידיש זה כמה קללות עסיסיות. חוץ מזה - כלום. "לאן היא מכוונת"? שאלתי את עצמי. הרי, בעולם הדיגיטלי של היום, בו כולם בחיפוש אחר הדבר החדש, חזקה על זמרים ותיקים להתחדש, לא?

מסתבר שלא. זה המקום לבוא ולומר שהאלבום של אלברשטיין הוא יצירת מופת, ואם היה מוגש בעברית יומיומית, היה מאבד מהקסם שלו. אלברשטיין חברה למוסיקאי הצ'כי אלס ברזינה שהפיק מוסיקלית את האלבום, ויחד הם מגישים את אחד האלבומים הכי מקוריים ומרגשים ששמעתי בתקופה האחרונה. במה נתחיל? הו, הנה – נתחיל במוסיקה ובאיכות הסאונד של האלבום. הלחנים של אלברשטיין, בליווי נגני התזמורת הצ'כית והעיבודים המרתקים של ברזינה, מגישים פסקול נפלא לחיים. כל האלבום נשמע כמו פסקול לסרט ישן שהיינו צריכים לגדול עליו.
 
עטיפת האלבום (איור: חוה אלברשטיין)
 עטיפת האלבום (איור: חוה אלברשטיין)   
13 השירים באלבום מקבלים תרגום קולח ומצוין של בני מר (יש גם תרגום נוסף לאנגלית וצרפתית בחוברת האלבום, של מייקל וקס ורוזה סטיינברג), ורק מקריאתם אפשר להתמוגג: "ואמא שם, את שערי מותחת, ולחם בחמאה רכה מורחת, היא מלבישה אותי ומפצירה בי, ללכת אל החדר, אל הרבי, רק לא לשם, עודני רך עיניים, לרבי צהובות השיניים, לרבי יש סידור שחור כזפת, כל אות ואות שבו עליי זועפת, אבל כשאף דמעה כבר לא נשארת, כל אות ואות באור כוכב זוהרת" (מתוך 'גוטער זכרון / זיכרון טוב, מלים" בינעם העלער).

מעטים הם האלבומים מהתקופה האחרונה, שהצליחו להוציא סאונד קלאסי טהור כל כך חם ואמיתי של תזמורת מלאה. אלבום נוסף שזכור לטובה בקטגוריה זו הוא "את האשה שלי", אלבומו האחרון של מתי כספי. באלבום של אלברשטיין, הכינורות המלטפים לצד נגינת הקלרינט שכל כך מזוהה עם ההווי היהודי, והטקסטים המעולים שנכנסו לאלבום – הם כולם חלק משלם אחד ומוצלח.

שיר הנושא של האלבום, למעלע (השה) מתחיל בפתיח מוסיקלי בן דקה שלמה, שגורם למאזין לשמוט את ראשו לאחור ומכין את הקרקע לשיר טעון וכועס: "הנה הגוף כרוך בחבל, ועל פרסות – השק מורה, הנה האש הוצתה על אבן, אבל השה אינו נראה" (מלים: בער שנאפער). שיר שעוסק בחיפוש אחר אותו שה מעקדת יצחק, שכבר שכח או ויתר על הצלת העם היהודי. משפט נוסף שראוי לציון מיוחד לקוח מהשיר "שיר בשנות הלובן / אין די וויסע יארן": "כשזיקנה בדלת – גיל איננו יין" (יוסף פאפיערניקוב). מעניין, לא?

בלי עיסוק מיותר בהגדרות ותארים, הצליחה חוה אלברשטיין לעורר בי עניין כל כך קסום, שאמנם לא יגרום לי לחזור לשמוע אלבומים ישראליים שלה, אבל ייקח זמן עד שהוא ייצא מערימת הדיסקים הקבועה שנמצאת במכונית.

חוה אלברשטיין – למעמע (אן.אם.סי) 50:37 דקות

הכי בלונדיני: דער זומער אוונט
הכי שחורדיני: אוי מיידל מיידל
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by