בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הסרט הנסתר  

הסרט הנסתר

 
 
מיכל זמרני

מיכל זמרני לא זיהתה סגנון, נושא או עלילה ב"הלהב הנסתר". היה טלנובלה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט (צילום: יח"צ)
 מתוך הסרט (צילום: יח"צ)    
הקולנוע ממזרח אסיה סיפק לאורך השנים כמה יצירות יפהפיות, מרשימות, שונות לחלוטין מהקולנוע ההוליוודי המסחרי, בו אנו רגילים להאביס את עצמנו מקדמת דנא. הבמאי הטאיווני אנג לי, זוכה האוסקר הטרי על עבודתו ב"הר ברוקבק", הביא לנו בשנים האחרונות כמה יצירות מקסימות מארץ הולדתו, בהם "נמר דרקון" ו"אוכל, שתיה, גבר אישה". "גיבור" של ימו זאנג הסיני הציג מימד חדש של אסתטיקה ויזואלית קולנועית, ובמאים יפנים כגון אקירה קורוסאווה ("קגמושה", "שבעת הסמוראים") וטקאשי קיטאנו ("זיקוקין די-נור"), זכו להצלחה גדולה במערב בזכות סגנונם הייחודי המשלב בין התרבויות, ועוטרו בפרסים בינלאומיים בפסטיבלים שונים.

מסיבה זאת, קשה לעכל את "הלהב הנסתר", סרטו החדש של הבמאי יוז'י ימאדה, שעשה בעבר את "סמוראי הדמדומים", אשר היה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. סרטים יוצאי המזרח הרחוק בכלל, ויפניים בפרט, מתאפיינים, מלבד באסתטיקה הוויזואלית הייחודית, גם באיפוק רגשי, כפי שמדגימים זאת היטב טקאשי וקורוסאווה. אולם "הלהב הנסתר" הוא כל דבר מלבד מאופק.

זה מתחיל מסיפור המעשה, המתרחש באמצע המאה ה-19 ביפן, לקראת סוף תקופת שלטונם של השוגונים והסמוראים: מונזו הסמוראי מאוהב בקי, משרתת העובדת בביתו, הממוקם במחוז נידח ביפן. הבדלי המעמדות ביניהם לא מאפשרים להם לממש את אהבתם, וקי נישאת לבן למשפחת סוחרים, המתעללת בה. כאשר מונזו לומד על גורלה של קי, והיא כבר חולה אנושה, הוא ממהר לביתה, מתעמת עם חמותה וחוטף אותה משם. במקביל, עוברת מהפכה מודרנית על המסדר הסמוראי בו חבר מונזו. מדריך מהעיר הגדולה מגיע על מנת ללמד את הסמוראים שיטות לחימה מודרניות, הכוללת רובים ותותחים. בתוך כל זה, מגלה מונזו כי חברו הוותיק חשוד בבגידה בקיסרות, עליו הוטלה המשימה לחסל את חברו, וקוד ההתנהגות הסמוראי דורש ממנו לציית. כך שיש לנו אהבה אסורה, חילוץ והצלה, בגידה, חברות העומדת במבחן, מסורת מול מודרניזציה, ישן מול חדש, קוד התנהגות חיצוני מול קוד אתי אישי, השכל מול הרגש והאני מול החברה, מעורבבים יחדיו ודחוסים היטב לתוך 132 דקות של סרט.

ואם עומס הנושאים לא מספיק – נראה כי ימאדה התקשה גם לבחור סגנון אחיד לסרטו. וכך מוצא את עצמו הצופה מיטלטל בין סיפור האהבה הרומנטי של קי ומונזו, לדרמה בה נדרש הגיבור לבחור בין חברו הוותיק לדרישות הממונים עליו, לקטעי הלחימה בהם מדגימים הגיבור והגורו שלו את יכולותיהם, לבין קטעי הסלפסטיק, בהם נראים הסמוראים מנסים להתמודד עם הסדר, המשמעת ואמצעי הלחימה של הצבא המודרני.

מטרתו של ימאדה ב"הלהב הנסתר" הייתה לעשות דרמה תקופתית מורכבת, אודות הטלטלה העוברת על הפרט בחברה מיושנת הנחשפת לפתע לחידושים. קטעי הלחימה הבודדים המציגים את הסמוראי הישן והטוב במלוא תפארתו, מצולמים, מבויימים ומשוחקים היטב, ומספקים לצופה דקות ספורות (ספורות מדי) של עונג צרוף. אבל ריבוי הנושאים והסגנונות, המגובבים על בסיס עלילתי חלש מדי, גורם לגיבור מונזו (מסטושי נגסה) להיטלטל בין רוך ועדנה, התקפי זעם פתאומיים והרהורים פילוסופיים עמוקים על משמעות החיים, הבאים בזה אחר זה ללא סדר או היגיון מחייב.

כתוצאה מכך, לא מצליח הגיבור לעורר הזדהות ואמפתיה, אלא בעיקר תהיות אודות בריאותו הנפשית, והסרט עצמו דומה לא ליצירות המופת של קורוסאוה וטקאשי, אלא לטלנובלה ארגנטינאית מן המניין.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by