בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שנות גילמור  

שנות גילמור

 
 
אמיר עמרמי

אחרי הפוגה של 22 שנה, אמיר עמרמי ציפה ללמוד על דיויד גילמור דבר מה חדש. On an Island לא מצדיק העדרות כה ממושכת

 
 
 
 
 
 
 
 
 

דיוויד גילמור – On An Island / אן.אם.סי

מתקאמבק. גילמור (צילום: יח"צ)
 מתקאמבק. גילמור (צילום: יח"צ)   
בעידן שבו אגדות תרבותיות קמות בכל שני וחמישי, ותהילת עולם נכבשת בדקות ספורות, יהיה זה אך לא קל לתת את הדעת על אלבום חדש מבית היוצר של דיוויד גילמור. גילמור, הגיטרה החמה מאחורי צלילי להקת פינק פלויד האגדית, הוא פרובלמטי עבור חלק ממעריצי הלהקה מלכתחילה. מעריצי הלהקה נחלקים לשני מחנות עיקריים - אלה שחפצים ביקרו של המנהיג המקורי, סיד בארט, שסבורים שגילמור הרס את הקו המוסיקלי של ההרכב לאחר שבארט פרש, לבין אלה שדווקא בעד הקו המוסיקלי שהתווה מושא רשימתנו, גילמור, יחד עם חברו ללהקה, רוג'ר ווטרס, וגם מוקירים את פועלו לאחר פרישתו של ווטרס משורות הלהקה. עבור אלה, משול גילמור למקום לעלייה לרגל, וכל צליל שהוא מפיק נחשב בעיניהם ליופי צרוף.


אלבומו החדש, On an Island, יוצא 22 שנה אחרי אלבום הסולו הקודם שלו. בהחלט זמן לא מבוטל, שמצביע על תעוזה מצד היוצר הוותיק שחוזר לשכשך בבריכת הקונצנזוס החמימה, שלנצח מוקירה את גיבוריה.

ברוח פתיחת הרשימה, יש לומר ש-On An Island הוא בעייתי ומהנה גם יחד. לכאורה, כשיוצר בסדר גודל של גילמור מוציא אלבום חדש אחרי יותר משני עשורים, רמת הציפיות ממנו גבוהה ביותר. מצד אחד יש כמיהה לרוחות חדשות, ומהצד השני, היינו מסתפקים באותה מידה באוסף שירים ערוך, בצירוף שתי רצועות חדשות ואחת אקסוטית. אנחנו באמת לא מבקשים הרבה.

והנה מגיע גילמור ומפנק אותנו בלא פחות מעשר רצועות מקוריות, ועוד מעיד, בכמה הזדמנויות, שזהו אלבומו האישי והטוב ביותר. האלבום כולל שלוש רצועות אינסטורמנטליות. הראשונה מביניהן, "Castellorizon" פותחת את האלבום, והיא סממן מרכזי של בעייתיות האלבום. בקטע הזה, שלא הייתי מגדיר אותו כאינסטורמנטלי, אין כמעט כלום, מעבר לנעימת פתיחה שגרתית.
גילמור מקבל את פני המאזינים עם גיטרה שהעמיסו עליה יותר מידי אפקטים לרצועה אחת, שמתאים יותר לסולו צוקים של להקות רוק שמחפשות גימיק ישן בשקל. וירטואוזיות נטולת רגש שכל נער מתבגר יכול להוציא במקלט הביתי שלו.

שיר הנושא של האלבום, הוא לחלוטין שיר מצוין, שפותח את הסיפור הקונספטואלי של האלבום. העניין הבעייתי הוא סאונד השירה של גילמור, שגם ידע יותר מדי טכנאים. כמות האפקטים שהעלו על השירה מספיקה לשני אלבומים נוספים. כל אלה יוצרים הגשה מרוחקת, שמנוגדת לחלוטין להגדרה "האלבום האישי הטוב ביותר".
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
הקונספט של האלבום, שנגלה החל מהשיר השלישי "The Blue" ואילך, הוא אפוא, אסופת שירים, מיומנו האישי של אדם שנמצא על אי בודד שמעלה על הכתב את כמיהתו וגעגועיו לציוויליזציה. הקונספט מתחזק בשירים "Take A Bretah" ו- "Smile" שהוא אחד משירי הגעגועים היפים ביותר שנכתבו בתקופה האחרונה.

מהנקודה הזאת ואילך דועך לו אט אט המקדם הפרובלמטי שפותח את האלבום, וגילמור מקלף עצמו כבצל בפני המאזינים. בקטע "Red Sky at Night" גילמור מבצע קטע אינסטרומנטלי מצוין על סקסופון, ומוכיח שהוא לא רק הגיטרה מאחורי צליליה של פינק פלויד, אלא מוסיקאי עצמאי. סוף הקטע מוביל אותנו לשיר "This Heaven", נגיעת הבלוז הרשמית של האלבום, שלצערי מהול בסאונד המרחיק מעט, שכבר הוזכר.

שתי הרצועות הבאות במסע,"Then I Close My Eyes" ו- "Smile" הן החותמת האישית של אלבום הסולו, שהעיד עליה גילמור. "My Eyes", הקטע האינסטורמנטלי השלישי באלבום, רצועה עם הפקה מינימלית, שמוביל אותנו כאורחים רצויים לשיר הגעגועים המקסים. מעבר לכך שזהו שיר נפלא, הוא כולל צעד הפקתי נוסף, שכל כך התבקש מהצליל הראשון של האלבום. קולו של גילמור, מוגש פשוט ורך, חף ממרקחות של טכנאי סאונד מוכשרים. הקו הזה ממשיך עד סופו של האלבום, ומסעו של אותו אדם בודד באי היצירה שלו, נסגר.

אי אפשר להתעלם מהשאלה מיהו קהל היעד של גילמור ולאן הוא מכוון. האלבום רק יצא, וכבר כבש את תחנות הרדיו וגם את מצעדי המכירות של ישראל. קהל המעריצים האדוק שלו ושל להקת האם, לנצח יבקשו פיסות חדשות לאוסף הביתי, וכל פירור שייזרק לעברם מכיוונם, ילווה בברכת גומל זריזה. עם זאת, לא בטוח שהחצי השני של העולם ילמד משהו חדש על גילמור מהאלבום, שהוא לא למד עד עכשיו. בכל זאת, כשאתה מוציא אלבום סולו אחרי 22 שנה, אתה צריך להביא איתך הצדקה אמנותית כל כך גדולה, ולו בגלל הקריירה המפוארת שזקפת לזכותך. לצד כל ההתעסקות החלמאית משהו בהגדרות הללו, אנחנו נשארים ביד עם אלבום טוב, לא יותר מזה, ששווה לשמוע אותו רק בשביל למצוא את עצמנו באותו איש בודד שכותב מהאי הקטן שלו.

דיוויד גילמור – On An Island (אן.אם.סי) 49:50 דקות

הכי בלונדיני: Smile
הכי שחורדיני: Castellorizon
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by