בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פגישה חצי פגישה 

פגישה חצי פגישה

 
 
עמליה כהנא כרמון

לפניכם העמודים הראשונים מתוך הכותר, קריאה מהנה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נעימה ששון כותבת שירים
הידעו הדמעות מי שפכם
וידע הלבבות מי הפכם
הפכם בוא מאורם תוך רגבים
ולא ידעו רגבים מה בתוכם.
ר' יהודה הלוי

מורנו, מר הבדלה, אמר בין השאר:
"תלמידתנו נעימה ששון שימחה אותנו מאוד בשיר הנחמד 'מורי היקר', המופיע בראש הגיליון החדש של עיתון-הקיר של בית-ספרנו". כל בית-ספרנו, בית-הספר 'אוהל שרה', יקרא את השיר. עלינו בסך לכיתות. עברתי על-פני המורה יחזקאל שעמד עם המנהלת. לא ידעתי במה שחו. שמעתיו אומר בקולו המיוחד, קול חיוני על-אף היותו רצוץ, כקולו של לואי ארמסטרונג, "קל לעשות", והיא משיבה, "נראה אותך!" הוא עונה, "מה את רוצה שאעשה. שאקפוץ על רגל אחת", היא משיבה, "מי שמדבר!" ואני שומעת שמדברים אליו כך ונקרעת. המורה יחזקאל המחנך שלנו. למדנו, לא ישמח אדם בין הבוכים ולא יבכה בין השמחים ולא יהא ער בין הישנים ולא ישן בין הערים וגו' ואילו המורה יחזקאל יושב כל היום אל שולחנו שעל הבמה הקטנה לפני הלוח ואינו נושא את עיניו מעל לגיליונותיו, ספריו ויומניו. הפסקת-האוכל. כיצד, לרגע כחולמים - באקראי, האומנם באקראי, פזור-נפש, האומנם פזור-נפש, לרגע שוב הפעם אלי שעה: העיניים הירוקות נחו עלי. ובכן, לא החזקתי מעמד. ניגשתי. השמש זרחה בעד החלון. אני בשמלת-הקיץ החדשה אשר תליתי בה תקוות. המורה יחזקאל יושב כבר ללא-נוע. כמנסה להמיר מורת-רוח באורך-רוח. וכממתין למהלומה - אמרתי בלבי וידעתי שוב כי הכול אבוד. עברתי על-פניו מבלי להתעכב. ניערתי את חרצני השזיפים הכחולים לתוך סל-הניירות והמורה יחזקאל שם על מקומו הוציא כריך מתוך עטיפתו והחל אוכל, אני רואת מבעד לו כעלם הדור בלבושו וחלוש-רצון, כנסיך מתוך בלט, בפרופיל של אייבור נובלו. ויודעת, אף לא היא, אלא: אתה איש קשה, אולם בעדינות יוצאת-מן-הכלל. ואני נערה שוטה. כל השנה חולה. במין החלטה עיוורת לקיתי, נאמר, בסוג של נזלת. נזלת עם חום גבוה. ואינני רוצה להירפא. ושוב אין ההחלטה בידי. ושוב לא עליזה. לא עליזה. לא חכמה. לא חכמה. ונוסעת למענך כל יום באוטובוס הלא-נכון.

פעמיים לא היה מקום ישיבה אלא לידו. ישבתי לידו. בתחנה הראשונה קם. פינה מקומו לגברת לא-צעירה, אולם עור חזה וזרועותיה המתקמט מעורר אהדה בשיזפונו. ישבה. פתחה ארנקה. נטלה חפיסת-סיגריות. העלתה כגבר אש בגפרור, מן הגפרורים הגרועים המתרועעים בהתלקחות, ממריאים במטחווה פתלתול ושבים להצית חור במכנסיך. אולם מאז, כל אימת שאראנה עין אינני גורעת ממנה. על-מנת להחיות את העלילה מחדש:

הסיבותי ראשי לעברו. עומד המורה יחזקאל, נאחז בעניבת-העור המשתלשלת מן המוט האופקי בתקרה. אנשים רואים: קלסתר של ירח שחרחר. העיניים הירוקות בהירות מן הקלסתר. ואין האנשים יכולים לשער, הבחור הזה, אונים אצורים בו. אלא שהוא כאלוף אגרוף המחמיר עם עצמו שלא לגעת בזבוב.

"אחזיק את תיקך", ניסיתי להציע מגמגמת.
המורה יחזקאל הניח את התיק על הרצפה בין נעליו, ניצב מעלי והאוויר בינינו רעד. ופעם שנייה. אותם ימים כבר לא דיבר עמי. לפנינו יושב היה המורה מר הבדלה, אשר הבנות קוראות לו מאחרי גבו מר עבדאלה. ואשר אנוכי, את הלל הזקן נשיא ישראל אראה בעיני רוחי בצלמו ובדמותו. ליד מר הבדלה איש זקוף, כמו ישן בישיבה, קורא בעיתון המונח לפניו. מר הבדלה נפנה אלי, מעשה בעל-בעמיו, ושוחח עמי כל הדרך: "טוב לך שאת מתולתלת", אמר, "אינך צריכה להסתרק".
אחרי-כן:
"מה את עושה בבואך הביתה?"
"כלום. קוראת".
"קוראת. מה את קוראת".
"כלום. בספרים של אבא".
"מה חדש אצל אבא".
"כלום. חולה".
"ומה יהיה הסוף".
"כלום. אנחנו מוכרים את העסק".
"ומה תוכניותייך את, גברת קטנה".
"אני אלמד".

משך כל אותה שיחה מביט היה המורה יחזקאל בעד החלון החוצה. בתחנתו הרהבתי, עשיתי מעשה: קמתי וירדתי. המורה יחזקאל נשאר לשבת ולא ירד.
עמדתי על המדרכה וראיתי את מר הבדלה מפהק, ובפהקו שבים פניו להיות כבעודו עולל. האיש הישן ממשיך לישון בישיבה. ואילו המורה יחזקאל עתה לא הביט החוצה. ממשיך עד לתחנה מיותרת, אל-נכון עתה יחל לנסוע הביתה באמת, ניסיתי בלא הצלחה לשעשע את עצמי בתקווה. והירהרתי: יבוא הביתה. ילבש בגדים נוחים. סנדלי-בית. אשתו על כיסאה אצל החלון. יש שאני עוברת שם ורואה אותה: מבוגרת ממנו. יש לה כלב. והיא קטנה, ענוגה, עם פה מצויר בוורוד, רק צווארה זקן, יושבת ומבטת ברחוב. חצי-חלון היא, חצי-חלון וילון. בדוגמת תחרים מסובכת מאוד, אשר אם מסתכלים היטב ניתן לגלות בה בין הרשתות והקנוקנות אף צורות של ציפורים מתעופפות כעטלפים או ציפורי גן-עדן עומדות. ומתחת לדירתם בית-מלאכה לעבודות רקמה, אז'ור ופליסה. פעם ראיתיה יוצאת מחנות-נעליים. על חזה היתה משכית משובצת תצלום. תצלומו של המורה יחזקאל? תצלום הכלב? עתה מן-הסתם תקום מעל כיסאה, תלך לענוד לכבוד המורה יחזקאל את משכיתה. ייוותר רק הווילון.

ואילו אני עומדת כאן. שמי הראי נוהרים מעל לעיר כחלקת מים. בהירים מבכל שעה משעות היום. כיכר ציון כמו בתחתית של ים שקט וצלול מאין כמוהו. אזרחים, חיילים. על-פני שעתו של מיכ"ל יורים אורות-הפרסומת ברקים עליזים: ההגעת בשלום הביתה, המורה יחזקאל. הגיע לך שתשבור רגל בדרך, המורה יחזקאל. וסירוגין הצבעונין של הרמזורים. אף בירכתי כלי-הרכב החולפים אורות כאבני-יקר ססגוניות. אי-טבעיות: כיצד תיתכן בתוך המים תנועה נחפזת כה. רק אני, כובד הים השקוף מועקה על לבי, מחנק בגרוני: "עייפה, נעימה ששון?" אמר לי פעם. "שגיאות רבות כל-כך בשאלת חשבון אחת?" "יולי. על שם יוליוס קיסר". כל המפורשות שבעולם היו בקולו הרצוץ הנפלא, במבטו. עם ההפצרה והתחינה, חוסר-התקווה. אשר אף הוא ברית. אפילו היא, שוב לא ידעתי אם היא קיימת. עתה כבר ביקשתי רק זאת לדעת. נשים נהגו במכוניות פרטיות, לסתות יפות להן, צוואר נטוי. כולן חינן קשה, אנוכיי ומלוטש. מכונית גדולה של שגרירות עם נהג במדים עברה, מובל בה רק ילד יחיד. והאורות בכיכר, במעלה רחוב בן-יהודה, בהמשך רחוב יפו, נוסח מטרופולין וכרכי-הים אשר לא היו ולא נבראו, מבהיקים בשעת בין-השמשות שבעתיים, בחשמלי זהר, לפידים וכידודים של אדום זר של חדווה של מדחי גילולים הצלחה וממון, מותכים לנהר אדום, וכתום עז של גופרית ועפרות זהב, ירוק עז, לבנת ספירים כעין הקרח הנורא, כחול וכחול-סגול אפל, המשיכו לספר על עזוז העולמות האדומים, הירוקים, הכחולים, אשר אין אלא למצוא אליהם את השביל.

ואולי הכול לא ברצינות, רק להבליט את חיי-השעה הקצרים של הערב הפניני התם לגווע. והוא כעלה נוגה, עם עורקי צבעים בקווים דקים, ראשון לשלכת, הצונח כפרפר שעה ארוכה. הערב אשר מאז ועד עולם לא יהיה דוגמתו למעלת הזוך, הצחות. לתמצית הענות. ומעגל הקסמים: עשיתי מעשה, הנכונות למתת. המתת שלא רצו בה. מדוע אינו מוכיחני אף-פעם על משובתי. אולי, אינו מוצא עדיין את המלים. אולי, המעצור הטבעי: מי אתה, מה אתה, לתת פה הוראות לאחרים. אולי, חוסר-האומץ: התקווה שהכול יסתדר מאליו. אולי אין לו לב לעשות לי כזאת. אולי חושב על עצמו וחושש להפסידני. אולם בלבי ידעתי: אף-אחת מכל אלו. רק זאת: יש אנשים, בלי שיתכוונו, והם אבוקה להראות את הדרך.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by