בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אהבה אה-טרואה  

אהבה אה-טרואה

 
 
נילי אורן

סדרת הדרמה החדשה של HBO - "אהבה גדולה", עוסקת בפוליגמיה ומאכלסת המון כוכבי קולנוע. נילי אורן מצאה את המשפחה המוזרה עם הגבר ושלוש הנשים מרתקת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בארב, ביל, ניקי ומארג'י . נעים מאוד? (רויטרס)
 בארב, ביל, ניקי ומארג'י . נעים מאוד? (רויטרס)    
פוליגמיה - מצב משפחתי בו גבר נשוי לנשים רבות, היא רעיון מיושן שמעביר רעד של חלחלה לאורך עמוד השדרה של כל אדם שמכבד את עצמו ואת רגשות זולתו, לכן היא מחוץ לחוק ברוב מדינות המערב. עם זאת, בארצות הברית חולקים אורח חיים כזה בסביבות ה- 40 אלף איש, והחוק מתערב לרוב רק במקרי אלימות נגד ילדים.

זו הסיבה לכך שסדרת הדרמה החדשה של HBO שהחלה לפני כשבועיים ועוסקת בתופעה פשוט מרתקת, גם אם היא לא לגמרי מושלמת. קוראים לה Big Love והגיבור שלה הוא ביל הנריקסון (ביל פאקסטון - "טוויסטר", "טיטאניק"), בעל רשת חנויות למוצרים לבית, שנשוי לשלוש נשים: בארב, ניקי ומארג'י, ויש לו מהן שבעה ילדים. הנריקסון חולק את יצוען של נשותיו לפי תכנית משמרות שהן מסדרות ביניהן תחת ניצוחה של בארב. כל אחת מהן גרה בבית נפרד עם ילדיה, כשלכולם חצר משותפת. חוץ מזה, הם גם אוכלים כמה פעמים בשבוע ארוחות ערב משפחתיות יחדיו. ממש הרמוניה אידילית, אין מה לומר.

כל המשפחה שייכת לזרם הפונדמנטליסטי של הנוצרים המורמונים, שמאמינים בנביא ג'וזף סמית', ששמו בהחלט מזכיר את הכינוי בו משתמשים גברים נשואים בעת רישום במוטלים אפלוליים עם בנות לווייתם הבלתי רשמיות.

מקומות מושביהם המרכזיים של המורמונים הם כפרים נידחים וסולט לייק סיטי שבמדינת יוטה, ארצות הברית. למרות שהכנסיה המורמונית המרכזית נכנעה ללחץ הממשלה ב- 1890 והכריזה כי היא אינה מכירה עוד בנישואים פוליגמיים, רבבות ממאמיניה הקיצוניים עדיין חיים כך. באופן אירוני למדי, אחד מטיעוני אמריקה בעד הפלת הטאליבאן היה דיכוי הנשים באפגאניסטאן, בעוד גם בארצות הברית עצמה נשים רבות עדיין חיות תחת דיכוי גברי מתמשך. והכי גרוע - הן מאמינות שזו הדרך הנכונה לחיות בה, כי כך רוצה האל.

בפרק השלישי לדוגמא, אומרת לביל אמה של אשתו השניה ניקי: "הבעיה היא איתך. אתה לא יודע איך להתנהג איתה והיא עושה מה שבא לה. תעיף לה איזו סטירה ותעמיד אותה במקום. זה מה שגם אני ואביה עשינו. היא תמיד הבינה רק כוח. אתה חייב לעזור לה ללמוד שהחופש האמיתי הוא צייתנות". בחיי, אפילו ג'ורג' אורוול לא היה מנסח את זה טוב יותר.

כן, מה שנראה מושלם על פני השטח מתגלה במהרה כרקוב מתחתיו, אם כי הסדרה מאוד משתדלת ואף מצליחה להציג את כל הדמויות כאמינות ומעוררות הזדהות ולא כקריקטורות מוקצנות. עלילות הפרקים מעניינות, אנושיות ומעבירות היטב את הסירוס הרגשי שבקיום משפחתי בו אף אחד מבני המשפחה לא מקבל את מקומו הראוי. הרעיון מועבר, למשל, על ידי כך שכל השיחות החשובות בין הדמויות בסדרה לעולם נקטעות באמצע בגלל כניסה של דמות נוספת למרחב בו מתקיימת השיחה.

עם זאת, אני חייבת להודות שבתחילת הפרק הראשון, עד שהבנתי את מיקומן הגיאוגרפי והתרבותי של הדמויות, תהיתי בקול באיזה יקום בדיוק אמורה להתרחש הסדרה. פשוט כי כל הנשים שם הציגו חזות אדישה למדי לנוכח העובדה שבעלן שוכב בלילות עם אחרות, שמתפקדות בבקרים שאחרי כבנות משפחה שלהן לכל דבר. אחר כך הן גם אמורות לקבוע לו את סדר ביקוריו אצלן, תוך כדי יישום מידה נאותה של התחשבות בזולת, כפי שדורש האל. בהחלט בלתי נתפס.

את שלושת נשותיו של ביל מגלמות שחקניות קולנוע יפות ומצויינות: את ברברה, האישה החוקית, שהייתה אשתו היחידה במשך 17 שנה עד שחלתה בסרטן הרחם ולא יכלה עוד ללדת, מגלמת ג'ין טריפלהורן ("אינסטינקט בסיסי", "הפירמה", "דלתות מסתובבות"); את האישה השנייה, ניקולט, איתה התחתן ביל כדי לקבל עזרה כספית מאביה הכומר על מנת לשלם את חשבון התרופות ובתי החולים של ברברה כשחלתה בסרטן, מגלמת קלואי סוויני ("בנים אינם בוכים", "אמריקן פסיכו", "דוגוויל"); את מארג'ין, האישה השלישית הצעירה והנלהבת, שגם מנהלת בלוג באתר של HBO ושאותה הביא ביל בתחילה כבייביסיטר, מגלמת גיניפר גודווין (סדרת הטלוויזיה "אד", והסרטים "חיוך של מונה ליזה", ו"הולך בדרכי"). באחת הסצינות היותר מעוררות חלחלה בסדרה, אומרת בארב לשתי הנשים הצעירות: "אין לנו מה להתלונן, זאת הדרך שבחרנו לעצמנו". נפלאות הן דרכי הדיסוננס.

באתר הסדרה ניתן למצוא ראיון עם ג'ין טריפלהורן, שאומרת שממש התקשתה להתחבר לדמות של בארב ולקח לה המון זמן עד שהצליחה. בהחלט טבעי ומובן. ממש לא התפלאתי גם כשגיליתי שכמעט כל יוצרי הסדרה הם גברים, החל ממפיקיה שהמוכר ביניהם הוא השחקן טום הנקס, וכלה בבימאיה הרבים שביניהם ניתן למצוא רק אישה אחת. אולי כי לאורך כל הפרקים שכבר ראיתי הפאסיב-אגרסיביות של הנשים לבעלן ובין עצמן, שנובעת כמובן מרגשות מוצדקים אך מודחקים היטב של איבה, פגיעה וקנאה, הייתה מינורית מדי. אולי גם כי רק גברים מסוגלים להתחבר לרעיון הפוליגמיה ולכן יכולים להציג אותה ואת מבצעיה באופן כה לא שיפוטי, בדיוק כפי שדרוש כדי ליצור אצל הצופים את הדילמות המוסריות שהסדרה הזו מעלה. מה שבטוח, רק גברים מסוגלים לקרוא לסדרה על פוליגמיה "אהבה גדולה".

המלצה לזכייניות לסיום: אין הרבה סדרות שגורמות לצופיהן לחשוב במהלכן ואחריהן. הסדרה הזו עושה את זה. בבקשה תביאו אותה. תודה.

אתרים נוספים:
אתר הסדרה
טריילר הסדרה
מדריך הטרמפיסט למשתף הקבצים

רוצים שאכתוב על סדרה שעדיין לא הגיעה לארץ? כיתבו לי ל-nilly01@nana.co.il
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by