בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
האושר לא מחכה לכם 

האושר לא מחכה לכם

 
 
לילך וולך

האושר אינו בר השגה, לטענת מחברת "מקסם האושר". שיחה מאירת עיניים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עטיפת הספר
 עטיפת הספר   
אין שום ספק שהחיים בעידן המודרני מבלבלים הם. כאילו לא די בכך שבכל יום עלינו ללמוד לתפעל עשרה מוצרים אלקטרוניים חדשים שיצאו רק שלשום, ואנחנו נתונים לבוז המתמיד של גאוני מחשבים בני שתיים עשרה, עוד יש לנו את הצרה של המלחמה בנזקי המודרניזציה. נדמה שיותר מתמיד, אנחנו נמשכים לשני קצוות הפוכים לחלוטין, וככל שהמודרניזציה בועטת קדימה, כך אנו שומעים יותר ויותר קולות שלוחשים לנו "עזבו, מה אתם צריכים את כל המטען החומרי הזה? תתחברו לטבע, הקשיבו לציפורים המצייצות. שתו מיץ עשב ותרגישו הרבה יותר טוב."

כן, הניו-אייג' מעולם לא נאבק על שלו כמו בשנים האחרונות. מתחת לכל פטריית הזייה, תמצאו גורו חדש שיבטיח לכם שאין מה לפחד מהמוות, כי בלאו הכי אנחנו מתגלגלים כמו אבן, יש יותר סדנאות רייקי, שיאצו ונשימות משיש לכם ידיים וריאות לתרגל בהם, וכולם לפתע נולדים מחדש אחרי ששתקו יומיים ועשו חוקן. האושר נמצא בכל מקום, בעיקר בסדנאות מודעות שונות, ואף פעם לא במשרד פקיד השומה בו איתרע מזלנו לשרת.

למה בעצם אנחנו פונים לכל אלו, מה רע לנו בחיים כמו שהם והאם זה באמת כל כך נורא שנתנחם באיזה אגרטל פנג-שואי כשהחיים כבדים עלינו והבוס מתפרע?

לד"ר רפאלה בילסקי, מרצה בחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ומחברת הספר "מיקסם האושר" יש מענה על שאלות אלה. בספרה, מגדירה בילסקי את האושר כמטרה מלאכותית שרוב בני האדם שואפים אליה, למרות שלמעשה, לא ניתן ללמוד כיצד להיות מאושרים. לטענת בילסקי, ניתן לחיות חיים מלאים ואנושיים לחלוטין גם אם אינם מרוצפים באושר אינסופי, והתכונה החמקמקה של אושר אינה טבעית לאדם ולחיים.

התיסכול שאליהם מגיעים בני האדם כתוצאה מהמירדף הלא מוצלח אחר האושר, לטענת בילסקי, מביאה אותם לפתרונות אינסטנט כגון גורואים שונים, כיתות ופנייה לאנשים שטוענים ליכולות תיקשור או תיקון. פנינו לד"ר רפאלה בילסקי שתעשה קצת סדר בשאלת האושר מנקודת ראותה.
 
ד"ר רפאלה בילסקי
 ד"ר רפאלה בילסקי    
ד"ר בילסקי, מהו מרדף אחרי האושר ולמה בעצם לא לרדוף אחריו?
"בעידן המודרני, בו התחרות קשה מאוד והאחריות היא בעיקרה על הפרט, כאשר רבים ממנגנוני ההגנה שהגנו עליו בעבר נחלשו (הקהילה המסורתית, המשפחה המסורתית, מדינת הרווחה, הקביעות בעבודה ועוד), רבים הפרטים שאינם מצליחים במירוץ ונדחקים הצדה. פרטים אלו, בצדק, חשים תסכול וחרדה. כאשר הם מתבוננים על הסביבה ורואים את אלו שכן הצליחו במירוץ, הם חשים גם אומללות רבה. כתוצאה מכך, ובמקום לנסות ולבנות את חייהם מחדש ובדרך יותר נכונה, הם נדחפים ביאושם למרדף אחר אושר אינסטנט ומוכנים ללכת אחר כל מי ומה שיבטיחו להם להשיג את האושר במהירות ובקלות. היות והאושר הוא חוויה אישית ולא מטרה שמישהו יכול ללמד אותנו איך להגיע אליה, הרי שאלו שבוחרים במרדף הקל, גם אם לתקופה קצרה ירגישו מאושרים יותר, הדבר חייב לחלוף, ואת מקומו תתפוס תחושת אומללות קשה עוד יותר".

האם השפע שסביבינו בכל הנוגע להיצע בתחומי העניין, הפנאי וההדרכה, מקדם את האושר האישי של האדם?
"השפע הקיים היום בתחומי הפנאי וההתעניינות, בוודאי שיכול לקדם את איכות חייו של הפרט. למלא את חייו בתכנים מעניינים ולהעשירם בידע. אם יהיו חייו מעניינים ומלאים יותר, הרי שהשיג את מה שהסביבה יכולה לתת לו. באיזו מידה זה יעלה את מידת אושרו, תלוי באדם עצמו. יש כאלו שיותר עניין ומגוון בחיים גורם להם לאושר, ויש כאלה שזקוקים לדברים אחרים כהתאהבות או הצלחה מסחררת כדי לחוש מאושרים. כאמור, חווית האושר היא אישית לאדם ולכן לא ניתן לומר שדברים מסוימים יעשו את כולנו למאושרים יותר. את חלקנו כן ואת חלקנו לא. אולם, האם לא די בכך שהאדם הנוטל מהמגוון המוצע לו היום, יחיה חיים מלאים יותר?"

מהי "תעשיית האושר" כפי שאת מגדירה אותה בספרך, ומהם הצדדים השליליים של תעשייה זו?
"תעשיית האושר השלילית אשר אני מגדירה בספרי "מקסם האושר", היא אותה תעשייה המבטיחה לאדם לעשותו למאושר במידה ויקרא ספר מסוים, יפעל לפי הוראות של מורה רוחני מסוים, יחיה בתוך כת לפי הוראות הגורו, יקשיב להוראות המתקשר אילו החלטות לקבל על מנת להיות מאושר ועוד. כל הדרכים המתיימרות להציע לאדם דרכים ואמצעים איך להגיע לאושר, נוטלות מהאדם למעשה את אישיותו ואת חייו, ואז מה נשאר לו?"

"אחד הדברים החשובים ביותר לאדם הוא חירותו בכלל, וחירותו להחליט לגבי מסלול חייו בפרט, ותוך כדי כך להשתמש בשכלו כדי לסנן מה נראה לו ומה לא . דהיינו, חוש הביקורת שלנו הוא חלק מהמהות האנושית הבוגרת. אדם שנלקחת ממנו היכולת לבקר ועליו, לדוגמא, לציית לגורו או למתקשר, חדל להיות אדם חופשי, והוא בבחינת עבד.

איך את מתייחסת לתופעות ה"ניו-אייג'" למינהן, האם כולן מיקשה אחת?
"ה'ניו אייג' לא כשמו הוא. הוא אינו חדש. יש כאן מכלול ענק של ידע ושיטות עתיקות מתרבויות שונות, לעיתים משולבות עם המדע המודרני ולעיתים כאילו משולבות עם המדע המודרני, כשהמטרה המוצהרת של כולן, היא לתת פתרונות למצוקות האדם בעידן המודרני. לא כל תופעות ה'ניו אייג' הן מקשה אחת, אם כי, רב המשותף ביניהן. אני למשל, לא אכלול עיסוק רציני בבודהיזם כחלק מ'הניו אייג', משום שמדובר בלימוד של גוף ידע עתיק, מעניין ומאתגר. כן אכלול בתוך ה'ניו אייג', לימודים פסיאודו בודהיסטים שעושים שימוש שטחי בשיטה זו. אולם גם אכלול דבר שאינו שרלטני, אם כי לטעמי אינו מעמיק דיו, כמו הדרכה אישית.

אם אדם טוען שהוא מרגיש מאושר יותר כתוצאה מהעיסוק שלו בפעילות "ניו אייג'יסטית" האם יש בזה רע?
"אם אדם טוען שהוא מרגיש טוב יותר כתוצאה מסדנת אבנים, לא אתווכח איתו. ייתכן שאכן ירגיש כך לזמן קצר, כי שכנע עצמו להאמין שהדבר יעזור לו. אולם, אם בדיקה רצינית מראה שכל סדנת האבנים אינה אלא אחיזת עיניים ותעשיית כסף, אקווה מאוד שהוא יתפקח במהרה".

בהנחה שהפעילות הניו-אייג'ית בה אדם בוחר לעסוק אינה מסוכנת לבריאותו, האם יש בה סכנות אחרות?
"אם הפעילות אינה מסוכנת לבריאותו או לכיסו של הבוחר בה, לכאורה, אין בה סכנה. אולם לדעתי יש ויש. זאת, היות והאדם הפונה לפעילות 'ניו-אייג'ית' שרלטנית, מבזבז את זמנו לריק במקום לפתח כישורי חיים כאמפתיה, הכלת רגשות, מנהיגות, ריסון עצמי ועוד, פיתוח הדורש זמן אך שכרו בצדו, כי המצאות כישורי חיים, מבטיחה חיים מספקים ומעניינים יותר.

מה כדאי לדעת לפני שפונים או נשבים אחרי ההצעות של גורואים, מטפלים אלטרנטיביים ושאר מנחים רוחניים?
"יצאו ספרים רציניים הבוחנים שיטות רבות 'ניו-איגיות', וכדאי לעיין בהם, על מנת לברור את המוץ המועט מאוד מהתבן. כמו כן, כדאי לשמוע חוות דעת של אנשים אינטליגנטיים, שנטלו חלק בפעילות מסוימת, והעקר לשמוע מה יש להם להגיד על פעילות זו לאחר מספר חודשים. אין ספק שמאות הדברים המוצעים מקשים מאוד על ביקורת נאותה, אולם בכל זאת, לא בכדי ניחן האדם בשכל טוב שפשוט כדאי להפעילו".

"ולסיכום, מי שמתיחס ל'ניו- אייג' בפרופורציה הראויה, יכול לעיתים ליהנות בחיוך מדבר זה או אחר. מי שהופך זאת לאורח חיים במקום, כאמור, לנסות ולהתפתח ולהשתלב בעולם המודרני בצורה ממשית, מבזבז לדעתי את חייו, ובוודאי שאינו תורם דבר לחברה. ולמרות שאנו מצויים בעידן בו ה"אני" הוא במרכז, עדיין חשובה תרומת הפרט לחברה ותרומת החברה לפרט.

בחזרה לפרויקט אנטי שאנטי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by