בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מגמגמים 

מגמגמים

 
 
אמיר עמרמי

האלבום החדש של הדג נחש "בעזרת הג'אם" נשמע כמו ג'אם מבולבל מחדר חזרות. אמיר עמרמי מתגעגע לימים בהם שאנן סטריט נתן את הטון

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הדג נחש – בעזרת הג'אם / לבנטיני – הד ארצי

ה"להקה" (צילום: אבשלום לוי)
 ה"להקה" (צילום: אבשלום לוי)   
הדג נחש היא אחת הלהקות שהרוויחה בזכות את הכינוי "להקה". יש משהו בהתחייבות של חבריה, שהופך אותם ליחידה שלמה, שבא לידי ביטוי במוסיקה שהיא עושה.

עם זאת, "בעזרת הג'אם", בא לערער את הקביעה הזאת. ספק אם לאורך זמן, יוכל האלבום להיחשב כנקודת שיא בדרכם המוסיקלית. הניסיון לתת במה לכל חברי הלהקה ברמה שווה, דבר שנתן את אותותיו כבר באלבומם השני, פוגם אט-אט בקונספט המוסיקלי השלם, ובדרך זו גורע מהזהות שלה.

הכל היה טוב ויפה כששאנן סטריט היה הקול המוביל של ההרכב. יש לו הגשה נפלאה, טקסטים מצוינים, וכשהמושכות בידיו, בדרך כלל, אפשר לצפות לתוצאה מעולה ("סולן", אגב, היא לא מילה גסה).

התוצאה הסופית של "בעזרת הג'אם", היא מסיבה רבתי, שבה כל המשתתפים כותבים ושרים, כשבקושי ניתן למצוא חוט אחד המקשר לדבר הטוב הזה שקרה למוסיקה בארץ לפני כמה שנים שנקרא "הדג נחש". 13 רצועות יש באלבום הזה, שמרגיש כמו אסופת שירים מחדר חזרות של להקה שעובדת בימים אלה על גיבוש קונספט, שאליו היא עדיין לא הגיעה. וזה לא קורה בעזרת הג'אם, זה קורה כאן בגלל הג'אם.

רוב האלבום נשמע כמו ג'ימג'ום אחד גדול, שלא מצליח לספק בשורות חדשות ששוות התייחסות אמנותית כמו פעם. פה ושם נמצא שיר כמו "להתחלק בעיר", שמגיש קצת רמזים מההווי המסורתי, אבל הוא נעלם מהר מאוד ולא נשאר לאורך כל האלבום.
 
עטיפת האלבום (יח"צ)
 עטיפת האלבום (יח"צ)   
"סטטיסטיקה" היא פרפראזה מסוימת על "מספרים" מהאלבום השני, שגם מתגלחת על הזקן של השיר הישן ופחות מעניינת בזכות עצמה. "מהבמה להפציץ" עם רוי אדרי הוא שיר שהיה אמור לצאת בסינון הראשון של בחירת השירים - אני הייתי תולה את הטכנאי שהסכים לשבת מאחורי הקונסולה כשהלהקה ישבה להקליט גרסת "חידוש" לשיר "שבחי ירושלים" (כן, לא טעיתם, כולם שרים שם. מסיבה או לא מסיבה?).

מילא להזיז את שאנן מקדמת הבמה ומהעט הדומיננטית של מחברת השירים, אבל למה להלביש עליו אפקטים מתעלקים כדי שהוא יישמע כמו מישהו אחר? מבזק תרבות קצר: הוא זמר מצוין - אין צורך לאנוס לו את הקול. צריך להיות הוגנים, בשירים קודמים שלהם כמו "מספרים" ו"שירת הסטיקר", ובכלל זה עוד רבים וטובים, היה שילוב מבורך של כל חברי הלהקה בהגשת שיריה, אך תמיד נשמר בהם מינון נכון ובריא.

המינון, אפוא, כבר אינו בריא, ונדמה כי בכל המסיבה הגדולה הזאת כבר לא ניתן למצוא נפש אחת לרפואה. יכול להיות שזה שיכרון ההצלחה שגרם ללהקה לצורך להתחדש, אך השינוי אינו צריך לבוא רק לשם השינוי. תמיד יש מקום לדבר על נושאים אחרים, בדיוק כמו שכאן לא נשמר הקו המקטר והמתנגד, אך הקו החדש הלך רחוק מדי ושוב הוכיח שזה לא רק מה שאתה אומר, זה גם איך שאתה אומר את זה, וה"איך" פה גורע מהנאת האזנה מובנת מאליה, שהתרסקה כבר מהשמיעה ראשונה.

האלבום הזה מזכיר במעט להקה מצוינת שפרצה לסצינת המוסיקה הישראלית לפני שש שנים, והפכה למוצלחת במיוחד - קוראים לה "הדג נחש". אתם מוזמנים לשמוע את שלושת האלבומים האחרים שלה.

הדג נחש – בעזרת הג'אם (לבנטיני / הד ארצי) 63:39 דקות

הכי בלונדיני: להתחלק בעיר
הכי שחורדיני: קליפורניה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by