בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ברשות המדינה 

ברשות המדינה

 
 
לילך וולך

הסרט המטלטל "קדיש פעם שנייה", על המשפחה ששלפה את גופת בנה החייל מקברו כדי לחקור את מותו, מעלה את השאלה החשובה מכולן - למי שייכים ילדינו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתוך הסרט "קדיש פעם שנייה"
 מתוך הסרט "קדיש פעם שנייה"   
באחד מסיפוריה הנפלאים, מספרת יהודית הנדל על אב שכול שיוצא בגשם להניח את המעיל שלו על קבר בנו כדי שלא יירטב. התמונה הנוראה ומכווצת הבטן הזו, היא בעצם מסימניו של כל אבל - אינטימי, לא רציונאלי ופרטי מאוד. יותר מזה, הנדל מעלה את השאלה לגבי הפרטי והציבורי, שאלה שכל הורה שכול בנסיבות צבאיות, מתמודד עימה.

עוד אנקדוטה: הזדמן לי, לצערי, לחלוק אולם הרצאות עם אישה צעירה בהריון מתקדם, אשר הרימה בחינניות את אצבעה ושיתפה את הכיתה בעובדה שבבטנה גדל לו ילד, ושכאם שמתגוררת בישראל, היא נכונה למצב שתשלח את הילד הזה לצבא ותאבד אותו שם על מזבח המולדת. כל זה היה נראה לה הגיוני, וגם חלק מחובתה. איזו מדינה עוד מסוגלת לטשטש את האינסטינקטים האימהיים ולהחליפם בתודעה מיליטריסטית? התשובה כנראה מובנת מאליה.

הסרט החשוב המטלטל והמרתק של שרון אטיאס "קדיש בפעם השנייה", הוא בעיני אחד הסרטים ההכרחיים והמוצדקים ביותר שנעשו בשנים האחרונות בישראל. ברגעים מסויימים נדמה היה שלשם כך נוצרה הדוקומנטריה - להיות שם כשהבלתי נסבל מתרחש בתוך היומיום, לתעד את הבלתי אפשרי לתיעוד ולדובב את הכותרות הפלקטיות שבעיתונים.

שרון אטיאס מתעדת את משפחת הרמן אשר איבדה את בנם החייל דניאל, הוציאה את גופת בנם לאחר שנתיים בהן לא קיבלה תשובות מספקות על נסיבות מותו של בנם, והתבצרה עם הארון בסלון ביתם. בפשרה שהושגה, הותר למשפחה להביא פתולוג אובייקטיבי מטעמם, כדי שיחקור את המוות. בבדיקה הפתולוגית נתגלה שהגופה טופלה בחיפזון ושכל האיברים הפנימיים חסרים. נסיבות המוות הסופיות עדיין אינן ברורות.

כל פרטי המקרה המזעזעים והמטרידים האלו, מעלים את השאלה שבעיני היא החשובה מכולן - למי שייכים הילדים שלנו כאשר מולאים להם 18 שנים והם מתגייסים? האם בשנת 2006, עם כל המלחמות והמיתות המיותרות, אנחנו עדיין מסוגלים לחיות עם התפיסה הציונית-מילטריסטית שהנערים האלו הם רכוש צה"ל. ובאיזה מדינה מתוקנת הופך אדם לרכוש מדינתו, או גוף פועל מטעמה?

דבר נורא קרה לנו. הפרטי נעשה ציבורי. כאילו בכמה מילים ממולמלות בטקסי יום הזיכרון, בכמה מילות "בניכם הם בנינו, מתיכם מתינו", די כדי לפייס את מי שחרב עליו עולמו הפרטי. העובדה היא שלא די בכך שההצדקות הולכות ומתמסמסות. מה שאיש לא העז לפקפק בו בעבר, הופך להיות נושא מלא בפרצות ופרכות, ואולי סוף סוף, הפרטי חודר לציבורי ומטיל בו ספקות.

הסרט שודר ביום שלישי (4/4/06) ביס דוקו, בשעה 22:00

בקטנה
* מאות הורים צעירים מוחים עיניים מול "הלב" בשידורים בערוץ ג'וניור בזמן שילדיהם המשועממים מתחננים לבוב ספוג...
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by