בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
החיים בלי טלוויזיה 

החיים בלי טלוויזיה

 
 
לילך וולך

לילך וולך הסכימה להשתתף בניסוי - להיפרד מהמסך הקטן. הבית ניזוק קשות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
(תמונה: Asap images)
 (תמונה: Asap images)   
בראשית היו הדרדסים. הם היו כחולים, אבל אני עוד לא ידעתי את זה. לנו בבית הייתה רק טלוויזיה קטנה בשחור ולבן, וכשהקרינו את "מופע החבובות" היינו מצטופפים שלושתינו - הוריי ואני על המיטה הגדולה כדי לצפות. את ההלם הגדול לגבי הדרדסים גיליתי ביום אחד כשהוזמנתי לאכול פרוסות לחם בשוקולד "השחר" אצל מי שהיה עתיד להיות החבר הראשון שלי, בערך בגיל 5.

מאז נקשרה נפשנו. כלומר, לא נפשי ונפש חגי - הוא חזר לאמריקה ואני התנחמתי בטלויזיה. הנפש האלקטרונית וזו האנושית נקשרו בעבותות שלא נפרדו מאז ועד לפני כ- 48 שעות. במערכת נענע עלה הרעיון האכזרי להפריד ביני לבין הטלוויזיה. בעטתי, צעקתי, אבל כלום לא עזר. ואז הכל התחיל, כמו שלבי ההכחשה של עיבוד תהליך האבל. השלכתי מפה על המכשיר, ישבתי על הרצפה וסירבתי לקום ממנה לפחות חצי שעה עד שקפא לי הטוסיק. הסתכלתי בעצבות אל הכתם הפרחוני הגדול בו שכנו פעם לבטח אלו שאהבה נפשי כל כך. אפילו אל "הדוגמניות" התגעגעתי.

הכחשה: זה לא באמת קורה. הטלוויזיה תיכף תחזור. העורכת תתקשר ותאמר שהייתה טעות נוראית ושבעצם התכוונו למישהו אחר. זו לא אני, זה אמיר עמרמי שצריך להפסיק לשמוע מוסיקה. תיכף יתקשרו מיגאל שילון ויגידו שעבדו עלי, ושזה הכל החזר כפול ומכופל על הביקורת שלי על "פיספוסים". כולנו נצחק נורא, אני אטפח על ברכי בצחוק משוחרר ואחבק את יגאל ואת העורכת.

כעס: שברתי שתי כוסות. טענתי שאחת מהן זה בטעות, כי בכל זאת לא נעים. פיתחתי מחשבות שיטנה כלפי כל מי שיש לו טלוויזיה, כלומר כולם. זממתי איך אני אתנקם בעורכת שבטח צוחקת עכשיו אל מול "וויל וגרייס". קרעתי שלושה מכתבים לגזרים קטנטנים, עכשיו אצטרך לבקש שישלחו לי מחדש את הארנונה.

התמקחות: דברים שאני מוכנה לוותר עליהם כדי שהטלוויזיה תחזור:
1. פדיקור - ממילא אף פעם לא עשיתי, אז פשוט אגדל פרסות עז לזוועת הקוסמטיקאית שלי.
2. לשמוע רדיו - בגלגל"צ הכל אותו דבר, במקום 88FM יש לי דיסקים של ג'אז ווקאלי. כל תחנה שיש בה דיבורים מעלה לי את הסעיף, אז ההקרבה תהיה נסבלת.
3. לשחק סוליטייר - זה לא בריא לעיניים, זה עושה הזיות משונות לפני השינה, ואם כבר משהו מרצד שיכניס לי מסרים תת הכרתיים, עדיף פרסומות של ג. יפית.
4. לקנות בגדים חדשים - הקיץ מתקרב ממילא ואני אוכל להעמיד פנים שהבגדים משנה שעברה הם סוג של וינטאג'.

דיכאון: לא הסכמתי לאכול (לפחות עד שהגיע הפירה). תלשתי שיערות (בניסיון לפרום קשר), בכיתי, טענתי שחיי אינם חיים והלכתי לקרוא את "100 שנים של בדידות", כי אם כבר בדידות אז שתהיה במימדים קולוסאליים.

השלמה וקבלה: כתבתי רפראט (מדויק יותר לומר - הזזתי את הדפים ממקום למקום). התעדכנתי באינטרנט. קראתי עיתונים. שלחתי מיילים. החזרתי טלפונים. עברתי על אוסף המסמכים שלי, סידרתי תמונות באלבום, הזזתי תמונת שמן אחת מחדר אחד לשני. תקעתי שלושה מסמרים, אחד נפל ואחד מיותר. מיינתי סיכות ראש לפי גודל וצבע. ניסיתי את כל האיפור שיש לי בבית בבת אחת. עשיתי מסכה לפנים. חפפתי ארבע פעמים שיער עם מרכך. אני משלימה ומקבלת.

בקטנה
*עכשיו אפשר כבר לקבל את הטלוויזיה בחזרה?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by