בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
ואני רק רציתי לשיר  

ואני רק רציתי לשיר

 
 
אמיר עמרמי

איה כורם הולכת עד הסוף עם הרגש באלבום הבכורה שלה, ומוכיחה למיינסטרים הישראלי שעוד לא תמו כל נושאי השירים במוסיקה. אמיר עמרמי שומע את החיוך שלה כשהיא שרה

 
 
 
 
 
 
 
 
 

איה כורם – איה כורם / עננה – הד ארצי

ברוכים הבאים לעולמה של איה כורם (צילום: עדי אורני)
 ברוכים הבאים לעולמה של איה כורם (צילום: עדי אורני)   
תוך חודשיים תמימים הפכה איה כורם לחלק בלתי נפרד מהפסקול היומי של קהל מאזינים רחב. אחרי שני סינגלים ופריצה קשה לפלייליסט של גלגל"צ, כבר אין אחד שלא מבדיל בינה לבין איה קורן.

"קיץ" היה משהו מעט שונה מהדברים שהאוזן הישראלית רגילה לקבל בקונצנזוס הרדיופוני שלה. לאו דווקא מבחינת הנושא של השיר, שכבר סוקר מכל זווית אפשרית, אלא דווקא מהלחן המעט נועז שיצא מהמסגרת המרובעת שכולם רגילים אליה, והחיוך הרחב שנשמע יוצא מהקול שלה בכל משפט שהיא שרה.

החיוך הזה הוא חלק בלתי נפרד מהקסם של כורם שנמצא לאורך כל אלבום הבכורה שלה. היא נהנית מכל שנייה שהיא שרה וחסרת כל התעטפות פלסטיקית שאולי מישהו ינסה להדביק לה במקום אחר. היא פשוט אוהבת לשיר כמו שדרדקים קטנים אוהבים לרוץ בגינה.

יותר מכל, אלבום הבכורה של איה כורם הוא הוכחה חותכת לכך שכל נושאי השירים במוסיקה הישראלית, וגם במוסיקה בכלל, מוצו עד תום. אם יושבים וניגשים אליהם מזווית מעט שונה, אפשר להגיש למאזין עולם חדש שהוא מעולם לא ביקר בו. זה העולם של איה כורם. היא נשמעת כמו ילדת אהבה שמעולם לא קיבלה את מה שהיא באמת רוצה. אחת שהחבר שלה אף פעם לא הבין אותה, והיא נהנתה לגזור על זה קופון רגשי.

אחת שמסתכלת בבגרות על נושאים שבינה לבינה, בינה לבינו ובינה לבכלל, ומרגישה שהפספוסים הרגשיים שעולים מן הסיפורים שלה הם חלק אינטגראלי מההתנהלות היצירתית שלה. חלק מהגורל שלה. אחת שלא תמיד תרצה לגלות על עצמה דברים חדשים כי זה ישים אותה במקום אחר בו היא תהיה חייבת להתמודד עם המציאות, מאשר לשבת מהצד ולהתרפק עליה דרך השירים.

מהבחינה הזאת, "קיץ", "קליפה", "סוף הלילה", "חצי", "יונתן שפירא" ו"לא גמור" הם שירים די דומים בתשתית שלהם, אבל כלל לא דומים בתוצאה הסופית. כל שיר כולל מספר לא מבוטל של הברקות. השיר "פגישה", שמוגש על טהרת הבוסה נובה, מקלף עוד שכבת כישרון מבית היוצר שלה ושם דגש חזק על יכולת השליטה שלה בקול. היא יודעת איך להישמע מדויקת וברורה ועם זאת לדחוף קורטוב של רגש שנשמר לאורך כל השיר.

המיינסטרים הישראלי של אביב 2006 סובל מלא מעט בוסריות יצירתית שלא פעם מוצאת את עצמה מתברגת לתודעה הארצית ומבקשת להישאר. איה כורם נכנסת לתודעה הזאת ממקום משכיל ורגשי גם יחד שחף מבוסריות ומיומרנות כלשהי. יכול להיות שזה נס ששומעים אותה היום בכל מקום, ויכול להיות שזה בזכות. האוזן שלנו, מכל מקום, נהנית מהספק ומקבלת עוד דוגמא על ההבדל שבין ללכת בלי ולהרגיש עם, לבין עולמה של איה כורם, שאומר שאם כבר ללכת עם - אז להרגיש את זה עד הסוף.

איה כורם – איה כורם (עננה – הד ארצי) 38:34 דקות

הכי בלונדיני: חצי
הכי שחורדיני: אתה זורם אצלי בדם
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by