בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פשוט לא טוב 

פשוט לא טוב

 
 
אמיר עמרמי

"פשוט וטוב" חסר את הקסם שמיצב את מיקה קרני כיוצרת מוכשרת

 
 
 
 
 
 
 
 
 

מיקה קרני – פשוט וטוב / התו השמיני

מסיבות אישיות. מיקה קרני (עטיפת האלבום - צילום: דנית סיגלר)
 מסיבות אישיות. מיקה קרני (עטיפת האלבום - צילום: דנית סיגלר)   
המחשבה על מוסיקה ישראלית, ויותר מזה, על יצירה ישראלית, מעלה בראש שמות של אמנים רבים המזוהים איתה יותר מכל, בינהם שלום חנוך, יהונתן גפן, יענקל'ה רוטבליט, אהוד מנור, מתי כספי, ארקדי דוכין, אביתר בנאי, סיוון שביט, מיכה שטרית ואחרים. מיקה קרני נמצאת בשואוביז כמעט עשר שנים, ומזמן קיבלה מקום של כבוד בפסקול התרבותי הזה.

היא התגלתה כמלחינה מרתקת, ככותבת שירים מרגשים, כמגישה אישית ועמוקה של כל אות שיוצאת מפיה. לא פעם התעוררה בי ההרגשה שהיא ניחנה בסוג של יכולת כישוף, שתופס אותך אפילו כשאתה שומע אותה שואפת אוויר. איך אומרים אצלנו - יש לה את זה.

כמעט עשר שנים של עשייה מוסיקלית, והאלבום השישי שלה מעלה בי תחושות חדשות ומעט זרות לי, שסובבות סביב השאלה - לאן "זה" נעלם? בחוברת האלבום, מספרת קרני על הדרך העצמאית שבחרה ללכת בה מאז אלבומה הקודם. היא מספרת שהיא מאסה בחברות התקליטים ומעודדת את כולנו, "לקדם את פדיון כדור הארץ מידיהם של גופי העוג המשתלטים". בחורה אמיצה, חשבתי לעצמי. אני הראשון שיעודד אנשים ללכת בדרך עצמאית.

קטע הפתיחה הזה, אפוא, הוא בין הדברים היותר אישיים שתמצאו באלבום הלוקה ברובו בחסר. נדמה כי מאז שגילתה קרני את העולם האלקטרוני, היא החלה להתרחק מהקהל שלה, וגרוע מזה, מכתיבת שירים טובים, כמו פעם.

באלבום החדש היא חתומה על כל שירי האלבום, למעט "סוף המאה העשרים" שאת מילותיו כתבה אביבית רווח ומקבל כאן גרסה מחודשת. קרני התרחקה מאותה זמרת אישית ומיוחדת במינה שהתגלתה בשאר אלבומיה. הטקסטים שלה הפכו כלליים מדי ואין בהם משהו של ממש להיאחז בו, כמו בשירים "אבודים בטוקיו", "אהובה", "רומיאו" או ב"בוא אליי".

לאן נעלם ה"זה" של מיקה? - אותו קסם איכותי, אותה שנינות קיומית, שמיצבה אותה בתור אחת היוצרות המוערכות במוסיקה הישראלית? אין לי תשובה טובה מספיק לשאלה הזאת, אלא רק השערה שהיא נמצאת כרגע במסע חדש, שאת פירותיו נקטוף, כנראה, באלבום הבא.

שתי רצועות מזכירות את אותה מיקה קרני שתמיד גרמה לי לקחת פסק זמן מכל עיסוקיי, בשעה ששיר שלה התנגן ברדיו – "שניים בעולם" ו"אח יקר". אמנם אלה שירים בקצב אטי יותר, שלא סובלים מהפקת יתר, אך אין זה אומר שהיא יכולה למכור את מרכולתה רק בתנאי שהיא שקטה ואינה נועזת. ממש לא. "מגדלור", לדוגמא, היה שיר שכלל הצהרת כוונות אמנותית חדשה, אך לא חטא בתחום העניין והרגש.

באלבום החדש, הרגש זז מעט הצדה, ויומן המסע של מיקה קרני מרגיש לפעמים כמו מסיבה שמרחיקה אותי ממנה. מרחיקה אותי מהמקום שבו הייתי שותה כוס יין, אולי אפילו מעשן, לצלילי אלבום של מיקה ונהנה כל פעם מחדש מהעובדה שפשוט יש לה את זה. היום, מכל מקום, המסיבה הזאת אינה לטעמי.

מיקה קרני – פשוט וטוב (התו השמיני) 30:35 דקות

הכי בלונדיני: שניים בעולם
הכי שחורדיני: בוא אליי
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by