בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דנה קמה  

דנה קמה

 
 
אמיר עמרמי

דנה ברגר מתנערת מתדמית נערת הרוק שהתרככה שדבקה בה ומדברת על הלהטוט בין עבודה ואמהות, חסדים קטנים והאלבום החדש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"הציניות הורסת כל חלקה טובה בעולם". ברגר (צילום: יח"צ)
 "הציניות הורסת כל חלקה טובה בעולם". ברגר (צילום: יח"צ)   
"מנסה להתרכז רק במה שחשוב באמת / אני לא מתפזרת / מפסיקה לחשוב רק על מה שחסר / כמה שפחות להיאחז בעבר / ולמי יש יותר / כמה שפחות להיאחז בעבר / כמה שפחות לתכנן את המחר / לא לרחם / לא לרכל / למצוא את העיקר בתוך כל הטפל / יום יום / יום יום / אני מודה לאלוהים על חסדים קטנים / על אור בעננים".

אלו מילות הבית הראשון והפזמון מתוך שיר הנושא של "יום יום" (אן.אם.סי), אלבום האולפן החמישי של דנה ברגר, עליו שקדה יחד עם צרויה להב שנתנה את כוחה בחלק מהטקסטים, ועם לואי להב, שהפיק מוסיקלית. באמנות, כמו באמנות, לא מדובר רק בפשט אלא גם בדרש. מדובר כאן על הצהרת כוונות, על מנטרה קיומית אם תרצו, שמלווה את דנה ברגר של שנת 2006.

ברגר של 2006 נשואה באושר לתאורן עדי שרון. יחד הם חובקים ילדה קטנה בת 3 שעונה לשם ליה. בחודשים האחרונים התנהלה ברגר (35) בין הקלטות האלבום, הגשת התוכנית "בנות" ב- HOT, פרומו לאלבום, וניהול חובותיה כרעיה וכאמא במשרה מלאה ו"גם שכחת לציין את כל ההופעות". מהשיחה איתה עולה התחושה כי הכל חשוב לה, והיא משתדלת לנתב את עצמה בין כל הדרכים.

"זה מעניין, אתה יודע" מספרת ברגר, "כי רוב האנשים, במיוחד גברים, לוקחים כמובן מאליו את העובדה שככה אישה אמורה לתפקד, אבל זה מאוד מורכב וגם קשה. אבל אני כל כך לא בודדה במערכה הזאת. כל אישה שילדה ויש לה משפחה וקריירה - אם זאת מורה, עורכת דין או רופאה, או כאלה שגם מגיעות באחת הביתה - עשתה דרך, ויש לה דברים שהיו חשובים לה לפני שנהייתה אמא, והיא לא רוצה לוותר עליהם. גם אני מתמודדת עם זה. זה מעלה המון שאלות שקשורות לפמיניזם ושיווין זכויות. אחד הנושאים הכי בוערים זה איך עושים את זה, איפה החברה תומכת ואיפה הבן זוג, אבל בשורה התחתונה - מסתדרים".

לפני שבועיים, לדוגמא, ליה הקטנה קיבלה אבעבועות, והבית עבר לכוננות ספיגה. זה היה בסוף שבוע ולדנה לא היו הופעות והיא נשארה עם בתה. ביום ראשון היא כבר הייתה צריכה לפקוד את חדר החזרות וההקלטות, אז אבא עדי שמר עליה. "יש לנו מזל, כי שנינו עובדים במקצועות חופשיים כאלה, שהשעות בהן לא נוקשות. בעלי עובד בעיקר בלילה, ואם צריך אותו במשך היום, אז הוא נמצא. כמובן שזה לא תמיד מסתדר, אבל בגלל זה יש סבתות מקסימות, יש לי אחיות וכולם מתגייסים. אני גם מתחייבת להחזיר. כשהאחיות שלי יביאו ילדים, אני אעבוד אצלן טוב טוב. אבל ככה זה, פשוט הינדוס אחד גדול של החיים".

עם צאת אלבומה החמישי, החלו הבריות מתלחששים ביניהם כי ייתכן וברגר התבגרה סוף סוף וויתרה על תדמית נערת הרוק הבועטת שנצמדה אליה. ברגר מצדה טוענת שאין דברים בגו, וכי האנשים הרבים שמבקשים למתג אותה, ספק אם בכלל תהו אי פעם על קנקנה.

אבל אפשר לומר שהרוק הנשי בארץ התמתן בשנים האחרונות?
"אני לא יודעת לגבי זה. קודם כל, אני נורא לא אוהבת שרוק הופך לנשי כי אישה מבצעת אותו. רוק זה רוק בלי קשר למין של מי שמבצע. עכשיו אני חייבת שתעזור לי - יש משהו נורא מוזר בהתייחסות של התקשורת אליי, כאילו שרק עכשיו נרגעתי. אפשר לחשוב ש'תוך כדי תנועה' ו'עד הקצה' היו אלבומים בועטים. הדיסק הראשון שלי היה קצת קשה לעיכול, אבל מאז עשיתי את שני האלבומים האלה עם עופר מאירי, שהיו מאוד נעימים ומאוד מיינסטרים. אבל אני עדיין מקבלת כותרות כאלה.

"עשיתי את הכתבה הראשונה בפרומו של 'מעריב' (31.3.2006, ראיון של טלי ליפקין שחק – א.ע), ובשער היה כתוב משהו כמו 'הרוקיסטית נרגעת'. זה תלוש. מישהו נתפס בתדמית מסוימת שהייתה לו, למרות שזאת אחלה של תדמית אם כבר להיתקע עם משהו, אבל אני כבר שנים לא עושה את זה. זה קצת לא להבין על מה מדברים. גם בתור קורא, כל מי שקצת מבין במוסיקה ישב וצחק כשהוא קרא את הכותרת הזאת.

"יותר מזה, עוד לפני שהתחלתי לעבוד עם עופר מאירי, שזה עוד לפני שהוא עשה את מטרופולין ונהיה לכזה קולי ומגניבי, מה שהוא באמת, לקח לי זמן עד שהשתכנעתי שאני בכלל אעבוד איתו. הוא עבד אז עם דוד ד'אור, נורית גלרון וגם עם עופרה חזה ז"ל, שזה כביכול שיא המיינסטרים. אבל בסוף עבדנו ביחד וזה היה כבר לפני שש שנים".
 
 
אז את בעצם טוענת שאנשים פספסו אותך בדרך?
"לאנשים נורא נוח לומר שעכשיו התבגרתי ושאני עכשיו במיינסטרים. תראה, הדיסק הזה כן מחבר אותי לתחילת הדרך, במובן של הגיטרות. עופר היה מפיק של קלידים ולואי מפיק מוסיקלי של גיטרות והוא שוב חיבר אותי לגיטרה שלי. אני מנגנת ושרה בו זמנית באלבום. רצועה מספר 10, 'היום זה אנחנו', זה שיר כסאח ורוק'נ'רול ולא היית מוצא אותו באלבומים קודמים שלי. היום אני נורא מחפשת את האמת של השיר, אם זה בפריטה של הגיטרה או בהגשה. אם מישהו היה חד יותר הוא היה אומר את זה. אבל לא, כולם אומרים שעכשיו אני מיינסטרים. אנשים זקוקים להגדרות ונתקעים על זה בלי קשר"

האלבום הראשון שלה יצא בשנת 1994 ונשא את שמה הפרטי. היא עבדה עליו יחד עם מוסיקאים כמו ברי סחרוף, רע מוכיח, ג'וני שועלי, עודד פרח ואחרים, והאלבום היה בועט במיוחד. היא לחלוטין סומנה כהבטחה הבאה של מוסיקת הרוק בארץ, אולם מצידה היא טוענת שהייתה בסך הכל נערה בת 20, שלא ידעה מה היא באמת רוצה. "זאת הייתה אני, מנסה להיות מישהי אחרת", מחדדת דנה את העניין, "זה היה לפני 12 שנה ורציתי לעשות מוסיקה כמו שאני אוהבת. אבל לא ידעתי מה הייתה האמת הפנימית שלי. אתה יודע מי אתה בגיל 20? הרי אין לך מושג. לא ניהלתי שום דיבור פנימי. אהבתי דיסטורשנים ופיקסיז, התחברתי עם ברי ועם כולם וישבנו לעשות את זה.

"לקח לי כמה שנים עד שהבנתי שחשוב לי, בתור כותבת, לעסוק במה שאני יודעת לעשות ולא במה שאני אוהבת לשמוע. זה להסכים להיות בחורה שכותבת שירים. להסכים להיות שמש ולא ירח. אני יכולה להגיד לך גם בשמו של לואי (להב, המפיק המוסיקלי – א.ע) שזה רק דיסק ראשון שלנו ביחד, ואנחנו כבר מתחילים לעבוד על הדבר הבא".

השוק המוסיקלי בארץ הפך לקשה מאוד, ולא תמיד קל לעמוד בהתחייבויות שכאלה.
"אבל זה ככה. אני נצמדת לבנאדם הזה, ולא אכפת לי מה. אני למדתי ממנו כל כך הרבה בלשיר, בלנגן ובלכתוב, ואין לי שום כוונה להתרחק ממנו. הוא הדבר הנכון בשבילי. הדיסק הזה הוא קצה המזלג של החיבור בינינו. יש לי גם צוות נגנים שממשיך ומלווה אותי, וצרויה להב ואנחנו נהיים חמולה, וחמולות מנצחות, אתה יודע".
 
שמחות קטנות. עטיפת האלבום (צילום: דנית סיגלר)
 שמחות קטנות. עטיפת האלבום (צילום: דנית סיגלר)   
מבט קצר על עטיפת האלבום החדש של דנה ברגר, לא רק שמעלה שאלות ותהיות על בגרות מוסיקלית כביכול, אלא גם פותח סכר של שאלות על בגרות גרידא. נדמה כי מרחפת לה באוויר הנחה כללית שהתבגרות משמעותה להיות אינטימי יותר, אקוסטי יותר ואולי גם מעט עצוב. צמד המילים "יום יום" מתקשר בדרך כלל לברכת "ברוך השם", שבאה לפניו, שלרוב שגור בפיהם של מאושרים, ומעט רחוק מארשת פניה של דנה בתמונה. "אני לא חושבת שהתמונה עצובה", קמה דנה להתגונן, "יש משהו בעיניים שהוא קצת פצוע, זה נכון, אבל יש בזה גם משהו נורא חי. אני אוהבת את זה, זה לא פלסטיקי וברבי כמו שזמרות מצטלמות היום".

נשמע שגם יש בזה סוג של הצהרה.
"נכון, אבל לא הייתה לנו מן מחשבת קונספט כמו שתמיד מאשימים אותנו במזימות. זה אנחנו והפוליטיקאים, אתה יודע, אומרים עלינו שאנחנו יושבים וזוממים כל היום. כאילו שאני זוממת איך למכור את הדיסק. התמונה הזאת מוציאה פצע וגם מוציאה סוג של נמריות שכזאת. יש בה קצת סוד ויחד עם זה גם קצת איטליה של שנות השלושים.

"אבל האמת היא בעיני המתבונן. 'יום יום' בשבילי זה גם ייאוש וגם תקווה. יש פה איזשהו רוחב. זה המטלות והעול של החיים, וגם 'יום יום' במובן של 'ברוך השם', בצניעות באהבת החיים וכו'. כמו שאמא שלי גידלה אותי שחייבים ליהנות מהדברים הקטנים".

באותו ראיון שקיימה דנה ברגר ב"מעריב", היא סיפרה שבדיוק אמה קיבלה תוצאות בדיקה שאמרו כי היא בריאה, שש שנים אחרי שגילו אצלה סרטן. לצד הקריירה המלאה והמשפחה הבריאה, היא עדיין יושבת להודות לאלוהים על חסדים קטנים, למרות שאפשר למנות מספר לא מבוטל של חסדים גדולים שחשובים לא פחות. "אבל זה מה שלמדתי מאמא שלי", היא ממשיכה את הקו הקודם, "לא ליצור תלות בחסדים גדולים. ליהנות מהציפור שמצייצת ומהשמש הזורחת".

עד כדי כך?
"כן. תראה, זה משהו שתמיד היה בי, אבל רק עכשיו אני שמה את הציניות בצד ומרשה לעצמי יותר. ציניות הורסת כל חלקה טובה, זה עולם ציני וזה מתלבש טוב על הלך הרוח. מצד שני, אני מסכימה איתך שגם החסדים הגדולים חשובים. אבל החיים משתנים כשאתה הופך להיות הורה. אני מאוד גדלתי על זה, על פרח שפורח, על ספר טוב, וזה דברים שאמא טפטפה לי כל החיים".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by